העובדה שגירוש יהודי ספרד וגילוי אמריקה התרחשו באותה שנה נראית כאנקדוטה חסרת חשיבות, אבל כדי להבין את אופיין של הקהילות היהודיות הראשונות באמריקה הצפונית, צריך לחזור כ-150 שנה אחורה, אל שנת 1492. על ספרדים, אשכנזים ואנוסים

ידוע לנו אך מעט על אודות האנייה הקטנה שהגיעה מברזיל לניו אמסטרדם, העיר שכעבור זמן לא רב שינתה את שמה לניו יורק. האנייה הזאת הביאה אִתה את הקהילה היהודית הראשונה לעיר, שעתידה להיות בירת יהדות התפוצות. אפשר לסרטט רצף קהילתי בין התושבים היהודים הראשונים לבין הקהילות שהתגבשו בהמשך בעיר, אך העדויות מהמאה ה-17 מעטות ומעורפלות, ואף התעודות מהמאה ה-18 אינן רבות או עשירות במיוחד. אפשר ללמוד על התיישבות מקבילה בעולם החדש באותה תקופה בזכות הרישומים של הקהילות היהודיות במושבות ההולנדיות בדרום אמריקה, כגון קהילות רסיפה וקוראסאו, היום בברזיל. ידוע לנו יותר גם על יהודים במושבות הספרדיות והפורטוגליות שבהן נוכחות היהודים הייתה אסורה לפי חוק. בתי דין של האינקוויזיציה בדרום אמריקה הותירו אחריהם תיעוד נרחב שממנו אפשר ללמוד רבות על התושבים האמריקנים הראשונים ממוצא יהודי, שאגב רדיפתם הנציחה האינקוויזיציה את זכרם לדורות. 

 

שני כיווני פזורה 

ב-1492 הועמדו יהודי ספרד מול דילמה קשה: להתנצר או לעזוב את ספרד. עד היום מתקיים ויכוח בין ההיסטוריונים בנוגע למספר היהודים שיצאו באותה שנה מספרד, אך יש הסכמה רחבה שמקצת היהודים עזבו את חצי האי האיברי, ואילו אחרים המירו את דתם ונשארו תחת שלטונם של המלכים הקתולים. רוב גולי ספרד הגיעו לפורטוגל, שבה אולצו להתנצר כעבור כחמש שנים, או לארצות האימפריה העות'מאנית, שבה התקבלו בברכה. הגולים הצטרפו בדרך כלל לקהילות יהודיות קיימות במקומות מושבם או שהקימו לצִדן קהילות חדשות, אך שמרו על המסורת הדתית והתרבותית הספרדית אשר הייתה מושרשת בתודעתם ובהווייתם.

בשלהי המאה ה-16 החל גל נוסף של הגירה מחצי האי האיברי, שבעקבות עבודתו של ההיסטוריון יוסף קפלן נהוג לכנותו 'הפזורה הספרדית המערבית'. המהגרים היו בנים למשפחות של נוצרים חדשים או קונברסוס, יהודים שבחרו להתנצר – חלקם עשו זאת למראית עין בלבד וחיו כאנוסים – ורבים מהם עסקו במסחר מקומי ובינלאומי. באותה תקופה זכו סוחרים לעידוד מטעם הרשויות המקומיות וקיבלו אישורים לצאת מתחום חצי האי האיברי ולהתיישב באזורים חדשים, בעיקר בערי נמל במערב אירופה דוגמת אמסטרדם, ליוורנו, המבורג ולונדון. מקצת הנוצרים החדשים שיצאו מספרד ומפורטוגל באותה תקופה החליטו לחזור לחיים היהודיים.

משפחות אלה היו מנותקות מן העולם היהודי במשך למעלה ממאה שנה. למעשה אף אחד מהאנשים שעזבו את ספרד או פורטוגל במאות ה-16 וה-17 לא נולד כיהודי , וכולם – גם אם קיימו מסורות יהודיות בסתר בחיק המשפחה – גדלו והתחנכו כנוצרים לכל דבר. בתהליך הדרגתי שנמשך כמה עשרות שנים התבססו הקהילות היהודיות בפזורה הספרדית המערבית, מקצתן אף הפכו למרכזים חשובים ביותר בעולם היהודי של אותה תקופה, ובראשן קהילת אמסטרדם, שנעשתה לאחד המרכזים החשובים ביותר של הדפוס העברי והיהודי במאה ה-17. על אף השתלבותן המרשימה של הקהילות האלה בעולם היהודי, הרי שהניתוק הממושך של חבריהן מהחיים היהודיים הביא אותם להכיר את מושגיה ואת ערכיה של החברה הנוצרית הסובבת ולהפנים אותם.

בגל ההגירה השני הגיעו יהודים גם ליבשת אמריקה. הם הגיעו אליה עוד בזמן המכונה התקופה הקולוניאלית, לפני הקמתן של המדינות העצמאיות המודרניות שהתנתקו ממעצמות האם ביבשת אירופה החל מסוף המאה ה-18.