במבצע הברחה נועז ועתיר תושייה, שנראה כאילו נלקח מסרט קולנוע, הובאו ארצה ארבעה מטוסי הפצצה. ובעצם, למה כאילו? סרט קולנוע היה אכן מעורב במבצע, לצד טייס יהודי ממולח ויפהפייה ניו זילנדית

לאן נוסעים?

מוזאון חיל האוויר בחצרים
מוזאון המנציח את פועלו של חיל האוויר הישראלי

 

25 שנה חלפו מאז שמוזאון חיל האוויר נפתח בבסיס חצרים המהביל לא רחוק מבאר שבע. מאות דגמים של מטוסי קרב בדימוס עומדים שם בשורה, זקופים גם אם יגעים, לצד מטוסי קרב שנפלו שלל בידי חיילינו. שלטים מאירי עיניים פזורים בין המוצגים ובהם כיתובים המזכירים חידות חמיצר בסגנון "מיראז' 3, שחק 159, 13 הפלות", ולידם תצוגת כלי נ"מ ותערוכה מרגשת על יחידת החילוץ והפינוי.

שיטוט בין המוצגים הוותיקים יחזיר אתכם להרפתקאות שנכרכו ברכישות המטוסים הנועזות בימי מלחמת העצמאות, ובמיוחד לעלילות עמנואל צור (צוקרברג) ולהברחת המטוסים המפוארת שלו מאנגליה בתש"ח.

 

חיל בחיתולים

הכל התחיל כשעמנואל צוקרברג הגיע מגליציה בשנות השלושים של המאה העשרים ומונה למדריך הטיסה המקצועי הראשון בארץ ישראל. הוא היה מדריך הטיסה הראשי של ההגנה, ובהמשך הכשיר לא מעט טייסים במחלקת הטיס של הפלמ"ח. בין לבין ניהל צוקרברג גם שירות טיסות פרטי מישראל לאירופה והיה לו אפילו משרד בפריז.

בכסלו תש"ח (1947), מיד לאחר החלטת החלוקה, הכריז האו"ם על אמברגו נשק במזרח התיכון. חיל האוויר הישראלי היה אז בחיתוליו ועמד חרד בפתחה של מלחמה כוללת כשברשותו רק עשרה פייפרים חד מנועיים עלובים. בן גוריון קרא לצוקרברג להציל את המצב, ואחרי שהורה לו להיפטר משם המשפחה הגלותי לטובת השם 'צור' יפה הבלורית והתואר, הוא מינה אותו לשליח הרכש הלאומי לכלי טיס באירופה. בזכות קשריו הענפים בתחום התעופה הצליח צור לגרד במהלך החודשים הבאים מטוסים צ'כים קלים מכל מיני חורים בעולם, אך אלה לא ממש הספיקו. המצב היה בקנטים; המלחמה הכוללת כבר פרצה והמצרים תקפו את יישובי הנגב מהאוויר. היה ברור כי אם לא תבוא תשועה משמים, תרתי משמע, גורלה של מדינת ישראל הצעירה עומד בסכנה.

בסיון תש"ח (1948) גונבה שמועה לאוזניו של צור כי אספן לונדוני מחזיק 12 מפציצים מסוג בריסטול בופייטר מימי מלחמת העולם השנייה שהגיעו אליו כגרוטאות מעודפי חיל האוויר המלכותי הבריטי (RAF). צור, שכבר היה על הכוונת של הבולשת הבריטית כמבריח מטוסים, ידע כי לא יוכל להיכנס לאנגליה ולכן נעזר בבריטי מקומי ושלח אותו לבדוק עבורו בדחיפות את הסחורה הנחשקת, שכן הבופייטר היה מטוס מלחמה דו מנועי מצוין עם ארבעה תותחים והרבה כבוד. הבחור דיווח בצער כי המטוסים במצב רעוע ביותר, אך בינתיים התלהב האספן הלונדוני – גנרל לשעבר ב- RAFובעל סדנת שיפוץ למטוסים – מהרעיון להרוויח כסף והציע את הגרוטאות תמורת 1,500 לירות שטרלינג למטוס, כולל שיפוץ מסור לכל אחד מהם. כדי להכריע בהחלטה הקשה הבין צור כי אין ברֵרה ועליו לראות את הסחורה בעצמו. הוא טס לצרפת, שכר מטוס קל למרחקים קצרים שיכול לעבור מתחת למכ"ם ונחת בחשאי סמוך ללונדון. כשראה את המטוסים הרעועים חשכו עיניו. הוא היה מוכן לסוב מיד על עקביו ולשוב ארצה, אך המוכר שהיה להוט להיפטר מהסחורה הסכים להוריד במחיר ואף הבטיח לעבוד קשה על המטוסים כדי להביאם למצב פעיל תוך שבועיים שלושה. אחרי שכנועים רבים והתלבטות ארוכה הסכים צור לקנות חצי מהמטוסים – אלה שנראו לו אפשריים לתיקון. במקביל הוא שבר את הראש בשאלה מי יטיס אותם, והחשוב ביותר – איך יוציא אותם מאנגליה בלי להרים עליו את כל חיל האוויר הבריטי.