9 באפריל 423 – י”ב בניסן ד’קפ”ג
קיסר ביזנטיון תאודוסיוס השני אשרר חוקים המסדירים את היחסים בין יהודים לנוצרים. תאודוסיוס עלה למלוכה בגיל שבע, וגם כשבגר אישיותו הייתה עדינה ולא התאימה למלוכה. אחותו הגדולה פולכריה משלה בממלכה בפועל, ודאגה לקבל את הסכמתו נדרשה בעת הצורך. החוקים אסרו על יהודים להחזיק בעבדים נוצרים, ועונשים כבדים במיוחד של החרמת רכוש והגליה מיידית נקבעו ליהודים שימולו נוצרים, אך הם גם הגנו על היהודים מפגיעה בהם בשם הנצרות ומפגיעה בבתי הכנסת שלהם.