א באלול ה’תרנ”ז – 29 באוגוסט 1897
נפתח הקונגרס הציוני הראשון בבזל. הרצל כתב ביומנו בתום שלושת ימי הקונגרס את משפטו המפורסם, בבזל ייסדתי את מדינת היהודים. הקונגרס נערך באולם קונצרטים במועדון העירוני בבזל. מלכתחילה התכוון הרצל לקיים את הקונגרס בעיר השוויצרית כדי לבטא רוח ניטרליות האופיינית לשוויץ, ואז בעקבות התנגדות של יהודים רוסים העביר את האירוע למינכן. אז נתקל בהתנגדותם של בני הקהילה היהודית המקומית. השאיפות של הציונים לא היו מקובלות על היהודים הגרמנים. בניגוד לתפיסותיו הבסיסיות של הרצל, האמינו יהודי מינכן באמנציפציה ובשום אופן לא העלו על דעתם ליזום מעבר מגרמניה לארץ ישראל כפי שהציע הרצל ב’מדינת היהודים’. הקונגרס שב אפוא לשוויץ, לעיר בזל.
הרצל עסק בארגון הקונגרס בלחץ זמן כבד ועם זאת הצליח לעצב אותו בצורה מוצלחת. עיקר דאגתו של הרצל היה לשוות לקונגרס אופי רציני, ממלכתי, מסודר ויעיל. היה בכך ביטוי לשאיפתו להפוך את העיסוק הפוליטי במצבם של היהודים לעניין אסתטי ומרשים ולהרחיק ממנו כל נימה של חובבנות ורשלנות.
הסדר והיעילות קיבלו ביטוי בתחומים שונים: בלשכה המארגנת של הקונגרס עבדו מזכירים ופקידים ששלטו בכל השפות שבהן דיברו המשתתפים; סדר היום של הקונגרס הודפס מראש – דבר הנראה פשוט מובן מאליו כיום, אך לפני עידן המחשב האישי היה עניין מורכב ויקר למדי; תשומת לב מיוחדת ניתנה לתווית שהוענקה לכל משתתף – צויר עליה מגן דוד כחול בעל שוליים אדומים ונכתב עליה כי הקמת מדינה ליהודים היא הפתרון היחיד לשאלת היהודים; הרצל דרש שכל הבאים לקונגרס יבואו בלבוש מהודר הראוי ליציאה לתאטרון או לקונצרט. הדעת ניתנה גם על יחסי ציבור: עוצבה גלויה מיוחדת, הועברו הודעות לעיתונים והרצל אף יצא ללשכתו של נשיא הקנטון של בזל והזמין אותו לבוא לאחת מישיבות הקונגרס. הפוליטיקאי השוויצרי נענה להזמנה.
לקונגרס הגיעו כמאתיים משתתפים מ-24 מדינות מאירופה ומארצות הברית. רק 69 מהם היו נציגים של אגודות ציוניות והיתר הוזמנו באופן אישי. היו נציגים הביאו עמם גם בני משפחה, ומאות אנשים נוספים ישבו ביציע והתבוננו. המשתתפים היו ברובם יהודים משכילים בני מעמד הביניים. מנקודת מבט פנים יהודית היה מדובר בהישג מרשים למדי, אולם הרצל לא יכול היה להתפאר בפני עולם התרבות האירופי בשמות מפורסמים רבים. ידידו מקס נורדאו, שהיה באותם ימים סופר ומבקר תרבות רב השפעה באירופה, והסופר האנגלי ישראל זנגוויל, היו הדמויות המפורסמות היחידות ברמה הבינלאומית שהשתתפו בקונגרס.
בנוסף לצירים שנמנו על הציבור המשכיל הגיעו לכינוס גם סטודנטים, 11 רבנים, חזן, איכר ופסל. נראה כי הבאים היו ברובם יהודים חילונים. הקונגרס נמשך שלושה ימים. עיקר הזמן הוקדש לנאומים, למתן דין וחשבון על מצבם של היהודים בארצות שונות ולהעלאת רעיונות לפעולה. בין ההצעות שהועלו: ייסוד קרן קיימת לאומית, הקמת ועדה לענייני ספרות עברית ואיסוף נתונים סטטיסטיים רשמיים על גודלו של העם היהודי. בתום הדיונים נערכה ישיבת נעילה. הרצל נשא בה נאום קצר וקבע כי התנועה הציונית יכולה להיות גאה בהתכנסות הכללית הראשונה שלה. נשמעו מחיאות כפיים ומטפחות הונפו לשלום. עיני רבים מהמשתתפים התמלאו דמעות. הרצל כתב בסיכומו: “הקונגרס היה נשגב”.