כ”ב בשבט ה’תק”ב – 27 בינואר 1742
ליוורנו
יהודי ליוורנו וצאצאיהם חגגו את הצלתם מרעידת אדמה קשה וקבעו את היום כ’פורים דליוורנו‘. ידידיה בן נחמן מיכאל, אחד מסוחרי העיר שניצל מהפורענות, חיבר את ‘מגילת ידידיה’ המתארת את ההצלה הגדולה, ויהודי העיר קבעו את היום הזה ליום הלל ושמחה.
חמישים שנה מאוחר יותר כתב החיד”א: “ושבח אני את רבני ליוורנו ז”ל … שכאשר אירע להם שנת תק”ב … צרת הרעש וניצלו, תיקנו תענית ביום ההוא, ובכל שנה ובשבת קודש לומר הלל הגדול … כי לעולם חסדו במקום שתקנוהו רז”ל בזמירות, בנעימה וניגון יפה” (‘שו”ת חיים שאל’ ב’, י”א).
הקהילה היהודית בליוורנו נודעה לתהילה בזכות רבנים כמו החיד”א ואליהו בן אמוזג, בזכות הנדבן משה מונטפיורי שנולד בה ובזכות מרכז הדפוס העברי שהתקיים בה מהמאה ה-18 ואילך.