פורץ המרד הערבי הגדול

כ”ז בניסן ה’תרצ”ו – 19 באפריל 1936

תשעה יהודים נרצחו ועוד 54 יהודים נפצעו ביום הראשון של סדרת אירועי הדמים שכונתה בהמשך ‘המרד הערבי הגדול’, ואשר נמשכה לסירוגין עד 1939. ההרוגים הראשונים היו יהודים שנקלעו לרחובות יפו ונרצחו בידי המון ערבי מוסת. עיקרו של המרד כוון כנגד המוסדות הבריטים, ומטרתו המוצהרת הייתה גירושם מהארץ והקמת מדינה ערבית פלסטינית. אולם במהלך המרד נהרגו יותר יהודים מאשר בריטים – כ-400 יהודים לעומת כ-200 בריטים. למעשה, מספר ההרוגים הגדול ביותר היה דווקא בקרב הציבור הערבי, ומעריכים שכ-5000 ערבים נהרגו במהלך שנות המרד, רובם כתוצאה מחיסולי חשבונות בתוך הציבור הערבי. לפחות משנת 1940 נקבע התאריך כ”ז בניסן בידי הציבור העברי בארץ ישראל כיום יום זיכרון גבורה לחללי אירוע האיבה, וב-1951 נקבע כי תאריך זה – שכבר היה מוכר בציבור כיום זיכרון – יהפוך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה.