ב' באייר ה'תש"ז – 21 באפריל 1947
ירושלים
משה ברזני ומאיר פיינשטיין התאבדו בכלא אסירי המחתרות זמן קצר לפני מועד הוצאתם להורג. ברזני בן ה-20, לוחם הלח"י, נתפס כשהוא מעביר רימון, ופיינשטיין בן ה-19 לוחם האצ"ל, השתתף בהתקפה על תחנת הרכבת בירושלים. השניים נדונו למוות לאחר שכפרו בזכותו של בית הדין הצבאי הבריטי לשפוט אותם.
כמה ימים לפני מועד ההוצאה להורג הוברחו אליהם שני רימונים מוסלקים בתוך תפוזים. השניים תכננו לפגוע בפמליית הקצינים והשוטרים שלפני ביצוע גזר הדין, ואז להתאבד. אולם בגלל החשש לפגוע גם ברב שהגיע להיות איתם בשעותיהם האחרונות, החליטו ליטול את נפשם בכפם. ביום המיועד להעלאתם לגרדום התאבדו השניים בעזרת אחד הרימונים המוברחים.
לאחר מותם כתב עליהם נתן אלתרמן ב'טור השביעי' (אף שלא נחשב מאוהדי האצ"ל והלח"י):
כי עד רגע, למעלה מכל קהלם,
נצבו שני נידונים,
עם הרב נצבו, יחד.
וזמרו בשלושה את אדון-עולם,
אחר צאת מהם אֵם מתייפחת.
…
בשעות שכאלה מפסיד את הקרב
האויב.
החורק שיניים.
לשעה שכזאת, הדולקת לא לשווא,
נועדו המתים השניים.
מוזמנים לשתף
