הוא ידוע בעיקר כלוחם הגידם שנפל על הגנת תל חי, אבל יוסף טרומפלדור היה גם פטריוט רוסי, רופא שיניים מוסמך, מייסד תנועת החלוץ, מקים הגדודים העבריים ומי שביוזמתו הוקמה הסתדרות העובדים. דמותו של האיש שמאחורי סיפורי הגבורה

בקרב העולים הצעירים שהגיעו לארץ בעלייה השלישית הייתה קבוצה ניכרת של חיילים משוחררים שלחמו במלחמת העולם הראשונה. חרדת המוות הייתה מנת חלקם של כל הלוחמים במלחמה ההיא, שההרוגים בה נמנו במיליונים, אך היהודים שבהם חוו ביתר שאת את חוסר התוחלת של המלחמה. יהודים רבים חשו נאמנות למדינות שבהן התגוררו ונלחמו בצבאותיהן, אך בשדה הקרב הם עמדו מול חיילים יהודים שלחמו בצבאות אחרים. למרות שהגשמת החזון הציוני לא נראתה בימים ההם כאפשרות סבירה, עבור רבים מהצעירים שכבר השליכו את חייהם מנגד היא הייתה מוצא של ייאוש. 

עשור לפני מלחמת העולם השתתף יוסף טרומפלדור במלחמת רוסיה יפן שנחשבת למלחמה המודרנית הראשונה, ומאפיינים כמו לוחמת חפירות שעוצבו בה חזרו בקנה מידה גדול במלחמת העולם. טרומפלדור היה פטריוט רוסי ויהודי גאה שהונע מהדחף להוכיח כי יהודי אינו פחדן.

במלחמה העולמית עמדותיו של טרומפלדור כבר היו מגובשות מאוד והוא הוביל בעיקשות את הרעיון של כוח צבאי יהודי, תהיה צורתו אשר תהיה. אחרי המלחמה חזר לרוסיה, וחוויותיו המעצבות הפכו אותו למעין אח בוגר לצעירים אשר עברו את המלחמה העולמית ופנו אל הרעיון הציוני.

 

דור שני לצבא 

זאב (וולף) טרומפלדור היה מהקטנטוניסטים – ילדים יהודים שנלקחו בכפייה כדי לחנכם במסגרת סגורה עד לגיוסם לצבא. הוא נחטף כשהיה כבן 13, והיה מהבודדים ששמרו על זהותם היהודית עד לשחרורם מהצבא על אף הלחצים הכבדים שהופעלו עליהם. בשל שירותו הצבאי קיבל את הזכות לגור מחוץ לתחום המושב היהודי והתיישב בפיאטיגורסק שבקווקז. יוסף (יוסיף) – אוסיה בפי מכריו – היה בנו של זאב מנישואיו השניים. אמו הייתה יהודייה מתבוללת שזהותה היהודית התחזקה רק לאחר שיוסף כבר עזב את הבית. 

יוסף למד חודשים אחדים בחדר יהודי מסורתי, אך מאס בלימודים אלה ועיקר חינוכו היה רוסי. הוא קרא ספרות רוסית בהתלהבות, ובעיקר את כתבי טולסטוי. טרומפלדור הצעיר הצטיין בלימודיו בבית הספר בעיר רוסטוב שעל הדון, שאליה עברה המשפחה, וב-1902 השלים לימודי רפואת שיניים והחל בפעילות ציונית. השכלתו אפשרה לו להיפטר מגיוס, אך למרות נטייתו לפציפיזם בעקבות טולסטוי הוא סירב ללכת בדרך שתחזק את הדימוי הפחדני של היהודים. הוא בחר להתגייס ואף העדיף להילחם בחזית במלחמת רוסיה יפן שפרצה ב-1905 ולא לשרת כרופא שיניים. 

איך הפך נער יהודי שהזדהה בהתלהבות עם התרבות הרוסית למנהיג ציוני? טרומפלדור מצא בכתבי טולסטוי גם את ההערצה לגבורת החיים הפשוטים של האיכר והחייל וגם את הערצת היהודים ואת העמידה למען עמים מדוכאים: 

למרות מעמדו המשפטי בתור יהודי ברוסיה הצארית היה טרומפלדור מנקודת מבט תרבותית מסוימת רוסי פילושמי יותר משהיה יהודי רוסי מתבולל (יוחנן פטרובסקי-שטרן, "ה'מלחמה ושלום' של יוסף טרומפלדור: מהגיוגרפיה ציונית אל היסטוריה תרבותית", 'תל חי, 1920-2020 – בין היסטוריה לזיכרון' בעריכת יעל זרובבל ואמיר גולדשטיין, עמ' 48).

נאמן לצוו ההקרבה הצנועה של טולסטוי נלחם טרומפלדור בגבורה בקרבות שבהם הובסו הרוסים בפורט ארתור. בשל מספר ההרוגים והעריקים הרב הוא שימש לעתים קרובות בתפקיד קצין על אף שלא קיבל מעולם את הדרגות. על אף שנפצע בקרב ואיבד את ידו ביקש ממפקדו לקבל אקדח וחרב ולחזור לחזית. אחרי מעשי גבורה רבים נפל טרומפלדור בשבי היפנים. 

היפנים חילקו את השבויים לקבוצות לפי תפקידיהם הצבאיים ולפי מוצאם, וכך התוודע טרומפלדור דווקא על אדמת יפן ליהודים מתחום המושב. השבויים היהודים התאחדו תחת הנהגתו, הקימו בית כנסת וציינו את החגים. טרומפלדור פתח בית ספר ללימודים בסיסים, והצטרפו אליו גם שבויים לא יהודים שאחדים מהם למדו בזכותו לקרוא ולכתוב ברוסית. דעתו של טרומפלדור לא הייתה נוחה מהתארגנות היהודים במעין קהילה דתית ולא במסגרת לאומית, ועל כן הוא הקים אגודה ציונית בשם 'בני ציון משבויים ביפן' (דב-בער קוטלרמן, "תקופת השבי היפני כתחנה בעיצוב דרכו הציונית של יוסף טרומפלדור: פרספקטיבה פנימית-יהודית", שם, עמ' 66-70).