לא תמיד ממהרים לשאול שאלות בירושלים. אולי משום כך איש לא ייחס במשך עשרות שנים חשיבות לשמו המשונה של בית הכנסת עמק רפאים, לחלון הגדול שברצפתו או למגֵרה המסתורית שבארון הקודש. החיפוש אחר תשובות פיזר את הערפל מעל תעלומות המקום

 

איפה בירושלים?
בית הכנסת עמק רפאים, שכונת בַּקְעַה

 

זקני ירושלים למודי התלאות הבינו כבר מזמן שלא על כל דבר צריך לשאול שאלות. כך למשל אף אחד לא שואל בירושלים למה ההוא ששם משפחתו אשכנזי בכלל אינו אשכנזי, או איך ייתכן כי זה שנקרא צרפתי ממש אינו צרפתי. איש גם לא תוהה למה קפה הלל כבר לא ברחוב הלל, ותכלס, כמה פרחים כבר יש בשער הפרחים? אולי זו הסיבה שיושבי שכונת בַּקעה – ששמה הרשמי הוא גאולים – סיגלו לעצמם מנהג לחלוף באדישות על פני השלט "בית הכנסת עמק רפאים" שברחוב יעל 4, בלי לתהות מה הקשר בין בית הכנסת שלהם הניצב בגובה העיר לעמק רפאים שנמצא בכלל למטה במושבה הגרמנית. רבים מבאי בית הכנסת גם חולפים על פני חלון הזכוכית הקבוע ברצפת החצר בלי לשאול מה בעצם קורה שם מתחת לסוליות נעליהם, ורובם גם לא שמים לב שהם נכנסים אל אולם התפילה דרך חלון כפול שנפרץ. לא תאמינו, אבל אפילו הגבאי אינו מרים גבה על כך שבתחתית ארון הקודש היפהפה של בית הכנסת משובצת מגֵרת גרביים, ולא תוהה מה פשר העיטור המסתורי המקיף את דלתותיו.

נטייתנו הטבעית הייתה להשאיר את העניינים באדישותם המבורכת, המבטיחה שלוות נפש בעיר הקודש, אך שמועות מספרות שבין קוראינו מצוי גם מבחר של לא ירושלמים הנוטים לדרוש תשובות. למען שלום בית, וכדי שלא תשתעממו בדקות ההמתנה שבין מנחה לערבית, נפנינו לפתור את שלל תעלומותיו המסקרנות של בית הכנסת עמק רפאים.

 

מי הזיז את עמק רפאים?

נתחיל בשם התלוש ממקומו – עמק רפאים – המנציח את העמק היפה בין הרים ושדות השוכן במקום אחר בירושלים. שמה הערבי של שכונת בקעה מטעה רבים לחשוב כי היא שוכנת בבִּקעה, אך פירוש המלה הוא בסך הכול שדה חקלאי פתוח (ראו מילון 02). למעשה, בקעה שוכנת בנקודה רמה למדי בירושלים, לאורך קו פרשת המים הארצי (ראו מעורב ירושלמי עם תוספות). מה לה אם כן ולעמק רפאים? מי שפתרה את החידה הייתה רננה, בתו של אחד מבכירי בית הכנסת שטרם נדבקה באדישות הירושלמית הידועה. במשך שנים היא חקרה ובדקה, עד שגילתה מפה משורטטת ביד מ-1948, ובה שלל פדיחות לשוניות כמו תלביה וממילה. במפה הזו תקע מישהו את המלים "עמק רפאים" באותיות ענק ובזווית שגויה לגמרי לאורך שכונת בקעה, ואוי לה לאותה בושה. נראה אם כן שהעולים החדשים שמילאו את השכונה אחרי המלחמה הנציחו באשמת המפה את הטעות בשם בית הכנסת שנפתח ב-1949 באחד הבתים הערביים הנטושים.

המייסדים הנרגשים – רובם אשכנזים ניצולי שואה – השקיעו מאמץ אדירים להתאים את המבנה לצורכי בית הכנסת, מה שהתגלה כאתגר רציני בהתחשב בכך שבאחד החדרים כבר גר אז זוג זקנים שפלש לבית שתי דקות לפניהם. אתגר נוסף היה האדריכלות: דלת הברזל הראשית התעקשה בחוצפתה לעמוד באמצע החזית הפונה לחצר הקדמית, באופן שאמנם שירת נאמנה את הסימטריה החיננית של הבית, אך היה סיוט לגבאים שביקשו לשבץ את עזרת הנשים במיקום הגיוני. התוצאה הייתה קונסטלציה קומית שבה עזרת הנשים נדחקה לחדר קדמי קטן, ומולה בחדר פרטי ניסו שני זקנים לנהל שגרת חיים נורמלית לצלילי תקיעות שופר ועלינו לשבח. לזכותם של השניים ייאמר שהם לקחו את העניין ברוח טובה, ואף אפשרו לנשים להתרווח אצלם בימי הדוחק הנוראים של הימים הנוראים.