במכתב שבו ביקשו ראשי היישוב העברי מחיים ויצמן להתמנות לנשיא הראשון של מדינת ישראל הם תיארו אותו כמי שעשה יותר מכל אדם חי אחר ליצירתה של המדינה. ואכן, ויצמן הקדיש את חייו ואת כוחותיו לתנועה הציונית במידה שקשה להפריז בחשיבותה. דחיקתו ממעגל העשייה עם הקמתה העיבה על תרומתו העצומה לאורך השנים //ימימה חובב

בראשית 1906 עמד ארתור ג׳יימס ב בלפור לבחירה באחד האזורים במסגרת הבחירות לפרלמנט האנגלי. בלהט תעמולת הבחירות הוא ביקש להיפגש עם אחד היהודים שהתנגדו לתכנית אוגנדה שהוצעה לבנימין זאב הרצל על ידי ממשלתו, ואחד מעסקניה היהודים של המפלגה השמרנית הפגיש אותו עם חיים ויצמן, כימאי ופעיל ציוני בשנות השלושים המוקדמות לחייו שהיגר לאנגליה כשנתיים קודם לכן והשפה האנגלית עדיין לא הייתה שגורה בפיו כראוי. לפגישה הוקצבו 15 דקות לכל היותר, אך היא נמשכה למעלה משעה, ולימים תיאר אותה בלפור כמפגש שהפך אותו לציוני. ויצמן הסביר למארחו באריכות ובהתרגשות מדוע לא יוכל העם היהודי למצוא תחליף לארץ ישראל, וקבע כי אם משה רבנו היה נוכח בקונגרס הציוני שבו הועלתה תכנית אוגנדה הוא היה ודאי שובר את לוחות הברית פעם נוספת. 

פתאום אמרתי לו: ״מיסטר בלפור, נניח שאני מציע לאדוני את פריז במקום לונדון, היקבלנה?״ הוא הזדקף בכיסאו, הסתכל בי וענה: ״אבל, ד״ר ויצמן, לונדון היא שלנו״. ״נכון הדבר״, אמרתי, ״אבל ירושלים הייתה שלנו בזמן שלונדון הייתה עוד אדמת ביצה״. … לפני לכתי אמר בלפור: ״משונה הדבר. היהודים שאני פוגש הם אחרים לגמרי״. עניתיו: ״מיסטר בלפור, הוא פוגש את היהודים הבלתי נכונים״ (חיים ווייצמן, ׳מסה ומעש – זכרונות חייו של נשיא ישראל׳, עמ׳ 115־116).

 

כימיה בניגון הגמרא

חיים ויצמן נולד בח׳ בכסלו תרל״ה (27.11.1874) בעיירה מוטול שברוסיה הלבנה, ספק כפר ספק עיירה נידחת, קודרת ועלובה כיתר עיירות תחום המושב, ובכל זאת כינו אותה יהודיה בשם החיבה מוטל׳ה. חיים היה השלישי בין 15 ילדים שנולדו להוריו, שלושה מהם מתו בילדותם. האב עוזר היה סוחר עצים אמיד יחסית למונחי התקופה, אדם שקט ועדין שהרבה לקרוא וללמוד. האם רחל, שנדרשה להשקיע את מרבית זמנה בגידול ילדיה ובניהול ביתה, הייתה הציר שסביבו התלכדה המשפחה ומי שהשרתה על הבית אווירה של חום ותמיכה. הבית היה דתי ושררה בו אווירה של פתיחות אינטלקטואלית, אהבת ציון ותרבות עברית. חיים העיד כי את כל המכתבים ששלח לאביו במהלך חייו כתב בשפה העברית, וכי את המכתב היחיד שכתב לו ביידיש השיב לו האב בלא מענה. 

11 שנותיו הראשונות של חיים עברו עליו במוטול, שם קיבל חינוך מסורתי ב׳חדר׳, שכדרכם של ׳חדרים׳ באותם ימים היה מקום עגום שנוהל על ידי מלמדים צרי אופקים. רק מלמד אחד הוא זכר לטובה, איש אשר רוח ההשכלה נגעה בו ולצד הלימודים המקובלים ב׳חדר׳ לימד את הילדים גם תנ״ך, עברית ואפילו לימודי חול. הוא גם הראשון שחשף את חיים הצעיר לספר כימיה שהתגלגל לידיו בדרך פלא: 

איך נפל אוצר זה לתוך ידו אין אני יודע, אבל בלי שראה מימיו מעבדה כימית, ובאין לו ידיעה כלשהי במדעי הטבע, דבר אופייני לגבי יהודי הגטו ברוסיה, היה מתעמק בו ומגלה את רזיו לבחירי תלמידיו. אף הסכים להשאילו לפלוני ולאלמוני התלמיד לקרוא בו בערבים. ולפעמים – לא בלי סכנה שגילוי המעשה היה מביא מיד לפיטוריו – היה קורא עמנו כמה דפים שמצא בהם עניין מיוחד. מובן שקריאתנו הייתה בקול רם ובניגון המסורתי של לימוד הגמרא, עד שאדם העובר בחוץ לא יכול היה לחשוד שאין אנו עוסקים בלימודי החדר (שם, עמ׳ 11).

חיים הוכר כילד מבריק, ובהיותו בן 11 היה כנראה הראשון מילדי העיירה שנשלח ממנה ללימודים גבוהים בגימנסיה של העיר פינסק. כשנסע הרגיע את סבו כי לא ייפול בפח פיתוייה של העיר הגדולה והבטיח כי לעולם לא יכתוב ולו אות אחת בשבת – הבטחה שלא קוימה בסופו של דבר. בפינסק נפתחו בפני חיים עולמות אינטלקטואליים ותרבותיים חדשים. הוא למד במרץ ובמקביל לכך נדרש לדאוג לפרנסתו. שם גם נשאב לשני התחומים שיעמדו במרכז עולמו: לימודי כימיה ופעילות בתנועת חיבת ציון שהוקמה כשלוש שנים קודם לכן. זמן קצר לאחר הגיעו לפינסק, והוא עדיין ילד, כבר שלח למלמד שלו במוטול מעין מניפסט ציוני רווי פתוס פרי עטו: 

עלינו חובה מוטלת לייסד מקום אנה ננוסה לעזרה … נישאה נס ציונה ונשוב אל אמנו הראשונה אשר על ברכיה נולדנו … כי למה נביט על רחמי מלכי אירופה כי ירחמונו וייתנו לנו מקום מנוחה. לשווא! כולם גמרו אומר: עברי בן מוות, אך אנגליה היא תרחמנו בכל זאת. סוף דבר ציונה! עברים – ציונה נלכה (יוסי אבנר, ״חיים וייצמן – הנשיא הראשון של ישראל״, עלון משרד ההסברה ׳דע את עמך – אישים ומנהיגים׳, עמ׳ 1).

 

׳מלח הארץ׳

בגיל ,18 עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון, נדרש ויצמן להחליט היכן ימשיך בלימודיו האקדמיים. הוא החליט לשים פניו מערבה, לגרמניה. שם נדהם לנוכח הניקיון והסדר השונים כל כך ממה שהכיר ברוסיה, אך לא פחות מכך הוכה הלם לנוכח שיעור ההתבוללות הגבוה של יהודי גרמניה, שנבע ממה שכינה פילוסופיה מטומטמת ומרוצה מעצמה ואמון חסר שחר בקצה הקרב של האנטישמיות. ויצמן עצמו הכיר היטב בהתעצמותה של האנטישמיות הגרמנית מתחת לפני השטח, ואף ניתח אותה במה שניתן להגדיר בדיעבד מעין חוש נבואי. לדבריו, כאשר גרמנים מחמיאים לו וקוראים לו ׳מלח הארץ׳ – בשל היותו יהודי שהצליח להשתלב בחוגי האינטלקטואלים הגרמנים – אין בכך כל מחמאה:

תפקיד המלח, מנקודת מבט מדעית, הוא להמליח את צלחת המרק של מישהו אחר. ועוד תכונה יש לו למלח: אפשר לבולעו רק בריכוז מסוים. ברגע שהתמיסה רוויה יתר על המידה שופכים את המלח ואת המרק גם יחד (נורמן רוז, ׳חיים וייצמן – ביוגרפיה׳, עמ׳ 21). 

ויצמן החל את לימודיו האקדמיים בפוליטכניקום של דרמשטדט, אך כשהתאפשר לו עבר ללמוד בברלין, וב־1898 השלים את לימודיו לתואר דוקטור באוניברסיטת פרייבורג שבשוויץ. באותה שנה גם הצליח למכור המצאה שלו למפעל כימי גדול בגרמניה, והרווחים מהמצאה זו ומהמצאות נוספות בעתיד אפשרו לו לחיות בשנים הבאות בלא דאגות כלכליות. מעט אחר כך התמנה ויצמן למרצה לכימיה באוניברסיטת ז׳נבה. עתידו כמדען נראה מבטיח. 

לצד נסיקתו המדעית לא זנח ויצמן גם את פעילותו הציונית. ביקוריו בבית משפחתו – שעברה בינתיים לפינסק – הפכו כר פורה לוויכוחים אידאולוגיים בין האחים שנטו לתפיסות עולם שונות, ולעתים אף למריבות קשות. הוויכוחים התלהטו עוד יותר כאשר לבית נהרו צעירים מכל גוני הקשת האידאולוגית – ציונים, מתבוללים, סוציאליסטים ואנרכיסטים. לא פעם נאלצה האם להסתיר ספרות מהפכנית של ילדיה מחשש לביקורי פתע של אנשי המשטרה. על אף זאת היא לא ויתרה על האופטימיות וטענה כי עתידה מובטח בכל מקרה. אם יצדק שמואל, בנה המהפכן, תזכה לחיות בנחת ברוסיה, ואם יצדק חיים הציוני – תלך אחריו לגור בארץ ישראל. הכרזה רשמית על המנצח אולי לא התרחשה בין כותלי הבית מעולם, אך חיים שמח לציין בזיכרונותיו המאוחרים כי אמו זכתה להגיע לשיבה טובה בעיר חיפה, כשהיא מוקפת עשרות מצאצאיה.