דורותי, אלמנתו של ג'יימס דה רוטשילד שהוריש בצוואתו סכום נכבד להקמת משכן קבע לכנסת, אמרה במעמד חנוכת המשכן דברים שכוחם יפה עד היום, ומתעלים מעל כל המחלוקות הישנות והחדשות
הברונית דורותי (דבורה) דה רוטשילד נולדה ב-1895 למשפחת פינטו שמוצאה מספרד. ב-1913, בהיותה בת 18, נישאה לג'יימס דה רוטשילד שהיה אז בן 35. בני הזוג התגוררו באחוזת וודסדון שבדרום מזרח אנגליה. שניהם תמכו ביישוב היהודי בארץ ישראל, וגם לאחר פטירתו של ג'יימס ב-1957 הוסיפה דורותי להיות תומכת נלהבת. היא הייתה בידידות עם נשיא המדינה הראשון חיים ויצמן, וכיהנה כיו"ר יד הנדיב – קרן התרומות של משפחת רוטשילד בארץ. בצוואתה הורישה סכום נכבד לקרן, וזה שימש בין היתר גם לבניין בית המשפט העליון בירושלים. המושב שדמות דבורה נקרא על שמה. בעת חנוכת משכן הכנסת ב-1966 הטמינה דורותי את מגילת היסוד ביסודות הבניין, ובסעודה החגיגית שנערכה לאחר הטקס היא נשאה דברים.
אדוני יושב ראש הכנסת, כבוד מעלת הנשיא, כבוד ראש הממשלה, כבוד הרבנים הראשיים, הוד מעלותיכם, אורחים דגולים.
בעומדי פה היום נפשי יודעת מאוד את הכבוד אשר נפל בחלקי לחנוך את הכנסת החדשה. תשע שנים ארך לבנות משכן זה לבית הנבחרים של ישראל ולקיים בזה את חפצו האחרון של בעלי. לראות במו עיניי את התממשות רצונו היום זכות גדולה היא לי, ועל כך רוחש לבי תודה נאמנה.
נוכחותם של יושבי ראש בתי המחוקקים ונציגי הפרלמנטים של אומות העולם משווה יתר הדר, אין ערוך אליו, למעמד חגיגי זה. אולם יושב ראש אחד, האיש אשר מילא תפקיד מכריע בטיפוח הרעיון להקים בניין זה, אינו עמנו היום. ידעתי, רבים פה הדואבים כמוני שיושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק ז"ל לא זכה להגיע ליום זה ולהשתתף בטקס חנוכת הבית.
תקוותיו ותפילותיו של עמנו לאורך התקופות, צירן המרכזי היה שיבת העם אל מולדתו. דורות לאינספור של אבותינו כל ימי הגלות כמהו לעיר דוד, ומעודם לא חדלו להתאבל על המהולל בבנייניה אשר התנוסס לא הרחק מן המקום שאנו עומדים בו כעת. ברי, לעולם לא יוכל משכן זה של הכנסת לשמש תמורה לבניין ההוא; אבל כשם שחורבן בית המקדש בימים מקדם היה האות המבשר את פיזורנו, כך מי ייתן ובניין חדש זה של הכנסת יהיה לסמל של איחודנו המחודש לדורי דורות.
קווה קיווה בעלי שמשכן הכנסת הזה יהיה גולת הכותרת למפעל שהתחיל בו אביו לפני שמונים שנה ומעלה, ושהוא עצמו המשיך בו כנשיא חברת פיק"א. עת מועטים היו יושבי הארץ, והארץ עודה ברובה חולות, טרשים וביצות, חזונם היה להקים חוות וכפרים. הם ייסדו תעשיות ובנו בתי ספר ובתי כנסיות. כל השנים הייתה לנגד עיניהם המטרה האחת – להכין בסיס איתן שעליו, בבוא המועד המיוחל, תוכל מדינת ישראל להיכון.
הבה אפוא ונביע רחשי תודה לאלה אשר באו בשחר הימים. עוז רצונם, חזון לבם וגבורת נפשם, וגם גבורת נפשם של צאצאיהם, הם הם שהניחו את יסודות המדינה, ועלינו המשימה להשלים את פועל ידיהם.
בכל תקופות קיומנו עם שכלי היינו ושוחר חוק. גם היינו – הצטרכנו להיות – עם של אופטימיסטים. לא ייפלא אפוא שמייסדי מדינת ישראל בדורנו הקדימו ועיבדו תכניות לבניית משכן הכנסת זמן רב לפני שנראתה אפשרות מעשית לבנותו. אולם ראיית הנולד שלהם הצדיקה את עצמה. התחרות על התכנית להקמת משכן הכנסת, כפי שהזכירנו כבוד יושב ראש הכנסת, שלמה באותו שבוע ממש שפורסמה צוואת בעלי, אשר יצרה את האפשרות להתחיל בהקמת בניין זה. אולי יימצא מי שיראה בזימון מקרים זה אות מן השמים.
יורשה נא לי לציין בהכרת טובה את פועלם של האדריכלים, הבונים, האמנים ובעלי המלאכה, ולהודות לכולם על המומחיות, העמל וכישרון המעשה שהושקעו בבנייתה של הכנסת הזאת – הייתי רוצה לומר של הכנסת שלנו. לבי מתברך בתקומתה ובמוצקותה המעודדת שתבטיח, מקווים אנו, את עמידתה לאורך ימים ושנים פה בירושלים, בראש אחת הגבעות היפות ביותר שבעולם.
אולם אל נא נשלה את נפשנו. לא על פי סידור אולמיה תידון הכנסת הזאת, גם לא על פי האבן שבה, גם לא על פי ההתקנים והקישוטים המרובים שבה, אלא על פי החוקים המוכרזים מבין כתליה. היא תתגלה כיאה לישראל רק מכוח חכמתם הקיבוצית של האישים שנקראו לכהן בה.
דברי יתרו אל משה, אפשר ואפשר דברים בעתם הם היום לא פחות מאשר באותו יום שנאמרו לראשונה. בטוחתני שכל אחד מחברי הכנסת נושא אותם בלבו: "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת, וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן … אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱ-לֹוהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד, וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם" (שמות י"ח, כ'-כ"ג).
אתר הכנסת
מוזמנים לשתף
