התערוכה הארכיאולוגית הגדולה, היקרה והמושקעת ביותר שהוצגה בארץ מאז ומעולם נפתחת עכשיו במוזאון ישראל. זו גם התערוכה הראשונה בעולם המוקדשת כולה למלך הורדוס, שהמתין לכבוד הזה עד שהתגלה קברו המרשים בהרודיון

לוח גבס שהוזז ממקומו מאפשר לי הצצה נדירה אל קצה התערוכה עוד לפני שהגעתי לתחילתה. בפינת המרחב הגדול והריק עומדים ארבעה גושי אבן עצומים מאבן לבנה מסותתת. קירות לבנים, פיגומי ברזל מפוזרים על הרצפה, פועל אחד שכורע על ברכיו וקודח עמוק לתוך רצפת המוזאון. כך נראית כל תערוכה בשלבה העוברי?

לא ממש, עונה לשאלתי דודי מבורך, אוצר הארכיאולוגיה של התקופה הרומית במוזאון ישראל והמנצח העיקרי על עבודות ההכנה. הוא מחזיר את לוח הגבס למקומו ומורה לפועלים לוודא שהמתחם יישאר סגור. מבקרי המוזאון אינם אמורים לקבל פרומו עוד לפני פתיחת התערוכה, ואני זכיתי לפריבילגיה הזו לפנים משורת הדין. לא מדובר כאן בתערוכה מן המניין, אלא בתצוגה ששוקדים על הכנתה במשך שלוש שנים. שותף מרכזי בתערוכה היה פרופ' אהוד נצר ז"ל, ארכיאולוג בעל חזון שמסר את נפשו, פשוטו כמשמעו, למען הגשמת החלום שחזה כבר אז בעיני רוחו: תערוכה שתציג לעין כל את המלך הורדוס כפי שהוא למד להכירו. מדובר בתערוכה גרנדיוזית מכל ההיבטים: ההשקעה הכספית, המשאבים, ממדי המוצגים וההכנות המרובות הכרוכות בהצבתה. תערוכה בקנה מידה אחר, בהתאם למלך שאת מורשתו החומרית היא מתעדת. שהרי הורדוס – דומה אולי לאהוד נצר – לא חשב בקטן.

 

החיפוש אחר הקבר

תכנון התערוכה 'הורדוס – מסעו האחרון של מלך יהודה' החל מיד לאחר גילוי קברו של הורדוס המלך על ידי אהוד נצר במהלך החפירות הבלתי נלאות שערך במשך כשלושים שנה בהרודיון. כמי שחפר באתרים הרודיאנים אחרים – מצדה, קיסריה, בניאס, ירושלים ויריחו וסביבותיה – היה נצר כנראה הארכיאולוג בעל הרקע האדריכלי המתאים ביותר לפענח את החידה שהותיר אחריו המלך בהר שנשא את שמו: היכן ביקש הורדוס לשכב למנוחת עולמים? נצר עבר שוב על כל האזור הבנוי של הרודיון עילית, על מגדליו, מרתפיו וחדרי המרחץ שבו, ואז פנה לראשונה לחפור את הרודיון תחתית. אולי יימצא הקבר בגנים המבושמים שנטע הורדוס למרגלות ההר המלאכותי למחצה, חשב, או בסוף שדרה ארוכה של עמודי אבן המובילה לאגם מלאכותי שאתגר יום יום את הסביבה המדברית הצחיחה? הוא מצא שם את בית המרחץ הפרטי המפואר של הורדוס ודרך סלולה שהכין לצורך הלווייתו. הממצאים בתחתית ההר ולא בראשו הגבירו את הציפייה שגם הקבר יתגלה למרגלות ההרודיון, אולם התקווה נכזבה.

ב-2006, בצעד שנשען יותר על אינטואיציה מאשר על מסקנה מדעית, העביר נצר את החפירות חזרה למעלה, למורדות הצפון מזרחיים של ההרודיון, ובאפריל 2007 נשאו חיפושיו פרי. תגלית חייו – חלקים פזורים של סרקופג המלך – נחשפה לראשונה מזה אלפיים שנה לאור השמש. הוא המשיך לחפור באזור מורד המדרגות המלכותי שנתגלה, ומצא גם את שרידיו של הקבר. בעת שנבנה ניצב המאוזוליאום יחידי באזור זה של ההר, ונצפה אף מירושלים, שכן הורדוס כיסה את כל המורד כדי להבליט את יד הזיכרון שבנה לעצמו.

בחורף 2010 כבר החל נצר לשרטט בפועל את התערוכה שבה יוצגו ממצאיו הכבירים. את האבנים העצומות יעבירו באופן זמני מאתר ההרודיון למקום שבו יזכו רבבות לראותן במלוא הדרן – בקבר הורדוס המשוחזר במוזאון ישראל. בזמן שבו עמלו במוזאון על פתיחת אולמות התצוגה המחודשים היו מעבדות השימור של המוזאון שקועות מכף רגל ועד ראש בתגליות מההרודיון. מיליונים הושקעו בשימור הממצאים ובשחזורם. פעולות שימור אחדות – בעיקר של תמשיחים שצבעיהם דוהים מיד עם חשיפתם לאור – נעשו כבר באתר עצמו. עבודה של עשור הושלמה תוך שלוש שנים. לצד דודי מבורך וסילביה רוזנברג, אוצרי התערוכה מאגף הארכיאולוגיה, שקד נצר על הכנת התערוכה ועל כתיבת הקטלוג. באוקטובר 2010, בסוף יום עבודה בשטח שאליו חזרו כדי לבחור את האבנים שיוצגו במוזאון ולציין את מיקומן המדויק, עמד הצוות ליד גדר החפירה. אהוד נצר ישב לנוח לרגע, ואז מעד ונפל לתוך אתר החפירה. הוא נפצע קשה ונפטר כעבור ימים אחדים.

 

זוכרים את נצר

כמעט באותה מידה שהתערוכה מנציחה את זכרו של הורדוס, המלך האחרון שמשל ביהודה באופן כמעט עצמאי, היא מנציחה גם את זכרו, את פועלו ואת חזונו של אהוד נצר. באופן שאינו טיפוסי לתערוכה מוזאלית, המבקר לא ייתקל בכניסתו לתערוכה בממצאים או במלל, אלא בפרוזדור שמתפתל בין קירות המכוסים בצילום נוף פנורמי של מדבר יהודה. מוקף בנופי בראשית שעל רקעם הקים הורדוס את המרשימים שבמפעליו – במצדה, בהרודיון וביריחו – יצעד המבקר לתוך החדר הראשון של התערוכה, התחנה הראשונה במסעו האחרון של המלך הורדוס. הודעה מטלטלת תוקרן על רצפת החדר הקטן: "4 לפני הספירה. המלך מת".

אך כעת, בשעה שאני נכנסת לחדר זה, רק אנמרי ברטפלד, המומחית לשחזור ציורי קיר במוזאון, מפנה אליי את מבטה. היא שקועה בניסיון להתאים את צבע התמשיח שבו היא צובעת את הקיר לצבע החום אדמדם של הפרסקו המקורי שהיה בחדר המלכות ביריחו ומשוחזר כאן. צינבר יקר ערך מהמכרה של אוגוסטוס קיסר בספרד נתן לקירות של הורדוס את גונם המיוחד, גוון שנראה רק בבתי העשירים הגדולים ביותר של האימפריה הרומית. כבר ב-1981 הסירו ארכיאולוגים ישראלים את ציורי הקיר מארמונו של הורדוס ביריחו מחשש שייהרסו בשטח ללא שימור מתאים, וכעת הם מוחזרים למקומם בחדר המלכות המשוחזר, הזהה בממדיו ובעיצובו לחדר המקורי. חדר קטן להפליא עבור מלך שככל הידוע לנו אהב לעשות רושם גדול.

הורדוס הלך לעולמו בארמונו שביריחו. הלוויה המלכותית, שאותה תכנן עד לפרט האחרון, יצאה מעיר התמרים לכיוון הקבר שהכין מבעוד מועד בארמון האהוב עליו – ההרודיון – החבוי בספר המדבר במרחק לא רב מירושלים. ביציאה מהחדר מוצגים שני כתבי יד עתיקים מתוך כתביו של יוסף בן מתתיהו, מקור המידע העיקרי שבידינו על הורדוס ותקופתו. עד לתערוכה זו הכרנו את הורדוס בעיקר דרך עיניו של ההיסטוריון היהודי הגדול, ומטרתה של התערוכה היא לאפשר למורשתו הישירה – המבנים והחפצים שהותיר הורדוס אחריו – לדבר בעד עצמם.