לפני כעשרים שנה ראתה אור בהוצאת מרכז זלמן שזר ומרכז דינור מהדורה מחקרית דו לשונית של הספר 'גליקל – זיכרונות 1719-1691'. במהדורה נדפסו זה מול זה המקור ביידיש ותרגומה לעברית של חוה טורניאנסקי בתוספת מבוא מקיף, אלפי הערות ומפתחות עשירים. תרגומה של טורניאנסקי, לצד היותו מוקפד ומדוקדק, הצטיין בבהירות ובשפה קולחת ורעננה, והנגיש את הטקסט המקורי לקוראי עברית. עם זאת, העובדה שהספר היה בן למעלה מ-600 עמודים הייתה עלולה להרחיק קוראים שביקשו ספר קל יותר, תרתי משמע.

לאתגר זה נענו הוצאת מרכז שזר והמתרגמת טורניאנסקי, והוציאו את הספר ללא הטקסט המקורי ביידיש ועם תוספות מעטות בלבד. התוצאה היא ספר ידידותי המנגיש לציבור הרחב יצירה מיוחדת במינה של אישה יוצאת דופן.

גליקל בת לייב, שנולדה ב-1645, הייתה אשת עסקים יהודייה מאשכנז שכתבה את זיכרונותיה במשך קרוב לשלושים שנה. בלשון רגישה, ספוגה במקורות, בחכמת חיים, בעומק רוחני ובחוש הומור, היא שרטטה תמונה מפורטת של חייה האישיים והמשפחתיים על רקע חייהם של בני זמנה ומקומה. טקסט מרתק, נוגע ללב ועדיין אקטואלי, על אף מאות השנים שחלפו מאז כתיבתו.

המחבר בוחן בפירוט את אירועי יום העצמאות בעשור הראשון של המדינה, כאבן בוחן לתהליכים תרבותיים וחברתיים בישראל באותן שנים. בבסיס הספר עומדת ההנחה שטקסים ודפוסי חג הם מדדים חשובים המסייעים להבין את הסיפר הלאומי. ימי העצמאות, שבהם חוגגים את הממלכתיות והישראליות, שופכים אור על טיבה, על שורשיה ועל מהותה. את דפוסי החג השונים מבקש המחבר לשייך לאחד משני דגמים – דגם התערובת, המשלב באופן הסכמי רכיבים מהמורשת היהודית במשבצות מוגדרות בתרבות הישראלית; ודגם התרכובת, המשתמש גם הוא ברכיבים יהודיים שונים, אך מבקש להטמיעם לבלי הכר בשפה הסמלית הממלכתית, תוך יצירה של דפוסים ישראליים חדשים. התבוננות זו יוצרת כלים להבנת התהליכים העוברים על המדינה ועל החברה הישראלית בימינו.