בט"ו בשבט תש"ט התכנסה בירושלים האספה המכוננת שנבחרה בבחירות הראשונות שנערכו במדינת ישראל. חיים ויצמן, נשיא מועצת המדינה הזמנית, פתח את הישיבה בנאום שבו התבונן בהישג העצמאות מתוך תחושת שליחות, זיכרון האובדן ותקווה לעתיד, והזכיר לנבחרי העם את כובד האחריות המוטלת עליהם ואת הציפיות שתלה בהם העם היהודי
ברגש של יראת כבוד והדרת קודש אני קם לפתוח את האספה המכוננת של מדינת ישראל, את כנסת ישראל הראשונה בימינו, בעיר הנצחית ירושלים. ברגע הגדול הזה בתולדות עמנו ניתן שבח והודיה לא-לוהי ישראל שבחסדו זכינו לראות בגאולה לאחר דורות של סבל וייסורים.
מעמד זה הוא פרי ההתעוררות הכבירה של הרצון הלאומי שקמה בעמנו בדורות האחרונים. לפני כשבעים שנה היה האות. מיטב בני האומה, מנהיגי הדור הנעלמים והאלמונים, קמו להגשים את חלום הדורות של שיבת ציון וחידוש הקוממיות הלאומית.
…
היום אנו ניצבים על סף תקופה חדשה. יצאנו מפרוזדור המשטר הזמני ואנו נכנסים לטרקלין של המשטר הדמוקרטי המסודר והקבוע. הכנסת הזאת נבחרה על ידי כל קהל אזרחי ישראל. רצון העם כולו בא לידי ביטוי חופשי ומלא בבחירות האלו. אנו ניגשים להקים את בנייננו הממלכתי על יסודות הוגנים ואיתנים – יסודות של חופש, שוויון, אחריות הדדית ומשמעת משותפת. לא עוד יישוב של שבט חלוצים בודד הכפוף לשלטון זר בחר בכנסת הזאת. היא נבחרה על ידי עם עצמאי היושב בארצו החופשית.
חזון שאר ישוב
את העם הזה יש לראות כקיבוץ גלויות, כי אין עדה יהודית ברחבי תבל שאין ליוצאיה חלק במדינת ישראל. בעצם הימים האלה, לאושרנו ולשמחת לבנו, נכנסים בשערי הארץ הפתוחים לרווחה אלפים ורבבות מאחינו הבאים מארצות קרובות ורחוקות. אנו תקווה ותפילה כי קיבוץ גלויות זה ילך ויתרחב, ויקיף המונים יותר ויותר גדולים של בני עמנו אשר יכו פה שורש ויטו שכם עם כולנו לבניין מדינת ישראל ולהפרחת שממותיה. נעלה את משאת נפשנו זאת בראש מעיינינו ונכוון אליה את כל הגיגינו ומעשינו.
…
והנה נפל בגורלו של דורנו זה לחדש את שלשלת חיי החירות שנותקה בזרוע עריצים לפני כאלף ותשע מאות שנה. אינני יודע במה זכה דווקא דורנו זה שיבוא לידו לקיים את המאוויים והכיסופים של כל הדורות הקודמים שנמקו בחשכת הגלות. אפשר זכינו לכך בשל כל התלאות והפורענויות, הסבל והייסורים, שהיו מנת חלקנו בשבעים השנים האחרונות, עת נגדע מגוף עמנו אבר אחר אבר עד שהושמד באחרונה שליש העם כולו. אין אומה בעולם שנתנסתה בייסורים ובעינויים כמונו, עד שנתקיים בנו סוף סוף חזון שאר ישוב. אבל מפני שאנחנו השאר, אחריות כפולה ומכופלת רובצת עלינו. מוטל עלינו למלא את החלל הנורא שנוצר בחיי עמנו עם רצח טובי בניו, נוצרי רוחו ונושאי תרבותו.
אנחנו העם שנתן פעם לעולם כולו את בשורת הרוח שהייתה ליסוד התרבות האנושית. עינו הבוחנת של העולם צופה עכשיו אלינו לראות איזו דרך נבור לנו בסידור חיינו, מה דמות נעצב למדינה שלנו. אוזנו קשובה לשמוע אם תצא בשורה חדשה מציון ומה תהיה הבשורה.
אכן לא קלים הם חבלי הלידה של בשורה חדשה. בשורת הרוח היוצר רואה אור רק לאחר הרבה עמל ויגיעה, סבל ותלאה. כוח היצירה של עמנו עומד במבחן חדש וחמור. חוקת יסוד זו שהוטל על הכנסת לקבוע לישראל היא אבן בוחן ראשית.
גודל השעה
לאחר שהשתתפנו במלחמות הרוח הגדולות של המין האנושי כולו, לאחר שמסרנו את נפשנו ושפכנו דמנו על שחרור עמים רבים, כבשנו לנו את הזכות לעמול וליצור לביטוי עצמיותנו הלאומית, וכאומה חופשית ושוות זכויות לתרום את תרומתנו לאוצר הרוח של העולם כולו.
…
יום גדול היום הזה בחיינו. אל ייחשב הדבר לנו ליהירות יתרה אם נאמר כי יום גדול הוא גם בחיי העולם. בשורת עידוד ותקווה טובה יוצאת בשעה זו מן הבית הזה, מעיר הקודש הזאת, לכל הנרדפים והמדוכאים בעולם כולו הנאבקים על חירות ושוויון. יש שכר למלחמת מצווה. אם אנחנו, העם הדווי והסחוף, המדולדל והנדכא, זכינו למעמד זה, יש תקווה לאחריתם של כל הנושאים נפשם לדין צדק.
מן הבית הזה, מעיר הקודש הזאת, בשעה הגדולה הזאת, אנו שולחים ברכת אחים לכל פזורי עמנו הנידחים בקצווי תבל. אנו מושיטים ידנו לשלום עם המדינות השכנות, לידידות עם כל אומות העולם השוחרות שלום. ברכתנו ותודתנו שלוחות לכל המדינות הגדולות והקטנות שהכירו בישראל, ואנו מקדמים בברכה נלבבת את נציגי המדינות הזרות וראשי הדתות שהואילו לכבד את המעמד הזה בנוכחותם.
אישי הכנסת! שאו ברכה לכינוסכם הראשון. זכרו כי עיני כל העם היהודי אליכם נשואות, וכי הכיסופים והתפילות של דורות עברו מלוות את צעדיכם. מי ייתן והיינו כולנו ראויים לגודל השעה ולכובד האחריות.
…
ייזכרו כל אחינו ואחיותינו, ביישוב ובתנועה הציונית, שהלכו לעולמם ולא זכו להגיע אתנו יחד עד הלום. נעמוד דום ונפקוד ברטט של קדושה את זכר בנינו ובנותינו היקרים והאהובים אשר בגבורת עלומים מסרו את נפשם על תקומת מדינת ישראל והגנתה.
הכנסת הראשונה למדינת ישראל פתוחה!
חיים ויצמן, "נאום הפתיחה של נשיא מועצת המדינה הזמנית ד"ר חיים ויצמן", 'דברי הכנסת – ישיבת הפתיחה של האסיפה המכוננת', ט"ו בשבט תש"ט, 14.2.1949, עמ' 7-5.
מוזמנים לשתף
