מה הקשר בין הנשיא השלישי זלמן שזר, המו"ל שלמה זלמן שוקן והמנהיג הברסלבי הרב ישראל דב אודסר? סיפורו של פשקוויל אחד

בערב ראש השנה תשכ"ה (1964) נתלה בחוצות מאה שערים שבירושלים פשקוויל שהיה חתום בסופו "חסידי ברסלב". המודעה עימתה בין כבודו של מנהיג העולם שהמלכתו עומדת ביסוד תפילות ראש השנה לנשיא המדינה שאינו ראוי לכבוד לטעמם, "כי אסור לנו לתת כבוד לאיש אשר עומד כנשיא למדינה אשר בשם ה' לא יקראו ובמלכותו לא יחפצו". בשנות השישים חסידות ברסלב טרם פרצה לתודעה הישראלית. היא הייתה קטנה, ענייה ומכונסת בדל"ת אמותיה בבני ברק ובירושלים. הקהילה הקטנה עדיין ליקקה את פצעי מלחמת העצמאות שבה גורשה על ידי הלגיון הירדני מחצר ורשה שבעיר העתיקה. מה אם כן ראו חלק מחסידי ברסלב לצאת בלשון חריפה נגד נשיאה של מדינת ישראל?

 

שאינו זר

כתבה עיתונאית שפורסמה בעיתון 'מעריב' ב-1963, ימים אחדים לאחר ראש השנה, מלמדת כי הנשיא שזר פקד את 'השול' הברסלבי בליל החג והצטרף אל החסידים בתפילתם. הנשיא, אשר יצא מביתו שבשכונת רחביה והלך ברגל למאה שערים מלווה על ידי שני שוטרים, התקבל בחום רב הן על ידי באי בית הכנסת והן על ידי הקהל הגדול שהתקבץ כדי לחזות בנשיא ולבקש את קרבתו.

קבלת הפנים האוהדת לא חזרה על עצמה שנה מאוחר יותר, כאשר קומץ צעירים מחסידות ברסלב לא ראו בעין יפה את הסתופפות נציגה הרשמי של מדינת ישראל בצל קורתם. הם הגישו לו את הפשקוויל ואף תבעו לגרשו בבושת פנים. זו הייתה הפעם האחרונה שהנשיא שזר התפלל עם חסידי ברסלב בראש השנה, מנהג שקנה לעצמו בשנות החמישים עוד קודם שהושבע לנשיא. שניאור זלמן רובשוב, שעִברת את שמו לשזר, היה מינקותו קשור בעבותות לחסידות. הוא נולד ב-1889 למשפחה שנמנתה על חסידי חב"ד, ואף נקרא על שמו של מייסד החסידות רבי שניאור זלמן מלאדי. למשפחתו הייתה זיקה למודרניות ובניה רכשו השכלה כללית, אך הם לא ראו בכך ניגוד לחסידות. שזר עצמו, שהזדהה עם רעיון הלאומיות ועם התנועה הציונית, הלך והתרחק מעולמה של חב"ד.

לימים, מתוקף תפקידו הציבורי, חידש שזר את קשריו עם האדמו"ר מלובביץ' ועדת חסידיו בניו יורק ובכפר חב"ד, והקפיד לטפחם בהתמדה. במקביל נשבה שזר בקסמה של חסידות ברסלב וקשר ידידות אמיצה עם הרב ישראל דב אודסר, הידוע היום כמוצא הפתק שעליו נכתב 'נ נח נחמ נחמן מאומן'. הרב אודסר, ממנהיגי החסידות, הוא שהזמין את שזר להתפלל עם הקהילה הברסלבית במאה שערים.

זיקתו של שזר לחכמת ישראל התבטאה כבר בצעירותו, כשלמד במחזור הראשון של 'האקדמיה לחכמת ישראל' בסנט פטרבורג לצד פרופ' יחזקאל קויפמן ופרופ' שניאור זלמן צייטלין. שזר סירב לראות בציונות חלופה ליהדות הגולה, ובעיניו היה בה חיבור בין מסורת לחידוש. נאמן לתפיסה זו הוא פעל לחיזוק הקשר בין נכסי הרוח המסורתיים לתרבות העברית המתחדשת בעת ששימש כשר החינוך והתרבות. בשבתו על כס הנשיאות ייסד את 'החוג לידיעת עם ישראל בתפוצות' ואירח בביתו את 'החוג לתנ"ך' שהקים דוד בן-גוריון. היהדות ששזר ביקש להעלות על נס לא הייתה בהכרח בעלת אופי הלכתי. הוא ראה בה מסורת ותרבות, יהדות שבתרמילה מכונסים המנהגים, הספרות והשפה, יהדות שיש להנחילה לתושבי הארץ ולקהילות שבתפוצות.