גירוש היהודים מצרפת למחנות ההשמדה מעורר עד היום ויכוח היסטורי סוער: האם המעורבות של משטר וישי בגירושים נבעה מאנטישמיות או שהיא הייתה תוצאה של ניסיון להגן על אזרחים צרפתים במציאות בלתי אפשרית?

בב' ובג' באב תש"ב (יולי 1942) עצרה משטרת צרפת בפריז ובפרווריה כ-13,800 יהודים, רובם נשים וילדים. כ-8,000 מהם הוכנסו לאצטדיון למרוצי אופניים בתנאים קשים ביותר, כמעט בלי מים, אוכל, שירותים ופרטיות. עד מהרה התפשטו במקום צעקות, בכי, דיכאון ודאגה לעתיד. האצטדיון – שנודע בשם le Vélodrome d'hiver (אצטדיון החורף) – כונה בפי העם 'וֵל דִ'יב', וזה השם שבו נכנסו מעצרים אלה להיסטוריה. אחרי שהייה של שבוע באצטדיון נשלחו היהודים לשני מחנות ריכוז במרחק כמאה ק"מ מדרום לפריז. בחודש הבא, לאחר שהפרידו בין גברים לנשים וילדיהם, כולם נשלחו 'למזרח', למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ, ובו נרצחו כמעט כולם. כ-5,000 העצורים האחרים נשלחו למחנה ריכוז שהוקם בדרנסי, פרוור בצפון מזרח פריז, וגם הם הובלו אחר כך לאושוויץ. 

 

אירוע מכונן

בזיכרון הצרפתי הקולקטיבי הפך מבצע המעצרים הזה לאירוע המרכזי הקשור בשואה – במיוחד החל משנות השמונים של המאה העשרים. לא פלא אם כן שבקיץ 1995, ביום הזיכרון לאירוע 'וֵל דִ'יב', הכריז נשיא צרפת ז'אק שיראק רשמית כי צרפת מקבלת על עצמה את האחריות ואת האשמה על התפקיד המרכזי שהיה לה בשואת יהודי צרפת. לדבריו, באותו יום עשתה צרפת מעשה שאינו ניתן לתיקון. 

נאומו של הנשיא הצרפתי התבסס בעיקר על עבודותיהם של שני חוקרי שואה מפורסמים שמסקנותיהם באשר לשואה בצרפת השפיעו הן על עיצוב הזיכרון והן על הבנת ההיסטוריה. פרופ' רוברט פקסטון מאוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית התפרסם בשנות השבעים כאשר הפך על פניה את התפיסה ששלטה עד אז באקדמה באשר לתפקודו של משטר וישי – הממשלה הצרפתית בראשות המרשל פטן ששיתפה פעולה עם הכיבוש הגרמני. לטענת פקסטון, השיתוף הפעולה של משטר וישי עם הנאצים לא נעשה בלית ברֵרה אלא הונע מאידאולוגיה שדגלה בהפיכת את צרפת למדינה פשיסטית והלכה שבי אחרי גרמניה. לדבריו, כתוצאה משיתוף הפעולה עם הגרמנים נגרם נזק רב לצרפת ולאוכלוסייתה. במחקר נוסף הסביר פקסטון כי האנטישמיות הייתה מוטבעת עמוק במשטר וישי, וכי התנהגותו החמירה את גורל היהודים ברחבי צרפת. 

צייד הנאצים סרג' קלרספלד, עורך דין והיסטוריון במקצועו, התפרסם עם אשתו בשנות השבעים לאחר שהשניים הצליחו להביא לדין גרמנים אחדים שהיו אחראים לפתרון הסופי בצרפת. ב-1983 יצא לאור הספר 'וישי – אושוויץ' בשני כרכים, ובו ניתח קלרספלד את תקופת השואה בצרפת. הוא ציין כי צרפתים רבים הצילו יהודים – נקודה שפקסטון התעלם ממנה לדבריו – אך גם קלרספלד ראה במשטר פטן את האחראי הראשי לגורל הקרבנות. בסיכום הדברים קבע קלרספלד כי רבע מהיהודים שהתגוררו בצרפת נהרג בשואה בגלל משטר וישי, ואילו שלושה רבעים מהם ניצלו בזכות האוכלוסייה הצרפתית.

ז'אק שיראק אימץ בנאומו את דברי הסיכום של קלרספלד, ומאז הדברים נחקקו בהיסטוריה הרשמית ובזיכרון התקופה. אולם בשנים האחרונות החלו היסטוריונים אחדים לערער על עמדתם הנחרצת של פקסטון וקלרספלד באשר למשטר וישי ולהציג תמונה מורכבת יותר. ניתוח מהלך העניינים בזמן המעצרים הגדולים שנערכו בקיץ 1942 מבליט את המחלוקת.