המושבה הוותיקה מטולה, שהוקמה לפני קרוב ל־130 שנה, היא היישוב הצפוני ביותר במדינת ישראל. איך קרה שרוב אדמותיה החקלאיות נמצאות במרג‘ עיון שמעבר לגבול, ואיך התמודדו התושבים עם הבעיה לאורך השנים?

הסכם שביתת הנשק בין ישראל ללבנון בחסות האו"ם שנחתם בכ"ב באדר תש"ט (23.3.1949) הביא לסיומה של מלחמת העצמאות בחזית הצפונית. בסעיף 5 להסכם נאמר:

קו שביתת הנשק יעבור לאורך הגבול הבינלאומי בין הלבנון וארץ ישראל … סילוק הכוחות אל קו שביתת הנשק והפחתתם לעוצמה של כוח הגנה … יושלמו תוך עשרה ימים מחתימת ההסכם הזה.

בעקבות ההסכם יצא צה"ל מ-11 כפרים שכבש בלבנון, וצבא לבנון יצא מראש הנקרה. קו הגבול המנדטורי בין ארץ ישראל ללבנון הפך לקו שביתת הנשק. איכרי מטולה הושפעו ישירות מההסכם, והנקודה הצפונית במדינה הופקרה כבר אז על ידי ממשלת ישראל. 

 

עמדת תצפית

ב-1870 סייר בגליל ויקטור גרן, משכיל צרפתי וחוקר ארץ ישראל, וסיפר בין היתר על כפר דרוזי בשם Methelleh – מתלה – שפירושו התצפית. הדרוזים הגיעו לכפר מהר הדרוזים שבחבל החורן, לשם היגרו ב-1861 מהר הלבנון. בסוף המאה ה-19 רכש נציג הברון רוטשילד יהושע אוסוביצקי ביוזמת חברת יק"א אדמות בכפר אומטללה מג'אבור בֵּיי, אפנדי ערבי נוצרי מצידון שהדרוזים עיבדו את אדמותיו. ביי מכר את האדמות כיוון  שמאס במרדנות הדרוזים אשר הפרו את הסכם האריסות, סירבו להעביר לו את חלקו ביבול והסיגו את גבולו. לאחר רכישת הקרקע עיבדו הדרוזים את האדמות בחסותו של הברון רוטשילד. 

ב-1895 פרץ בחורן מרד דרוזי נגד השלטון העות'מאני, ותושבי הכפר הצטרפו למרד והפסיקו לעבד את האדמות. 59 פועלים ובני משפחותיהם ממושבות הברון, בעיקר מראשון לציון ומזכרון יעקב, נענו לקריאתו של אוסוביצקי להציל את העונה החקלאית, וכך נוסדה בערב חג השבועות תרנ"ו (1896) המושבה העברית מטולה. על בחירתם המדוקדקת של המועמדים להתיישבות ועל התנאים שהעניקה להם יק"א נכתב בהרחבה בעיתון הירושלמי 'הצבי': 

להכפר מתולה כשלושה עשר אלף דונם אדמה טובה, דשנה ופורייה. פה מים בשפע, והתושבים יוכלו לעשות להם גני ירק לכל צורכיהם. בתים בנויים יש בו ככל הצורך, גם טחנה טובה יש אשר תוכל להביא הכנסה מסוימה … והנדיב הסכים ליישב חמישים מהפועלים היותר טובים … לאיש איש מהמתאחזים יינתן 200 דונם אדמה טובה לעבודה, בית ורפת, סוס וכלי מחרשה … לכל אחד יינתן סכום כדי פרנסת ביתו ומזון סוסו לשנה אחת … חובה על כל הפועלים הפנויים לישא להם נשים מבנות המושבות. וכיוון שהמפעל הזה הוא ניסיון חדש אשר ערכו למהלך דבר היישוב רב מאוד, על כן אין רחמים בדין וקבל יקובלו רק אותם הפועלים אשר מהם יש יתר תקווה להצלחת העניין. ועל כן לא יקבל אלא הפועל אשר כבר עבד באחת המושבות כעשר שנים, ועל כל פנים לא פחות מחמש שנים, ואשר התמחה בתור עובד טוב מאוד או לפחות בתור עובד טוב, ואשר יש לו תעודה מרופא מומחה כי אינו חולה בשום מחלה … יש תקווה כי הניסיון הגדול הזה יצליח, ואז דרך היישוב כבושה … ואתם הפועלים שנבחרתם לזה, אשריכם! אשריכם כי נבחרתם להיות החלוצים הראשונים בתקופה החדשה של היישוב ("מעשה גדול – בהיישוב", 'הצבי', ג' באייר תרנ"ו, 15.5.1896, עמ' 2).

בשנים הבאות התגלתה האמת המרה. מתוך 13 אלף דונם, למעלה מ-5,000 היו אדמה סלעית שאי אפשר היה לגדל עליה דבר. בפועל כל איכר קיבל 120 דונם ולא 200, ועד מהרה החלו משפחות לעזוב את המושבה: 

הייאוש כבר התגנב אל לבם, ותקוותם להיות איכרים פשוטים ולחיות בלי תמיכה צדדית מפרי אדמתם – עזבתם (מד"ד, "מארץ ישראל", 'השִלֹח' ט"ז, ט' בניסן תרנ"ח, 1.4.1898, עמ' 356).

בראשית המאה העשרים דיווחה יק"א באספה השנתית של החברה כי נרכשו קרקעות נוספות עבור 39 משפחות האיכרים שנותרו במטולה, במטרה לסייע בהעמדת המושבה על רגליה. נבנו בתים חדשים, ובתכנונם הובאו בחשבון גם שיקולי ביטחון: 

הדירות נבנו במקום אחד, למען יוכלו להקיפם בחומה וחיל סביב להגן מעיני הדרוזים ("האספה השנתית של החברה היהודית ליישוב", 'השקפה', כ"ה באב תרס"ג, 21.8.1903, עמ' 2).