רבי נחמן מברסלב מוכר היום בזכות סיפוריו המרתקים, תורותיו העמוקות, חסידיו המקפצים ברחובות ועשרות האלפים אשר פוקדים את קברו באומן. הרוח הברסלבית המיוחדת הזו נולדה אצל נחמן הילד, שרכב על סוסים, השתולל עם בני גילו והפקיר את עצמו לזרמי הנהרות. אולי בזכות התפילות הנרגשות שהתרוממו מתוך מעשי המשובה האלה, ואולי בגלל שתמיד שאף להתחדש, כמו ילד

שמעתי מאחד ששמע מרבנו זכרונו לברכה שסיפר לו מעוצם הקדושה שלו בילדותו, שבהיותו ילד קטן רצה להיות ירא שמים והיה חפץ לקבל שבת בקדושה גדולה כראוי, והלך למרחץ וטבל בזריזות סמוך אחר חצות מיד. ויצא מהטבילה ובא לביתו ולבש בגדי שבת ונכנס לבית המדרש והלך אנה ואנה ורצה להמשיך עליו קדושת שבת ונשמה יתרה. והיה חפץ לראות איזה דבר אך לא ראה כלל. והיה מתגעגע מאוד לראות. ובתוך זה התחילו ליכנס אנשים לבית המדרש, ובא איזה איש חשוב ועמד על הסטנדר [עמוד] שלו והתחיל לומר שיר השירים. והלך הוא זכרונו לברכה והכניס ראשו למטה בתוך הסטנדר, ומחמת שהיה עדיין ילד קטן לא הקפידו עליו והוא היה מונח שם והתחיל לבכות. ובכה מאוד בדמעות שליש כמה שעות עד הערב, עד שעיניו עלו נפוחות. ואחר כך פתח את עיניו ונדמה לו כאילו הוא רואה איזה אור, מחמת שכבר נדלקו הנרות ועיניו היו סתומים כל כך בבכייה, ואז נתקרר דעתו קצת. וכל זה היה בקטנותו ממש, כמדומה שאמר שהיה אז בן שש שנים (חיי מוהר"ן, רלא).

רבי נחמן מברסלב אהב את הילדות והעריך אותה מאוד. הוא הזהיר את חסידיו "אסור להיות זקן, הן חסיד זקן הן צדיק זקן" (ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות בשר וחלב ד, א). הוא שיבח את תכונות הילדים – את השמחה והשכחה, את ההתחדשות והתמימות, את המחשבה שהכל נמצא כאן ועכשיו ואת חוסר הבושה לבקש הכל מאבא ומאמא. רבי נחמן גם אהב לרקוד ריקודים מופלאים הרבה לפני שהעולם היה שייך לצעירים. מי שמבקר בבתי הכנסת של חסידי ברסלב יכול לראות גם היום את יישום הוראותיו של רבי נחמן לחסידיו להניח לילדיהם, לא להתעסק אתם, לא להשגיח עליהם ובוודאי שלא להכות אותם משום סיבה שהיא.

בסיפוריו של רבי נחמן תופסים ילדים קטנים מקום חשוב ולעתים אף את המקום החשוב ביותר. הלך רוח זה מסביר מדוע נשמר הסיפור על זיכרון הילדות של רבי נחמן, על ניסיונו המוקדם 'לראות את האור' ולספר בשעשוע שיש בו קורטוב אירוניה עצמית על 'הצלחתו' בכך. נחמן הילד אכן רצה להיות ירא שמים, אך הוא רצה זאת ופעל לשם כך כמו ילד קטן, וכמו שאמר בהזדמנות אחרת:

כשהתינוק עוסק בדברי שטות שלו, אף על פי שיש לו תאווה גדולה לזה, אף על פי כן כשרואה את אמו הוא משליך כל תאוותיו אחר כתפיו ומושך את עצמו לאמו (ליקוטי מוהר"ן ד, ח).

רבי נחמן לא ראה בחסידות דרך המיועדת לאנשים מבוגרים וביקש מחסידיו כי יביאו אליו את ילדיהם עוד לפני גיל שבע. ייתכן שרצה להראות לילדים שגם ילד יכול להיות צדיק גדול. עד היום נוהגים חסידי ברסלב להביא את בניהם הקטנים לקברו של רבי נחמן שיקבלו השראה רוחנית.

בספרות החסידית מקובל לספר על צדיקים שכבר בילדותם ניכר בהם שקורצו מחומר אחר. יש צדיקים שמסופר עליהם כי לפני שינקו הסבו את ראשם משדי אמם ובירכו "שהכל נהיה בדברו", ויש שאפילו טרחו לכסות את ראשם בשעה שינקו. סיפורים אחרים מעידים על צדיקים שסיימו ללמוד את כל התלמוד בגיל מוקדם ועל אחרים שעשו מופתים כבר בילדותם.

בניגוד לסיפורים אלה, כל המקורות העוסקים בילדותו של רבי נחמן מדגישים כי הוא היה ילד שובב שאהב לשחק ולעשות שטויות המכונות ביידיש 'נארישקייט'. גם בבגרותו נותר ברבי נחמן משהו מהילדותיות ומהשובבות, ובנוסף לכך שההומור והמשובה הופיעו במידה גדושה בחיי החולין שלו אפשר למצוא אותם נטועים היטב גם במחשבתו, בסגנון הנאיבי והחדשני של דרשותיו ובדמיון הסוער שממנו נבעו סיפורי המעשיות שלו.