תוך כדי מלחמת העולם התרחשה באימפריה הרוסית מהפכה שבסופו של דבר הולידה את ברית המועצות. הקשר בין המלחמה למהפכה לא היה מקרי. מבט חברתי וכלכלי על התפקיד שהיה למאמץ המלחמתי בהנעת השינויים שהובילו למהפכות ברוסיה. בין הצאר לדמוקרטים ובין הגנרלים לבולשביקים עמדו המוני רוסים שכרעו תחת נטל המלחמה

לפני כמאה שנה באה לקצה מלחמה שזכתה לכינוי המלחמה הגדולה, ולימים מלחמת העולם הראשונה. בתודעת הציבור היא נחרתה כמלחמת החפירות בחזית המערבית, משום שהדגש העיקרי בתרבות הפופולרית – ולא מעט גם בכתיבה ההיסטורית – הושם על מה שנעשה בחזית המערבית. מה שזכור מרוסיה באותן שנים הוא דווקא המהפכה הבולשביקית, אך סקירת ההתרחשויות ברוסיה בין השנים 1914-1918 מגלה מערכת של יחסי גומלין בין הצבא, החברה, התהליכים המהפכניים והלחימה בחזית.

בשנים שקדמו למלחמה רוסיה הייתה מדינה נחשלת בהשוואה למקבילותיה במערב אירופה, והדבר בא לידי ביטוי בשיעורים נמוכים של תיעוש ושל פריסת מסילות ברזל. רוסיה, שהתפשטה מזרחה באותן שנים, נתקלה בשאיפות האימפריאליסטיות של יפן, וב-1904 פרצה מלחמה בין שתי המדינות. 

בראשית המלחמה דעת הקהל ברוסיה הייתה אוהדת והעם ציפה לניצחון מהיר, אך האימפריה הרוסית ספגה אבדות קשות ומפלות אדירות ולבסוף נחלה תבוסה. אוכלוסייתה הייתה מותשת וממורמרת בעקבות המשבר הכלכלי הממושך ששרר בראשית המאה העשרים, שהתפתח בלי זיקה ישירה למה שהתרחש במלחמה הרחק במזרח. המלחמה הטילה עול נוסף על העם שסבל מקשיים כלכליים וחברתיים ועוררה גורמים במפלגות השמאל להתנגד לשלטון הצאר. מהפכת 1905 דוכאה על ידי הצבא, הקוזקים ומשמר הצאר, ואכזריותם של לובשי המדים ביטאה את הנאמנות המוחלטת שלהם למלכם.

 

1914: מערכה ראשונה

ערב מלחמת העולם הראשונה היו בצמרת המדינה אנשים שהתנגדו ליציאת רוסיה למלחמה. הם זכרו את תוצאותיה של מלחמת רוסיה יפן בעשור הקודם וידעו כי הצבא הרוסי לא כשיר למלחמה נוספת הדורשת התגייסות ממושכת. הם גם ידעו שהתעשייה אינה מפותחת דיה למילוי הצורך הצבאי בציוד ובהרחבה משמעותית של רשת מסילות הברזל, ועל כן טענו שהצטרפות למלחמה תפעל לרעתה של רוסיה, אולם אנשי הצבא הצליחו לשכנע את רוב השרים לפתוח במערכה.

בשלהי יולי 1914 ראו הגנרלים את המלחמה באוסטרו-הונגריה כעובדה מוגמרת ורצו להאיץ את הגיוס מתוך חרדה שגיוס גרמני מוקדם ומהיר יחסל את סיכויי רוסיה להישג כלשהו בראשית המלחמה. הם דרשו וקיבלו גיוס כללי, והאמינו כי מלחמה ממושכת תביא בסופו של דבר לניצחון רוסי וכי הזמן הוא בעל הברית הטוב ביותר שלהם. כיוון שאיש לא היה יכול להבטיח כי ניצחון אכן יושג, הוחלט למנוע מהצאר להפוך למפקד העליון שמא כישלון או תבוסה ידבקו בו אישית.

כניסת רוסיה למלחמה מיתנה ושיככה מתחים פוליטיים וחברתיים. מהומות, שביתות והפגנות שפרצו ביולי בסנט פטרבורג דוכאו ביד קשה. פרוץ המלחמה שבועות אחדים אחר כך הציף את ההמונים ברגשות פטריוטיים, הסיט הצדה את הרצון בשינוי ודחף לאחדות לאומית. כניסתה של רוסיה למלחמה דחתה למעשה את בואה של מהפכה.

עם פרוץ המלחמה היה הצבא הרוסי הגדול בעולם ומנה 1.423 מיליון חיילים. הוא שמר על יתרונו המספרי לכל אורכה של המלחמה. הרגשות הפטריוטיים הובילו להתגייסות המונים לצבא, ובמהלך אוגוסט 1914 היו כבר 5.338 מיליון חיילים. בחודש הראשון למלחמה הצליחו הרוסים להביס את האוסטרו-הונגרים בגליציה, אך סבלו מפלה קשה מידי הגרמנים בקרב טננברג בפרוסיה המזרחית. 1914 הסתיימה בתוצאות מעורבות בשדה הקרב.

 

1915: מי בלוחמים

ב-1915 הבינו הגרמנים כי המערכה במערב מתדרדרת למלחמת חפירות ועלולה להיות ארוכה ויקרה. הם החליטו להשקיע מאמצים מרובים במזרח כדי להביס במהירות את רוסיה שנתפסה כחלשה יותר.

הרוסים אכן ניגפו מפני הגרמנים, אך זכו להצלחות מול האוסטרו-הונגרים בדרום. במאי 1915 הקימו הגרמנים והאוסטרים פיקוד משותף ופתחו במתקפה ליד הערים גורליצה וטרנוב. הצבא הרוסי הוכה קשות ונסוג לקו העובר באזור הערים ריגה, יעקבשטאדט, דווינסק, ברנוביץ', פינסק, דובנו וטרנופול, שנותר קו החזית בשינויים קלים עד ראשית 1917.

ב-1915 היו לרוסים גם נקודות אור בחזית נגד התורכים בקווקז, אולם ההצלחות לא פיצו על הכישלונות. האבדות הכבדות והכישלונות המרים עוררו התמרמרות בקרב האוכלוסייה. נצפו גם סימנים ראשונים לסדקים ברוח הלחימה של החיילים הרוסים, ומספרם של החיילים שנכנעו לגרמנים בעת נסיגתם הלך ועלה.

האבדות הרבות גרמו לשינויים באוכלוסיית הקצינים. הקצונה הורכבה בדרך כלל מבני האליטה שהיו משכילים יותר ונאמנים יותר לצאר מהחיילים הפשוטים. כבר לפני המלחמה הורגש מחסור בקצינים שנדרשו כדי לנהל את הצבא העצום, ולאחר שרבים מהקצינים נפגעו בלחימה המחסור גבר עוד יותר. על אף הקשיים גדל מספר הקצינים מ-40,590 עם פרוץ המלחמה לכ-145 אלף קצינים בינואר 1917, למרות שבתקופה זו נהרגו 62,847 קצינים ומספר גדול אף יותר נגרע ממצבת כוח האדם בעקבות שבי או פציעה.

הדרישה לקצינים גרמה לביטול ההגבלות המעמדיות על המועמדים לקצונה. ב-1915 נאלץ הצבא להוריד את רף הקבלה לקורס קצינים לשש שנות לימוד, וב-1916 לארבע שנות לימוד. לבסוף הוכשרו לקצונה אפילו אנשים שהשכלתם הרשמית הייתה נמוכה עוד יותר, ונעשה שימוש בסעיף 'חינוך שניתן בבית'. חיילים חסרי השכלה שהצטיינו בקרבות קודמו לדרגת קצונה, ושכבת הנגדים הידלדלה לאחר שרבים מהם הוכשרו לקצונה. ב-1916 רק ארבעה אחוזים מקרב הקצינים הזוטרים היו מבני האצולה וכשבעים אחוז מהם הגיעו ממשפחות איכרים.

שכבת הקצינים החדשה שהגיעה ממעמד סוציו אקונומי נמוך יותר הייתה נאמנה פחות לשלטון הצאר, וחוסר ההשכלה שאפיין אותה פגע בתפקוד הצבא במלחמה מודרנית. השפעה הרסנית במיוחד נודעה לכך בחילות הטכנולוגיים כמו ארטילריה ואווירייה, אך הדבר הורגש גם בחיל הרגלים.

האבדות הרבות דרשו גיוס מוגבר, אך עובדי תעשייה היו חיוניים להמשך המאמץ המלחמתי ולא גויסו. מי שגויסו היו בעיקר איכרים, ועל כן הידלדל כוח האדם שעסק בחקלאות, שהיה מדולדל עוד קודם לכן בעקבות תהליך העיור שהחל עשרות שנים לפני המלחמה. בתקופת המלחמה הואץ תהליך העיור ורבים נטשו את עבודת השדה לטובת פיתויי העיר. המשכורות בעיר היו גבוהות יותר, והמשקים החקלאיים לא יכלו להתחרות בהן. השכר בעיר היה גבוה יחסית כיוון שהממשלה הזרימה כסף למאמץ המלחמתי ואף הדפיסה כסף רב לשם כך. הדפסת הכסף יצרה אינפלציה, ובין 1914 ל-1916 המחירים שולשו אך המשכורות רק הוכפלו. האינפלציה והעלאות המסים פגעו אף יותר בכפרים שהיו רחוקים מהצלחת, ועוררו תרעומת הולכת וגוברת כלפי המלחמה. האוכלוסייה הכפרית, שהייתה רוב מניינה של רוסיה, הקריבה את בניה בחזית וסבלה מחרפת עוני בבית.