אחרי שיהודים נדחקו ממערב אירופה הם התרכזו משני עבריה של הערבה האוקראינית – בשטחי האיחוד הפולני-ליטאי ובגבולות האימפריה העות'מאנית העולה. יין, דגים לגפילטע פיש ורעיונות משיחיים עברו מצד לצד. סיפורו של אזור ספר

במשך מאות שנים, החל מאמצע המאה ה-15, עבר הגבול בין העולם הנוצרי למוסלמי בערבות דרום אוקראינה. באזור זה נפגשו דרכי המסחר האירופיות עם דרך המשי שחצתה את אסיה, ובו נמצא גם החיבור לאגן הים התיכון שממנו יצאו דרכים חשובות לאפריקה ולאוקיינוס ההודי. עד לפיתוח דרכי המסחר הימיות המודרניות, ועד להמצאת אניית הקיטור והרכבת, הערבה האוקראינית הייתה אחד הצמתים המרכזיים שחיברו בין שלוש היבשות של העולם הישן – אסיה, אירופה ואפריקה, ובמרחב זה נפגשו שלוש הדתות המונותאיסטיות. הריכוז היהודי הגדול בהיסטוריה עד למאה העשרים, הן באחוזים והן במספרים מוחלטים, היה באזור זה.

אם נדייק, היהודים – שלקראת העת החדשה היגרו לאזור ממערב אירופה – לא חיו בערבה עצמה אלא משני צִדיה. לאחר שהיהודים גורשו מספרד ומפורטוגל בסוף המאה ה-15 הם התפזרו ברחבי האימפריה העות'מאנית, והמרכזים היהודיים הגדולים והחשובים בה היו איסטנבול, איזמיר, אדירנה וסלוניקי. ערים אלה היו קרובות לגבולה הצפוני של האימפריה המוסלמית, ומהן הובילו הדרכים צפונה, דרך הערבה האוקראינית, אל פולין-ליטא.

פולין-ליטא הייתה הממלכה היהודית ביותר באירופה הנוצרית. דחיקת היהודים מהאזורים שהיהודים קראו להם אשכנז וצרפת הייתה בדרך כלל מקיפה פחות מפקודת הגירוש מספרד ומפורטוגל, אבל יעילה כמעט באותה מידה. כבר במאה ה-15 הייתה הנוכחות היהודית בממלכת פולין ובדוכסות הגדולה של ליטא חריגה בהשוואה למערב אירופה. באמצע המאה ה-18 רוב יהודי אירופה היו תושבי האיחוד הפולני-ליטאי, והם מנו יותר ממחצית מיהודי העולם, ולקראת סוף המאה ה-19 התגוררו שם כשלושה רבעים מיהודי העולם.

הנוכחות היהודית בפולין-ליטא הייתה צפופה במיוחד סמוך לערבה האוקראינית, בערים ובעיירות גבול ששמותיהן מוכרים לאוזן היהודית – ובהן אומן, ברסלב, ויניצה, באר, נמירוב, סורוקה, טולצ'ין, מדז'יבוז' (היום מדז'יביז') ובאלטה. הדרכים שחצו את אירופה עברו דרכן והובילו היישר לקהילות היהודיות הגדולות באימפריה העות'מאנית. לנוצרים ולמוסלמים היה קשה לעשות עסקים אלה עם אלה בשל פערי שפה ותרבות ובשל המלחמות התכופות ביניהם, ואילו ליהודים האשכנזים שחיו מצפון לערבה היה קל למדי לעשות עסקים עם היהודים הספרדים שחיו מדרום לה. היו להם דת, שפה כתובה, זיכרון היסטורי ואינטרסים משותפים, וכך הפכו היהודים למתווכים יעילים בין שתי התרבויות. זו הייתה אחת הסיבות המרכזיות להתיישבות היהודית הגדולה דווקא באזור זה.

 

על הקו

יהודים אמנם לא התגוררו בערבה, אבל רבים מהם חצו אותה לעתים קרובות במסגרת עסקיהם או כדי לאסוף תרומות. הדרך מהמוקד הדמוגרפי של יהדות אשכנז לזה של יהדות ספרד ארכה בין שבוע לשבועיים בעגלה, זמן סביר בהחלט בעולם שבו חודשים אחדים נחשבו לזמן סביר לנסיעת עבודה בכיוון אחד. הקרבה בין שתי קבוצות היהודים השפיעה על שתיהן. רעיונות מיסטיים שזרמו צפונה הביאו את תופעת השבתאות לאירופה, וגם המשיחיות שהוביל יעקב פרנק עשתה את אותה דרך. הגורו יוצא הדופן היה סוחר שנסע בין פולין-ליטא לאימפריה העות'מאנית, והכינוי 'פרנק' הוצמד שם לאנשים שהגיעו מאירופה הנוצרית.

אדם נוסף שחצה את הערבה היה ז'ואאו מיגז מנדס, המוכר יותר בשם דון יוסף נשיא. הוא נולד בפורטוגל למשפחה עשירה שעסקה במסחר ובבנקאות באירופה. למרות שהמשפחה המירה את דתה, כמו יהודים רבים בפורטוגל, מוצאה היהודי עמד לה לרועץ. לאחר שדון יוסף הסתבך בצרות באירופה הנוצרית הוא הגיע בראש מאות יהודים אנוסים נוספים לאיסטנבול, שם חזר ליהדות ושינה את שמו לדון יוסף נשיא. הוא התקבל בברכה על ידי הסולטן סולימאן הראשון, ובהמשך גם על ידי יורשו סלים השני.

באישור מלך פולין זיגמונט אוגוסט פתח דון יוסף בלבוב (היום לביב) בית מסחר לייבוא יין. יין היה מוצר יקר ומבוקש בפולין-ליטא שרוב שטחה אינו מתאים לגידול ענבים. מכירה ומזיגה של אלכוהול היו מקצועות יהודיים מובהקים הן בפולין-ליטא והן בארצות מוסלמיות שבהן שתיית אלכוהול הייתה אסורה על רוב האוכלוסייה (ראו שלום בוגוסלבסקי, "כוס יי"ש והבעיה היהודית", גיליון 147). יהודים נזקקו ליין לקיום מצוות קידוש, הבדלה וארבע כוסות בפסח, ולכן אך טבעי היה שהיהודים יהיו אלה שיעסקו בתחום זה. יין עלה לא רק על שולחן השבת אלא גם על מזבח הכנסייה ועל שולחנות המלך והאצילים הנוצרים.

עסקי היבוא והיצוא היוו תשתית לפעילויות נוספות. בתקופה שבה אמצעי התקשורת היו איטיים ומסורבלים, והמונח שגרירות שימש ככינוי למשלחת שביקרה במדינה אחרת ולא לנוכחות קבועה, מי שהתאימו לתפקידים דיפלומטיים היו סוחרים וסוכנים אשר חצו גבולות, הכירו את כל הצדדים והיו מקובלים עליהם. לעתים קרובות מילאו יהודים תפקידים מסוג זה, וכך עשה גם דון יוסף. כדי לחזק את הקשרים המסחריים והדיפלומטיים שנרקמו בעזרת דון יוסף בין הסולטן סלים השני למלך פולין ודוכס ליטא זיגמונט אוגוסט הוזמנו יהודים ספרדים להתיישב בפולין-ליטא. עד מהרה הוקמו בממלכה קהילות ספרדיות אחדות, והמוכרת שבהן התיישבה בעיר זמושץ' אשר הוקמה בסוף המאה ה-16 והביאה אִתה את עקרונות הרנסנס האיטלקי העדכניים ביותר. היהודים הספרדים אמנם נטמעו עם הזמן באוכלוסייה היהודית המקומית של פולין-ליטא, שמוצאה היה אשכנזי, אך נראה כי הם תרמו ממסורתם לתרבות היהודית שהתפתחה במזרח אירופה.