שני עיתונים סוציאליסטיים ביידיש התחרו על לבם של הקוראים בארצות הברית. פאָרווערטס ודיא ווארהייט נבדלו זה מזה בסגנונם ובדרך הפוליטית שהציעו ליהודים בעולם החדש. עמדתו של מי מהם התקבלה לבסוף? ואיזה עיתון המשיך לצאת לאור במשך שנים?

ההגירה היהודית לעולם החדש היא אחד ה הסיפורים הגדולים של העם היהודי בעת החדשה. היא הייתה חלק מתהליך הגירה כלל עולמי, ונשענה על תמורה דמוגרפית אדירה. ב־1800 היו כ־2.25 מיליון יהודים בעולם, ואילו ב־1900 היו למעלה מעשרה מיליון יהודים. בתחילת המאה העשרים שמונים אחוז מיהודי העולם התגוררו במרכז אירופה ובמזרחה, ויותר מחמישה מיליון מהם ברוסיה הצארית. גידול דמוגרפי אדיר זה עמד בבסיס ההגירה היהודית הגדולה מערבה. שניים מכל שלושה מהגרים עשו את דרכם לארצות הברית – די גאלדענע מדינה – מדינת הזהב, ובעיקר לחופה המזרחי ולניו יורק, שההיסטוריון משה רישין כינה אותה בקריצה העיר המובטחת.

גידול האוכלוסייה וההגירה התלוו לתמורות נוספות, ובהן עיור, תיעוש, חילון, פוליטיזציה של ההמון ואנטישמיות. השינויים הרעידו את אמות הספים של התודעה היהודית, של הזהות, של הבנת העבר ושל תפיסת העתיד. הסופר מרדכי זאב פיירברג הגדיר את ההתלבטות שניצבה בפני היהודים בכותרת הנובלה המפורסמת שלו ׳לאן?׳. השאלה לאן לא הייתה גאוגרפית בלבד. יהודים שלא עזבו את רוסיה מערבה חיפשו תקווה בתחום המושב שהתפרס על כמיליון קמ״ר. השאלה לאן התייחסה למכלול חיי היהודים כפרטים ולהיותם חלק מציבור – לפרנסתם, לזהותם, לשייכותם הקהילתית, לאמונתם, לחינוך ילדיהם וליחסם למשפחה.

בנסיבות היסטוריות אלה חיפשו היהודים, בני תרבות דעתנית מלכתחילה, דרכים לנהל את הדיון על עתידם. כך נולדה העיתונות היהודית במהלך המאה ה־,19 במיוחד במדינות שבהן היה חופש עיתונות. בעיתונות היהודית היה ביטוי מוחשי, יומיומי, לסוגיות פוליטיות וקיומיות יהודיות. הפוליטיקה היהודית צמחה במזרח אירופה, ונדדה לארצות הברית שבסוף המערב ולארץ ישראל שבלב המזרח. 

 

קדימה

בכ׳ בניסן תרנ״ז, 22 באפריל ,1897 נוסד עיתון סוציאליסטי יידישיסטי צנוע בהיקפו בשם ׳פא ֶ רווערטס׳ – קדימה – הנהגה בעברית פוֹ רוְרְטס. השם נבחר בהשראת העיתון הגרמני Vorwärts, ביטאונה של המפלגה הסוציאל דמוקרטית אדירת ההשפעה וההישגים. באותה שנה ייסד הרצל את ההסתדרות הציונית, ואז גם הוקמה ברוסיה תנועת הבונד שתמכה באוטונומיה יהודית ברוסיה. השם קדימה הוא מעין תשובה של מייסדיו לשאלה לאן – קדימה אל הסוציאליזם ולא אחורה אל המסורת, וקל וחומר שלא אחורה לארץ היהודים הקדומה. פארווערטס היה ממתנגדיה הנחושים והנמרצים ביותר של הציונות, ובניגוד לדעה שהתפתחה עם השנים, הוא לא היה סניף של הבונד בארצות הברית. 

העיתון הוקם כחלק מההתארגנות הפוליטית של הסוציאליסטים בארצות הברית. בקיץ 1897 הוקמה המפלגה הסוציאל דמוקרטית של אמריקה, וכעבור ארבע שנים היא הייתה הבסיס למפלגה הסוציאליסטית של אמריקה –SPA. מייסדי פארווערטס היו נציגי המפלגה בקרב כמיליון יהודי ניו יורק. לרוב היהודים עדיין לא הייתה זכות בחירה, אבל הם כבר היו ציבור מובחן שהשפעתו נודעה בכינוי הקול היהודי. 

בתחילת הדרך מייסדי העיתון, ובהם אברהם )אייב( קאהן ולואי מילר, יכלו רק לקוות שהעיתון יחזיק מעמד. עיתונים רבים לא הוציאו את שנתם הראשונה, והיו כאלה שלא זכו אפילו לגיליון שני. חששות אלה הביאו את קאהן לעשות לביתו, והוא התחיל לעבוד בעיתון אמריקאי מכובד. כיוון שהיגר לארצות הברית כבר ב־1882 שלט קאהן היטב באנגלית, ועם הזמן הפך גם לסופר רציני ומוערך. ב־1903 הוא שב לפארווערטס, בדיוק כשתמו שבע השנים הרזות, והעיתון הגיע להצלחה מסחרית וציבורית אדירה. קאהן, שהביא עמו ניסיון מקצועי בעיתונאות אמריקאית, נשאר נאמן להצהרות הסוציאליסטיות והחל לארגן את העיתון כדי להגדיל את הצלחתו. 

ב־15 במרץ 1903 פורסם בעמודו הראשון של העיתון כי מכאן ואילך הוא יכלול שמונה עמודים וכי החומרים ייכתבו ביידיש פשוטה. בין השאר הובטחו סיפורים על אירים ואיטלקים שהתגיירו כדי לשאת נערות יהודיות; על יהודים עניים השולחים את ילדיהם למכללות ולבית ספר ערב; על פרוצנטניקים – קבלני משנה בסדנאות היזע; ושלל סיפורים, פתגמים ובדיחות בעיקר על נשים. 

עיון בגיליונות, הזמינים כולם באתר אוסף העיתונות של הספרייה הלאומית, מעלה מגוון מרתק. לצד דיווח יומי על המתרחש עסק העיתון בכל מה שעשוי לעניין מהגרים, החל מהסברים על חוקי הבייסבול ועד למאמרים שהזהירו מפני עישון מופרז. לצד פרסומות לבגדים, לנעליים ולמוצרי צריכה למיניהם הופיעו גם פרסומות לפסנתרים, המעידות כי לפחות חלק מהמהגרים כבר התבססו דיים כדי לאפשר לעצמם לרכוש מותרות בורגניות כמו כלי נגינה, וכי הם כבר אינם שייכים למעמד הפועלים שאליו פנה העיתון במוצהר. בפארווערטס פורסמו מאמרי ביקורת על ספרים שהופיעו באנגלית ועל מחזות, ומאמרים שעסקו בנעשה בעולם הגדול, ובין היתר בפלשתינה, וכמובן בפוליטיקה האמריקאית והגלובלית. מקום מרכזי תפסו ענייני האיגודים המקצועיים היהודיים בניו יורק. ב־1912 כרבע מתושבי העיר היו יהודים, והם ניהלו את חייהם ביידיש. 

את הצלחת העיתון אפשר לייחס לסגנונו הייחודי, ולהתגברות ההגירה שהגיעה לשיא בשנים שקדמו למלחמת העולם. ב־1917 הודפס פארווערטס בלמעלה ממאתיים אלף עותקים ביום, מה שאומר כי לפחות חצי מיליון יהודים קראו אותו מדי יום. מסרי העיתון הוצגו בעמוד הראשון בכותרות שמנות בסגנון אמריקאי, ובמאמרי מערכת בעמוד הרביעי. הסוציאליזם היה מעבר לכל ויכוח, והתייחסו אליו כאל דת שתפקידה המרכזי היה טיפוח זהות פוליטית ברורה. 

 

סוציאליסטים דוברי יידיש

הצירוף סוציאליזם אמריקאי נשמע כניגוד, אך בעיצומה של ההגירה הגדולה לארצות הברית הושמעו גם רעיונות כאלה. עשרות מיליונים, רובם חסרי כל, ניסו לבנות לעצמם חיים חדשים במקום שנחשב לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אך בפועל האפשרויות בו היו מוגבלות למדי. מהגרים רבים הביאו עמם מהיבשת הישנה רעיונות פוליטיים שהייתה בהם ביקורת על השיטה האמריקאית. 

מקימי פארווערטס הקפידו לא להיחשד כבעלי מחויבות דתית או לאומית, וראו את עצמם כסוציאליסטים דוברי יידיש, בדומה למהגרים אחרים שהצטרפו לסוציאליסטים דוברי האנגלית. למען הסר ספק הקפידו אנשי פארווערטס להגדיר את מפעלם במאמר המערכת: 

א צייטונג פון מענשליכקייט [עיתון למען האנושות] (״פאר וועמען איז דער פארווערטס?״ [למי מיועד פארווערטס], ,31.3.1902 עמ׳ 4). 

התקווה לתרגם את הסוציאליזם המגזרי להצלחה פוליטית התבררה כמרחיקת לכת. רוב המהגרים העדיפו להצביע לאחת המפלגות הגדולות, הרפובליקנית או הדמוקרטית, שהשיטה האמריקאית העניקה להן יתרון. עבור תומכי הסוציאליזם ֵהבררה המעשית הייתה המפלגה הדמוקרטית, שכן הרפובליקנים ייצגו את השיטה הכלכלית שממנה סבלו רוב המהגרים. המפלגה הדמוקרטית הייתה אז ביתה של קואליציית המיעוטים השונים, תפקיד שאותו קיוותה המפלגה הסוציאליסטית SPA למלא. עם התמשכות ההגירה לא נגוזה התקווה לגאולה סוציאליסטית בארצות הברית, ותקווה זו התבטאה בין השאר על דפי פארווערטס. 

SPA הגיעה לשיאה האלקטורלי בבחירות ב־,1912 שבהן התמודדו באופן נדיר ארבע מפלגות. לשתיהמפלגות הגדולות ולמפלגה הסוציאליסטית הצטרפה המפלגה הפרוגרסיבית שביקשה להעניק לאזרחים הזדמנות שווה להגשמת החלום האמריקאי. באווירת התמורות הגדולות זכו הסוציאליסטים בכ־900 אלף קולות, שישה אחוזים מכלל המצביעים. בהישג המשמעותי לא היה די כדי להשפיע על הבית הלבן, אך הוא בא לידי ביטוי בנציגות צנועה של סוציאליסטים בבית הנבחרים, ובייצוג נרחב מעט יותר בשלטון המקומי ברחבי ארצות הברית. הישג חשוב לא פחות היה החדרת רעיונות סוציאליסטיים לשיח הציבורי, רעיונות שחלקם אומצו על ידי שתי המפלגות הגדולות. שיא ההצלחה של המפלגה הסוציאליסטית ב־1912 סימל גם את נקודת השיא שאליה הגיעה מגמת טשטוש האופי הלאומי של פארווערטס.