מסירותו של הרופא לחוליו היא מהערכים החשובים המנחים את הרופאים, אולם ד"ר מרים דוקר העלתה ערך זה לגבהים לא שגרתיים. הצעירה היהודייה שלמדה רפואה ברוסיה האנטישמית נגד כל הסיכויים בנתה את ביתה במושבה המנותקת הר-טוב ולא נרתעה מלטפל גם בחולים בני הכפרים הערביים השכנים אפילו בעיצומם של ימי פורענות

מצב עצוב מאוד. שלשום בערב באו ארבעים בחורים שמחים, עליזים, מלאי חיים וכוח. הלכו מפה בדרך לכפר עציון. והיום בבוקר באה קבוצה גדולה והלכה לחפש ואנחנו נשארנו מלאים פחד … שלושה פצועים נמצאים אצלי בקליניקה יחד עם רופא מנתח שבא אתם … אך כמה נהרגים, ומובן, זוהי מלחמה, זה בשביל מדינה יהודית. אבל קשה לי להתרגל עוד למחשבה שכל הבחורים שראיתי אותם, כולם כולם הלכו. הר-טוב מעכשיו מעט דומה לעיר מצור ('הר-טוב – מושבה מבודדת בהרי יהודה', יהודה בן בסט, עמ' 241).

דברים אלה על לוחמי מחלקת הל"ה של הפלמ"ח שנפלו בדרכם מהר-טוב לגוש עציון הנצור כתבה רופאת המושבה הר-טוב ד"ר מרים דוקר לבנה שלומי – כיום האדריכל שלום גרדי – ששהה באותם ימים בלימודים בפתח תקוה. היה זה כמעט אקורד הסיום לפועלה ארוך השנים, המבורך והמסור של ד"ר דוקר במושבה המבודדת. שנים של מסירות לחולים ולפצועים, גם בתנאים של הסתכנות עצמית, נגדעו בסערת המלחמה.

 

דרוש רופא

לא תמיד נהנתה המושבה המבודדת הר-טוב משירותי רפואה זמינים. במהלך שנים רבות הסתפקו המתיישבים בידע אישי ובתרופות סבתא, לעתים הם נעזרו בידע של ערביי הסביבה ובמיילדת ערבייה מהכפר השכן ערטוף, ובמקרים דחופים הוסעו החולים לירושלים. בכל אלה לא היה די, ובמושבה ששכנה באזור מבודד וקשה לקיום הורגש צורך בטיפול רפואי זמין.

ראשית סיפורה של המושבה הר-טוב בשנות השבעים של המאה ה-19. ערביי ערטוף נקלעו לקשיים כלכליים ומכרו קרקע לקונסול ספרד בירושלים. הלה מכר את האדמה למיסיון האנגלי, ואנשי המיסיון, שרצו לעשות נפשות לדתם, ניצלו את מצבם הרעוע של פליטי חרב יהודים שהגיעו לארץ בעקבות פרעות, והציעו להם פתרון התיישבות נוח.

לאחר שאנשי המיסיון נכשלו ביישוב יהודים במקום נקנתה הקרקע קבוצת יהודים חובבי ציון מבולגריה שהקימה אגודה בשם 'אחים ליישוב ארץ ישראל'. חברי הקבוצה עלו על הקרקע בחנוכה תרנ"ו (1896) במטרה להקים במקום מושבה חקלאית לתפארת. על אף התנאים הקשים של הימצאות בסביבה ערבית ובריחוק מכל יישוב יהודי אחר הם החליטו להתבסס על ההון האישי שהביאו אתם מארץ מוצאם ולא לקבל ממון מגורם פילנתרופי חיצוני שיגרור אחריו גם קבלת מרותו.

תלאות החיים תחת השלטון העות'מאני רוששו את מתיישבי הר-טוב וכמעט הביאו לחורבנה של המושבה, אולם ב-1910 הגיע להר-טוב יצחק לייב גולדברג, איש עסקים ועסקן ציוני שכונה 'הנדיב הלא ידוע', והקים במקום משתלה וחווה חקלאית.

רופאים שונים עברו במושבה במהלך השנים, אך איש מהם לא נשאר בה לאורך זמן ולא קבע בה את משכנו. עקב תנאי ההיגיינה הירודים וצפיפות המגורים רבו החולים ומקרי ההידבקות, בעיקר אצל ילדים. אחת התופעות הנפוצות הייתה דלקת עיניים, ומקרים קשים הובאו לטיפולו של רופא העיניים המפורסם ד"ר אברהם אלברט טיכו בירושלים. ניתוקה של המושבה מכל יישוב יהודי שבו הייתה מרפאה מסודרת יצר קשיים רפואיים רבים. הר-טוב נזקקה לסמכות רפואית מוסמכת וקבועה שתיתן מענה לצורכי היומיום.

ב-1925, 29 שנה לאחר שהוקמה הר-טוב, הגיעה סוף סוף רופאה להר-טוב – ד"ר מרים דוקר. דוקר התערתה בחיי המושבה והפכה לחלק מהחברה המקומית, על אף פערי התרבות בין העולה החדשה מרוסיה לבין תושבי הר-טוב יוצאי בולגריה שהיו כבר ותיקים בארץ.