ריגול בידיים נקיות
ניל״י – “נצח ישראל לא ישקר״, על פי הפסוק בשמואל א׳ (ט״ו, כ״ט) – היה ארגון ריגול, או שמא יש לדייק ולומר ׳תא ריגול׳, שהוקם על ידי אהרן ואלכסנדר אהרנסון וחברם אבשלום פיינברג. כבר בראשיתה של מלחמת העולם הראשונה הגה אבשלום תכנית להגשת סיוע צבאי לבריטים לשם כיבוש הארץ מידי התורכים, אך משהבינו שהתכנית אינה מעשית החליפו אותה בתכנית להעברת מידע מודיעני לצבא הבריטי. תא הריגול היה קטן – היו בו כשלושים חברים, כולם קרובי משפחה או מקורבים למשפחת אהרנסון בצורה כזו או אחרת, ועוד עשרות אנשים שמילאו עבורו משימות מזדמנות. את המידע אספו בחסות עבודתו של אהרן מטעם ג׳מאל פחה – שליטה התורכי של הארץ – בניהול המלחמה במכת הארבה שהשתוללה בארץ, ובחסות עבודתה של תחנת הניסיונות בעתלית.
במשך חודשים רבים, החל מסוף 1915, ניסו אנשי ניל״י ליצור קשר עם האנגלים כדי להעביר להם את המידע שאספו, אך בלא הצלחה. רק במהלך 1917 נוצר קשר רצוף פחות או יותר באמצעות הספינה מנגם שעגנה מדי פעם מול תחנת הניסיונות בעתלית. אנשי ניל״י העבירו דרכה מידע על היערכות הכוחות התורכיים בארץ, הכניסו ארצה באמצעותה כספי סיוע ליישוב העברי הגווע ברעב, והעבירו החוצה – לעולם בכלל וליהדות התפוצות בפרט – מידע על מצבו הקשה של היישוב.
את פעילות הארגון ניהלו אבשלום ואהרן. הראשון ריכז את העבודה בארץ, ואילו אהרן – שהצליח לחמוק מן התורכים באמצעות מעצר כביכול בידי האגלים – שהה כל אותה תקופה באירופה ובמצרים והיה האחראי על יצירת הקשר עם הבריטים ועל גיוס כסף בחו״ל. בתקופה זו קנה אהרן את אמונם של בכירים בצבא הבריטי וקשר קשרים דיפלומטיים חשובים שסייעו בהמשך לתנועה הציונית כולה. לאחר שאבשלום נרצח בידי בדואים בראשית 1917 החליפו אותו בניהול עבודת הארגון בארץ שרה אהרנסון ויוסף לישנסקי. חודשים אחדים אחר כך הגיעה לידי התורכים יונת דואר שהעבירה מידע מוצפן, וכעבור זמן מה נפל בידיהם איש ניל״י נעמן בלקינד שיצא על דעת עצמו למצרים כדי לחפש את בן דודו אבשלום והתורכים הצליחו להוציא מפיו מידע רב. אנשי הארגון נתפסו ועונו. שרה התאבדה, רבים נעצרו ונעמן בלקינד ויוסף לישנסקי הוצאו להורג. באותם ימים ממש עשה אהרן את דרכו ממצרים לצרפת, והמידע על נפילת בני משפחתו וחבריו בידי התורכים הגיע אליו באיחור ובצורה משובשת. במשך זמן מה היה סבור בטעות כי גם אביו הומת על ידי התורכים.
פעולתם של אנשי ניל״י זכתה לגינוי עז ביישוב, הן בשל העובדה שמעשיהם העמידו את הציבור בסכנה של ענישה קולקטיבית מצד התורכים, והן בשל הסלידה מעצם עיסוקם בריגול שנתפס כמעשה בלתי ראוי ובלתי מוסרי. אלא שאנשי ניל״י הקפידו שלא לפעול למען בצע כסף. הם טענו כי מעשיהם נועדו למען גאולת ארץ ישראל, וכי גאולת הארץ תיתכן רק בידיים נקיות.
(על ניל״י ועל חלקו של אהרן אהרנסון בפעילותה ראו כתבתה של ימימה חובב, “שובם של המרגלים״, גיליון 50).