בסוף מלחמת העולם השנייה, כשהגיע תורם של יהודי בודפשט להישלח לאושוויץ, עמד לצדם מבצע ההצלה שהתרכז בבית הזכוכית. בזכות חוצפה יהודית, עזרה מחברים הונגרים וגיבוי של הקהילה הדיפלומטית בבודפשט הצליחו הפעיל הציוני משה קראוס והדיפלומט השוויצרי קרל לוץ להציל עשרות אלפי יהודים

שואת יהודי הונגריה התרחשה בשנה האחרונה של המלחמה במהירות שלא נודעה כמוה. ב-19 במרץ 1944 כבשו הנאצים את הונגריה, וכחודש אחר כך החל ריכוז היהודים מערי השדה בגטאות. כעבור חודש נוסף החל גירושם לאושוויץ, ובמשך שמונה שבועות גורשו כ-440 אלף יהודים. בתשעה ביולי פסקו הגירושים בלחץ בינלאומי. באוגוסט 1944 ניסה עוצר הממלכה מיקלוש הורטי להגיע לשביתת נשק עם הרוסים. הגרמנים לא חיכו שזה יקרה, וב-15 באוקטובר הם הדיחו אותו ומינו את פרנץ סלשי, מנהיג מפלגת החץ הנאצית ההונגרית, לראש הממשלה. אז החלה השואה עבור כמאתיים אלף היהודים בבודפשט – המרכז היהודי האחרון שנותר בהונגריה. במהלך השואה על אדמת הונגריה הושמדו למעלה מחצי מיליון יהודים מתוך למעלה מ-800 אלף שחיו בהונגריה בתחילת 1944.

הונגריה הייתה בת ברית של גרמניה הנאצית, אך ניהלה מדיניות דו ערכית שהתגברה לקראת סוף המלחמה. בממשל היו פקידים פרו נאצים שביצעו בפועל את ריכוז היהודים בגטאות ואת גירושם להשמדה, אך היו גם פקידים אנטי נאצים, במיוחד במשרד החוץ ההונגרי ובמשטרה, ואלה עזרו להציל יהודים. 

ממשלת הונגריה התירה את העלייה לארץ ישראל בכל תקופת המלחמה, ולכן המשרד הארצישראלי בבודפשט – זרוע של מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית – המשיך לפעול, ואף סייע ליהודים ממדינות שכנות שבהן נאסרה פעילות זו.

זמן קצר לאחר הכיבוש הנאצי התגבשו במנהיגות הציונית שתי דרכים שונות להצלת היהודים. את הדרך האחת הוביל ד"ר ישראל קסטנר, ראש ועדת העזרה וההצלה בבודפשט מטעם הנהגת היישוב בארץ ישראל, ששיתף פעולה עם הגרמנים כדי להציל יהודים. את הדרך השנייה הוביל משה קראוס, מנהל המשרד הארצישראלי בבודפשט. קראוס דחה את הרעיון של שיתוף פעולה עם הגרמנים משום שלא האמין בכנות כוונותיהם, ותחת זאת ניצל את המצב המורכב שהיה בהונגריה, את עזרתה של הקהילה הדיפלומטית ואת ההיתר הרשמי לעסוק בפעילות עלייה לארץ ישראל.

 

ארץ ישראל שומרת

בתקופה שבה שלט צלב החץ בבודפשט התרחשה עבודת הצלה מפתיעה בהיקפה ובמקוריותה שיסודותיה הונחו בחודש השני לכיבוש הנאצי. רבבות יהודים ניצלו באמצעות שיטה שהגה ויזם משה קראוס. הפעילות נעשתה בשיתוף עם סגן הקונסול השוויצרי קרל לוץ, שנקרא בפי כל 'קונסול לוץ', ובסיועם של פקידים בכירים אנטי נאצים במשרד החוץ ההונגרי ושל חברי תנועות הנוער החלוצי. בית הזכוכית שמתוכו פעל קראוס הפך מוקד הצלה, והנציגויות הניטרליות האחרות שישבו בבודפשט אימצו גם הן את השיטה.