הקשרים ההדוקים שרקם הרב משה שמעון פסח עם ההנהגה היוונית בכלל ועם אנשי הכמורה בפרט עמדו לו ולקהילתו כשהנאצים ביקשו לשלוח את יהודי העיר וולוס להשמדה, ובזכות הכבוד וההערכה שלהם זכה בקרב כפריי הסביבה החביאו הללו את יהודי הקהילה. סיפור נשכח על גבורה והצלה

כשיצא הרב מהפגישה עם המושל הנאצי הוא ידע דבר אחד: את בקשתו של המושל הוא לא ימלא. הוא אמנם לא ידע בוודאות מה הייתה כוונתו הנסתרת של אותו גרמני שביקש רשימה של כל יהודי הקהילה, אולם לרב הקשיש היה ברור למדי שתכלית הבקשה אינה תמימה כלל ועיקר. תוך שעות אחדות הובהר לו מה רצונם האמיתי של הגרמנים, ובלבו גמלה החלטה: הוא יעשה ככל יכולתו כדי שהקהילה לא תיפול לידי הנאצים. שמו של האיש היה הרב משה שמעון פסח, ומבצע ההצלה שיזם וביצע בעזרת בני קהילתו ובעזרת שכניו היוונים תחת עננת האימה של מלחמת העולם השנייה היה רק שיאם של חיים שהיו רוויים מסירות ופעילות למען הציבור, היהודי והלא יהודי בעיר וולוס שביוון.

 

רב גוני

דמותו יוצאת הדופן של הרב משה שמעון פסח רצופה ניגודים. הוא חי בין קטבים פוליטיים, דתיים, חברתיים ותרבותיים שונים, וההתרוצצות ביניהם הייתה מרכז חייו: רב שהקפיד על קלה כחמורה, ובעל תארים מתקדמים בפילוסופיה; פטריוט יווני שהתגייס לצבא וקיבל אות כבוד מהמלך בשל פעילותו הציבורית, וחבר בארגונים ציוניים; מאמין בלב שלם ביהדות, ובעל קשרים מצוינים עם ראשי הכנסייה המקומית; בעל ספרא וסייפא; איש מוסר והלכה ומאגיקון מקצועי.

הרב משה שמעון פסח נולד בתרכ"ט (1869) בעיר לריסה שביוון. אביו, הרב שמעון אהרן פסח, היה רבה הראשי של קהילת לריסה ושל מחוז תסליה ונמנה על הרבנים הבולטים של יהודי יוון בעת החדשה. אמו לאה הייתה נכדתו של הרב אברהם סטרומזה שכיהן כרבה הראשי של העיר סרס, צפונית לסלוניקי. לרב משה שמעון פסח היו שישה אחים ואחיות שכולם חיו ונפטרו ביוון, למעט האח הצעיר יצחק שעלה לישראל בראשית המאה העשרים, השתקע בתל אביב ונפטר בה.

הרב משה שמעון פסח הוא היחיד מאחיו שהמשיך את דרכו של אביו וקנה השכלה תורנית רחבה אצל מורים מהשורה הראשונה, ובהם חוקר התלמוד דוד אנג'ל ששימש אז רבה הראשי של קהילת לריסה. הרב פסח אף הוכשר להיות שוחט, חזן ומורה לעברית, ולימים הוסמך לרבנות בישיבה הגבוהה לרבנות 'בית יוסף' בסלוניקי. הוא שלט בשפות רבות – יוונית, תורכית, עברית, לדינו וספרדית – גילה עניין רב בתרבות הכללית, ועסק בין השאר בפילוסופיה, בהיסטוריה וברפואה. כממשיך מורשתו של אביו, וכמי שירש את ספרייתו שמנתה כעשרים אלף כרכים, התייחס הרב פסח בחיבה יתרה למלה הכתובה ושִמעה של ספרייתו הענפה יצא למרחוק. לצד מלאכת האיסוף, הליקוט והעתקת כתבי יד וספרים, הפליא הרב פסח בכתיבתם של דרשות, ספרות מוסר והגות, פיוטים, מחזות ועוד.

ב-1894 נישא הרב פסח לשרה בורלא מלריסה ונולדו להם שישה ילדים: יוסף, שמעון, לואיזה, אלגרה, רבקה ודוד.

במשך יותר מחצי מאה רבת תהפוכות, בין השנים 1892-1955, שימש הרב פסח סמכות רוחנית רבת השפעה ומנהיג קהילתי של יהודי העיר וולוס שביוון. הוא מילא תפקיד פעיל בחיים הציבוריים, הן היהודיים והן היווניים, הרבה מעבר למצופה בתנאים המיוחדים של התקופה. הרב פסח פתח מחדש את בית הספר של הקהילה היהודית בעיר שנוסד על ידי ארגון 'כל ישראל חברים', והנהיג תקנות חדשות בתחומים שונים, ובהם סידורי התפילה בבית הכנסת, קבורה ומנהגי אבלות, קידוש על היין, סדרי אירוסין ונישואין, הכשרת בשר וגניזת ספרים וחפצי קודש. ב-1894 ייסד וניהל מדרשה רבנית שבה הוכשרו נערים להיות שליחי ציבור.

הרב פסח השכיל לטפח יחסים הדוקים עם ראשי הכמורה הנוצרית בעיר והיה מחלוצי הקשרים הבין דתיים בעידן המודרני. אישיותו הייחודית הקנתה לו ידידים ואנשי שיח ועצה בקרב ראשי השלטון היווני המקומי, וקרובי משפחתו מספרים כי אפילו גאורגיוס השני מלך יוון נועץ בו רבות בחשאי בעניינים אישיים ומדיניים. המלך אף העניק לרב פסח את מדליית 'צלב הזהב' של אבירי מסדר עוף החול ב-1939 על תרומתו הרבה להקמת מוסדות סעד בקהילה.

זהותו הלאומית היוותה נדבך משמעותי באופיו הייחודי. הרב פסח ראה עצמו שייך הן לאומה היוונית והן לעם היהודי, ולימים אף למדינת ישראל. בהתאם לתפיסה מורכבת זו התנדב הרב פסח בשנים 1912-1913 לצבא יוון ונלחם במלחמה הבלקנית הראשונה שהתנהלה בין מדינות הבלקן נגד האימפריה העות'מאנית, ואילו ב-1915 הצטרף כחבר לתנועה הציונית 'פועלי ציון'.