הפטור שניתן לחרדים מגיוס לצבא נמצא בתוקף זמן רב כל כך עד שנדמה שאי אפשר אחרת, אך מהמקורות ההיסטוריים עולה כי לפני הקמת המדינה הבינו ראשי הציבור החרדי ורבנביו שעליהם להיחלץ למלחמה לצד אחיהם

תנועות אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל היו כפופות מאז הקמתן למועצת גדולי התורה אשר התנגדה לפעילות ציונית והחרימה את המוסדות הרשמיים של היישוב היהודי. שינוי משמעותי בגישתן של התנועות החרדיות התחולל עם התגברות המגעים בזירה הבינלאומית לקראת הקמת המדינה, והן גילו נכונות לשתף פעולה עם המוסדות. לסוכנות היהודית – המוסד שניהל את היישוב היהודי עד להקמת המדינה – היה חשוב שהחרדים יהיו חלק ממנה, כדי שתוכל להראות שהיא מייצגת את כל האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל. 

המפלגות החרדיות, שהבינו כי אי אפשר לעצור את הקמת המדינה, העדיפו להשתלב בה ולנסות להשפיע מבפנים על אופייה. גם האתגרים הביטחוניים והסכנות שעמדו בפני היישוב היהודי עודדו מגמה זו. לאחר מוראות השואה וחוסר הביטחון ששרר בריכוזי היהודים באירופה היה ברור כי ארץ ישראל היא היעד שיכול לשמש מקום מקלט ליהודים ולשימור היהדות. תהליך ההשתלבות היה הדרגתי אך מהיר.

 

עניין של ביטחון והצלה

באוקטובר 1947 החליט הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל להקים בארץ ישראל ועדה לשעת חירום, ונקבע כי הוועדה תעביר את ההכרעה בנושאים העומדים על הפרק למועצת גדולי התורה. במקביל הוקם גם ועד פועל מצומצם של מועצת גדולי התורה תושבי הארץ שנועד לעסוק בעניינים הקשורים בארץ ישראל, ונקבע כי חברי ועד זה יתייעצו עם ארבעה רבנים בכירים – רבה של העדה החרדית בארץ הרב יוסף צבי דושינסקי, ראש ישיבת עץ חיים הרב איסר זלמן מלצר, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, והרב עקיבא סופר-שרייבר – כולם תושבי ירושלים.

בכ"א במרחשון תש"ח, כשלושה שבועות לפני ההצבעה על חלוקת הארץ באו"ם, נערכה בתל אביב ישיבה של הוועד הפועל של מועצת גדולי התורה. בישיבה נקבע כי אל לה לאגודת ישראל לפעול נגד הקמתה של המדינה היהודית, ועוד הוחלט:

לשלוח באי כוח האגודה לוועדת הביטחון, שהוא עניין של ביטחון והצלה, אבל אין ללמוד מזה לשאר מקומות ומוסדות של הסוכנות וועד הלאומי, שאין לשלוח לעת עתה שמה באי כוח (ארכיון אגודת ישראל).

 מעשי האיבה שפרצו לאחר החלטת החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 הקשו על כינוסם של כל חברי הוועד הפועל, והדבר מנע מהם לתת גיבוי הלכתי לצעדים נוספים שנדרשו. בשבת חנוכה, כשבועיים לאחר ההחלטה, קבעו ארבעה מחברי מועצת גדולי התורה – האדמו"ר מסדיגורה הרב אברהם יעקב פרידמן והרב מאיר קרליץ, שניהם מתל אביב, והרב זלמן סורוצקין והרב איסר זלמן מלצר מירושלים – כי על נציגי אגודת ישראל להשתתף בדיוניה של ועדת הגיוס היישובית ולהציג בפניה את התנאים לגיוס. התנאים שהציגו היו פטור מגיוס לנשים ולבחורי ישיבה, הימנעות מאימונים בשבתות ובחגים והקמת יחידות נפרדות לדתיים כדי שהמגויסים יוכלו לשמור על צביון חייהם גם בעת שירותם הצבאי. ועדת הגיוס קיבלה את התנאים.