סיפור כיפתו של בית הכנסת תפארת ישראל ברובע היהודי בירושלים מסמל את סיפורה של ירושלים במאתיים השנים האחרונות. אמת ואגדה שזורים בסיפורה של הכיפה הנישאה, החל מבנייתה לאחר ביקור הקיסר הגרמני פרנץ יוזף, דרך צביעתה בירוק בשלהי שלטון התורכים ופיצוצה בידי הירדנים, ועד להכרזה על שיפוץ בית הכנסת לאחרונה

שנת 1869 הייתה שנה היסטורית במזרח התיכון: בתום תכנונים רבים ועבודה מאומצת הסתיימה כרייתה של תעלת סואץ. נתיב חדש קישר סוף סוף בין אירופה למזרח הרחוק וקיצר בבת אחת את המרחק בין היבשות. מנהיגי אירופה ושועי עולם רבים כיבדו בנוכחותם את טקס חנוכתה של התעלה, ובהם גם פרנץ יוזף ירום הודו, קיסר אוסטרו-הונגריה. הקיסר ניצל את ביקורו במזרח התיכון והגיע גם לעיר הקודש ירושלים. ביקורו עורר התרגשות רבה בקרב השלטון העות'מאני אשר ראה בכך הזדמנות לחיזוק הקשרים בין המדינות. דרכים נסללו ודגלים נתלו, והקיסר צעד נכבדות ברחובות ירושלים העתיקה, ביקר באתריה החשובים ואף הגיע אל הרובע היהודי.

ביקור הקיסר ברובע היהודי תואר בהרחבה בעיתון 'החבצלת' כחלק מסקירת השנה החולפת שכתב עורך העיתון, ישראל דוב פרומקין:

ביום ו' בכסלו תר"ל האירה הארץ מיפעת הוד הדרת תפארת הקיסר האדיר הרחמן פרנץ יוזף הראשון ירום הודו ("שלום ירושלים – אוזן חכמים תבקש דעת", י"ב בתשרי תרל"א, 7.10.1870).

בהערה הוסיף הכותב:

הקיסר בצדקתו הנחילם כבוד, כי אחרי בקרו את מקום המקדש … שם פניו לרחוב היהודים לשחר גם את מקומות אשר שם ישראל נקרא עליהם. ומכבודו האיר את הבית הכנסת הגדול של הספרדים.

הקיסר ביקר גם בבית החולים רוטשילד, בבית הספר למל ואף בבית כנסת תפארת ישראל, שמקימיו היו נתינים אוסטרו-הונגרים.

בית כנסת תפארת ישראל נבנה בין השנים 1857-1872 על ידי כולל ווהלין במימון חסידי רוז'ין וסדיגורא, ונקרא על שם רבי ישראל פרידמן מרוז'ין שיזם את בנייתו. ביקורו של הקיסר בבית הכנסת זכור במיוחד בשל אגדה ירושלמית נאה המספרת כי בית הכנסת עמד שלם, למעט הכיפה שעל גגו שבנייתה התמהמהה עקב חסרון כיס. הקיסר השתומם למראה הכיפה הנעדרת, וניסן ב"ק, גבאי בית הכנסת ומייסדו, ראה בכך הזדמנות להשיג מימון. הוא מיהר להסביר לקיסר כי בית הכנסת הסיר את כובעו לכבוד הקיסר, ופרנץ יוזף שהשתעשע מהתשובה המחוכמת העניק לו מיד סכום נכבד שכיסה את ההוצאות להשלמת הבנייה.