תרבות הידוענים לא נולדה היום, וגם בימי קדם העסיקו חייהם של אנשים מפורסמים את ההמון. התגיירותה של המלכה הלני מהממלכה הפרסית חדייב הותירה רושם רב בחברה היהודית והולידה סיפורים על צדקתה ועל מעשים מופלאים שעשו היא ובנה המלך – שהתגייר אף הוא – למען יושבי ירושלים

המטייל במרכז ירושלים ייתקל ברחובות הנושאים שמות לא יהודיים של מלך ומלכה – מונבז והלני המלכה. לא רחוק משם קרוי רחוב על שמה של שלומציון המלכה, אולם במקרה זה הדבר אינו מפליא, שכן מדובר בדמות חשובה בתולדות בית חשמונאי. גם קריאת רחוב על שמה של ברניקי – בת זמנה של הלני וצאצאית של משפחת הורדוס – מובנת. ותיקי ירושלים אולי זוכרים כי רחוב הלני המלכה נקרא בתקופת המנדט רחוב מליסנדה, על שמה של מלכת ירושלים הצלבנית, ורק לאחר הקמת המדינה הוחלט להחליף את שם הרחוב להלני המלכה. מי הייתה הלני זו שמדינת ישראל טרחה לקרוא רחוב מרכזי בירושלים על שמה? היא לא הייתה בת הארץ, לא מלכה ביהודה ואפילו לא נולדה יהודייה, ואף על פי כן היא מוזכרת במשנה ובכתבי יוסף בן מתתיהו. גם בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בירושלים נמצאו שרידים המספרים משהו על תולדותיה. 

 

משפחת גרים

יוסף בן מתתיהו מספר כי הלני המלכה הייתה אחותו ואשתו של מלך פרסי בשם מונבז בפרובינציה נידחת על גדות החידקל ששמה חדייב או אדיאבן. חדייב זוהתה בתלמוד הבבלי (יבמות טז:-יז.) עם חבור הנזכרת בספר מלכים ב' (י"ז, ו') כחלק מממלכת אשור. כדי לספר את סיפורה של הלני נעזר כנראה יוסף בן מתתיהו בספר דברי הימים של בנה – איזטס – שהיה מלך חשוב באותה ממלכה. קורות חייו של איזטס מתחילים בסיפור לידה מופלא:

מונבזוס מלך בני הדייב, שהיה לו כינוי בזי, אהב את אחותו הלני ונשא אותה לאישה, והיא נתעברה ממנו. פעם כאשר ישן אתה הניח את ידו על בטן אשתו, ומתוך שנתו נדמה לו שהוא שומע קול המצווה אותו להרים את היד מבטנה שלא ילחץ את העובר שבה, העתיד לזכות – בהשגחת א-לוהים – לשלטון ולאחרית טובה. הוא נרעש מהקול ומיד הקיץ וסיפר לאשתו את הדברים, וכשנולד בנו קרא לו בשם איזטס (יוסף בן מתתיהו, 'קדמוניות היהודים', מהדורת אברהם שליט, כ', 18-19).

המלך האמין לדברי החלום, ואף שהיה לו בן גדול יותר מהלני בשם מונבזוס, ובנים גדולים נוספים מנשים אחרות, הוא גידל את איזטס באהבה מיוחדת – שעוררה את קנאת האחים – וייעד אותו למלוכה. כדי להגן על איזטס מפני אחיו שלח אותו אביו להתחנך הרחק מביתו, בממלכתו של בן בריתו אבנריגוס מלך ספסינוס, באזור שפך נהרות הפרת והחידקל למפרץ הפרסי. אבנריגוס חיבב מאוד את הילד, ולבסוף השיא אותו לבתו שמחוס.

לאחר מות המלך מונבז הצליח איזטס להגיע בשלום לחדייב ולרשת את אביו, בעיקר הודות לאחיו המבוגר מונבז. הלני מינתה את מונבז לאוצר לממלכה עד בואו של איזטס, וכשזה הגיע פינה לו מונבז את מקומו ונותר בצלו לזמן מה.

חייו של איזטס עניינו את יוסף בן מתתיהו, מפני שבנוסף לכך שהוכתר למלך חדייב – כפי שהובטח לאביו בחלום – הוא גם התגייר, אולי למורת רוחם של נתיניו. למרות צעד חריג זה עלה בידו להיות מלך מוצלח, לפחות לפי הכרוניקה שנכתבה עליו בחצרו – הכרוניקה שבה נעזר יוסף בן מתתיהו. לדבריו לא רק איזטס המלך התגייר, אלא כך עשתה גם אמו הלני, ולא בהשפעתו:

והנה בזמן ששהה איזטס בכרך ספסינוס, היה סוחר יהודי אחד ושמו חנניה נכנס אצל נשי המלך ומלמדן לעבוד את א-לוהים לפי מנהג האבות של היהודים. ועל ידן נתוודע לאיזטס ושידל גם אותו בדומה לכך, וכשנקרא איזטס על ידי אביו נשמע חנניה לבקשתו הרבה ויצא אתו לחדייב. וקרה המקרה שגם הלני, אשר למדה בדומה לכך מפי יהודי אחר, עברה לדת היהודים … משנודע לו [לאיזטס] שאמו רוחשת חיבה יתרה לדת היהודים, מיהר אף הוא לקבל אותה עליו (שם, 34-38).

איזטס אף רצה לעבור ברית מילה, אבל הלני ניסתה לשכנעו שלא יסכן את עצמו בכך, "כי הוא מלך ויביא את נתיניו לידי רוגז גדול לכשייוודע להם שהוא חשק במנהגים נכרים וזרים להם" (שם, 39).

סיפור איזטס והלני משמש את החוקרים כהוכחה מרכזית לטענה שבשלהי המאה הראשונה לא רק הנצרות הייתה דת מיסיונרית אלא גם היהדות, וזאת בשונה משלבים מאוחרים יותר שבהם התפיסה היהודית המקובלת התנגדה לפעילות למען גיור נכרים. העובדה שהמלכה עצמה לא התקשה להתגייר אך ביקשה מבנה שיימנע מלמול את עצמו כדי לא לעורר את כעסם של נתיניו, משמשת עבור חוקרים אלה הוכחה לכך שבתקופה זו היו גברים גויים רבים שחפצו להצטרף ליהדות אך התקשו לעשות את הצעד האחרון והמכאיב הזה. לפי דברי חז"ל ויוסף בן מתתיהו איזטס החליט לבסוף למול את עצמו כדי להיות יהודי במלוא מובן המלה. הוא נועץ תחילה בחנניה, וזה חיזק את דעת הלני שעדיף כי יימנע מלמול עצמו, ואף נתן לכך נימוקים תאולוגיים ופוליטיים, אבל בהמשך התחרט איזטס:

אחר כך … בא איזה יהודי אחר מהגליל, אלעזר שמו, שהיה מקובל כמקפיד ביותר בענייני חוקי האבות, ויעץ למלך לעשות את המעשה. כי כשנכנס אצלו לברכו ומצאו קורא בתורת משה אמר לו: "נעלם ממך מלכי שהנך חוטא חטא גדול ביותר … כי לא לקוראם בלבד אתה צריך, אלא לעשות תחילה מה שצווה בהם. עד מתי תישאר ערל?" … כששמע המלך את הדברים האלה לא דחה את המעשה, אלא עבר לחדר אחר וקרא אליו את הרופא וקיים את המצווה (שם, 43-46).

הד לסיפור זה נמצא במדרש בראשית רבה:

ומעשה במונבז המלך ובזוטוס בניו של תלמי המלך שהיו יושבין וקורין ספר בראשית. כיוון שהגיעו לפסוק הזה: "ונמלתם את בשר ערלתכם", הפך זה פניו לכותל והתחיל בוכה, וזה הפך פניו לכותל והתחיל בוכה. הלכו שניהם ונימולו (בראשית רבה, מהדורת וילנא, מ"ו, י').

איזטס המשיך למלוך בחדייב. הוא כרת בריתות, צבר אויבים וניצח במלחמות. יהדותו התבטאה בעיקר בכך שהוא תמך באופן נמרץ בשאיפתה של אמו לעלות לרגל לירושלים, אם כי הוא לא הצטרף אליה למסע זה. כף רגלו מעולם לא דרכה בירושלים, אבל לאחר מותו הוא נקבר בה.