איך נקטעה ידו של אליהו הנביא מהפסל שהציבו הכרמליתים בקרן הכרמל ואיך היא צמחה מחדש? מסע בעקבות פרשנות המקרא בפיסול נוצרי

לאן נוסעים?

מוחרקה
פסל אליהו הנביא בקרן הכרמל

 

בחצר מנזר צנוע על פסגת קרן כרמל שבדרום מזרח הר הכרמל מתנשא פסל מלא הוד של אליהו הנביא. בניגוד לירוק הפסטורלי שסביבו, נראה אליהו כשחרבו שלופה בידו בעיצומו של התקף עצבים. המנזר הצנוע שייך למסדר הקתולי הכרמליתי, והוא נוסד על הר הכרמל אי אז במאה ה-12 בעיקר מפני שההר זוהה במסורת כמקום שבו פעל אליהו הנביא. נזירי המסדר ראו בנביא שלנו מודל לחיקוי – קנאי דתי עם פיוז קצר שלא חושש לכסח את נביאי השקר. לא בכדי הוצב הפסל דווקא שם, ולא באחד מהאתרים האחרים של הכרמליתים על הכרמל, מפני ששם, על הפסגה הקטנה הנקראת בערבית מוּחְרָקַה – מקום האש – אירע לדעתם אותו נס פלאי של אליהו ונביאי השקר. 

לאלה שפספסו את השיעור בכיתה על אותו אירוע מופלא, נגלה שבמלכים א' פרק י"ח מתואר כיצד התחרה אליהו הנביא בנביאי הבעל א-לוהיו של מי יוריד אש שתאכל את הקרבן על המזבח שהקימו בהר הכרמל, וכך יוכיח את אמיתות דתו וא-לוהיו. נביאי הבעל מלאי המרץ קראו וזעקו לבעל במשך יום שלם, אבל הנ"ל היה כנראה עסוק באותו יום ולא שלח אפילו גץ. ואילו אליהו הרטיב את המזבח במים כדי להרגיז את השקרנים, נשא תפילה קצרה לקדוש ברוך הוא והופ – אש בוערת ירדה ממרומים ושרפה את הקרבן הממתין. הניצחון העצום הותיר את הצופים הרבים – עובדי ה' ועובדי הבעל – פעורי פה, וכל שנותר לאליהו לעשות היה להוריד את נביאי השקר לנחל קישון הסמוך ולהפריד באלגנטיות את ראשם מגופם בחרב חדה. ֿ

 

הגידם מהמוחרקה

את הסיפור הזה מתאר בצורה פלסטית למדי הפסל ההרואי שהציבו הנזירים בחצר: אליהו הנביא, קירח ועבדקן, דורך בעוז על נביא בעל מובס כשידו הימנית מונפת באוויר עם חרב מאיימת שכבר התעקמה מרוב טבח. מיותר לציין שהנביא עוטה תלבושת כרמליתית קלסית, חגורה למותניו, גלימה מסדרית טיפוסית על כתפיו, והוא אפילו יחף כדי לרמז לשמם הקדום של בני המסדר – הכרמליתים היחפים. אם עוד לא השתכנעתם שאליהו היה חתום על תקנון המסדר, הרי שטענותיכם יסתתמו לנוכח המגן הקטן שלמרגלותיו, שעליו מופיע בבירור צלב שבתחתיתו סטֵלה מריס – כוכב הים – סמל הכרמליתים.

אולם לא בשל האירוניה המשעשעת שבהלבשת אליהו בגלימת נזירים נוצרית התכנסנו כאן היום, אלא מפני שאם מתבוננים בתמונות המועטות של הפסל בימי המנדט הבריטי מגלים לפתע שלא מדובר כלל בפסל הניצב שם היום. הביטו למשל בחבורת הצעירים החייכנים שצולמו למרגלות הפסל במיטב מחלצותיהם הקצרצרות אי אז בשנות העשרים של המאה הקודמת. אליהו הנביא ניצב מעליהם בתנוחה מהורהרת כשידו האחת מונחת על חזהו ובידו השנייה, שלא ממש נראית לעין, אין שום חרב. הנביא גם עומד על קרקע יציבה ואין תחתיו כל נביא שקר דרוּך. תמונה באיכות טובה יותר של הפסל, שצולמה ב-1947 על ידי חוקר ארץ ישראל האגדי יהודה זיו, מציגה לנו בתקריב מרהיב את אליהו בגלגולו הרגוע, אחרי שני קפה תורכי, ואפשר להתרשם היטב מכף היד שעל החזה, ובעיקר, אויה, מהיעדרה הטראומטי של היד השנייה הקטועה כגדם. 

בירור מעמיק מעלה שהתמונות לא משקרות. אכן היה פסל ישן, אלא שנסיבות היעלמותו, ובעיקר גורל ידו הקטועה, לוטות בערפל. זקני הכרמל מספרים כי גורל ידו של אליהו הראשון נחרץ כאשר פלשו לארצנו כוחות צבא ההצלה הערבי של הגנרל פאוזי קאוקג'י במלחמת העצמאות. הגדודים פשטו על הגליל והעמקים ואיימו על היישובים היהודים, אך למרות התרברבותו לא הצליח צבא ההצלה להשתלט על עמק יזרעאל. קיבוץ משמר העמק השוכן מתחת למוחרקה עשה לקאוקג'י בית ספר כשהגן בעוז על המעבר מעמק יזרעאל לפנים הארץ. צבא ההצלה העצבני תקף שוב ושוב אך נהדף בכל פעם, עד שקאוקג'י התחיל לתהות בקול מהו אותו כוח מסתורי השומר ומגן על היהודים. ערבי זקן מתושבי המקום גילה את אוזנו שמעל לקיבוץ ניצב פסל של נביא יהודי, וכל עוד חרבו מונפת אין לו שום סיכוי נגד היהודים, יען כי א-ללה שומר עליהם כפי ששמר עליהם כאשר ידיו של משה היו מורמות אל על. 

קאוקג'י לא המתין אפילו רגע. עוד באותו יום עלתה פלוגה של צבא ההצלה על חצר המוחרקה וניתצה בחדווה לרסיסים את ידו של אליהו האוחזת בחרב. כשהתקבלה הידיעה במטהו של קאוקג'י חודשה ההסתערות על קיבוץ משמר העמק ועל שאר יישובי העמק, אך כמו שידיו של משה לא עושות מלחמה, כך גם ידו של אליהו. כוחות צבא ההצלה נחלו מפלה אחר מפלה, עד שלקאוקג'י נשבר והוא חזר הביתה מובס ומבואס.