בחדרי ההנהלה של חברות מסחריות גדולות יושבים בעיקר גברים, אבל כבר לפני 130 שנה ישבה אישה יהודייה בראש חברה מסחרית גדולה בהודו. פרחה ששון הייתה גם תלמידת חכמים ופילנתרופית פעלתנית, והיא יכולה לשמש מופת לשבירת תקרות זכוכית

כשפרחה ששון – פלורה בשמה האנגלי – ביקרה ב-1925 בירושלים היא נפגשה עם הרב יצחק נסים, לימים רבה הראשי של מדינת ישראל. הרב נסים יצא המום מהשיחה עם אשת העסקים והפילנתרופית הציונית שהתגלתה כידענית גדולה בכל מקצועות התורה, כולל בתלמוד ובהלכה – תחומים שנשים לא הרבו לעסוק בהם. הרב המופתע אמר לסובבים כי הוא מתלבט האם עליו לברך את הברכה שאומרים כשפוגשים תלמיד חכם גדול בתורה גם על אישה גדולה בתורה: 

כבוד הרבנית הנכבדה, המפורסמת בחכמתה ובצדקתה, רבת פעלים, כבוד שם תפארתה סניורה פרחה סלימאן דוד ששון … ובהזדמנות זאת הנני להגיד לה שבאמת אני מוצא עצמי למאושר על שזכיתי להתראות עמה ועם בנה היקר והנכבד בארץ הקדושה, ובדברה אתי בדברי תורה בהלכה ואגדה, נתוודעתי יותר ויותר מחכמתה ויופי שכלה ובינתה בכל מקצועות התורה, וקיבלתי על עצמי בלא נדר, לכשאפנה אעיין בפוסקים אם יש לברך ברוך שחלק מחכמתו ליראיו כשרואה אישה חכמה כמו כבוד הרבנית … כי לעת עתה אני טרוד מאוד ולא אוכל לעיין בזה, ולכאורה אני חושב שיש ויש לברך … ואין חילוק בין איש לאישה (משה שבת, 'ישיבות בגדאד – כרך שלישי – נספחים ומקורות', עמ' 537-538).

מי היא אותה דמות מיוחדת שגדולי החכמים בדורה התכתבו עמה בדברי תורה, שלחו לה חידות, הקדישו לה ספרים וכתבו עליה שירים? וכיצד הפכה פרחה לאשת עסקים שניהלה את אחד התאגידים הגדולים בעולם בתקופה שבה בהודו ובאירופה עדיין לא הייתה זכות בחירה לנשים?

 

מבגדד לבומביי

היהודי הבגדדי שייח' ששון בן צלאח ששון סחר בתבלינים ובבדים מהמזרח הרחוק והיה קרבן לסחיטה בתואנות שונות מצד מושל בגדד. במקרה אחד המושל אף כלא את בנו דוד ודרש כופר גדול תמורתו. בעזרת בקשיש הצליח האב למלט את דוד מהכלא והשניים ברחו ב-1828 למשהד שבאיראן. ששון בן צלאח, שהיה איש עסקים ממולח וחריף, קלט את ההזדמנויות הכלכליות הרבות שצצו בעקבות המהפכה התעשייתית באירופה, ובמיוחד במסחר שבין המזרח הרחוק לאנגליה, והחל לעסוק במסחר. ששון בן צלאח נפטר כעבור כשנתיים, ודוד תפס את מקומו. ב-1832 התיישב דוד בעיר הנמל החשובה בומביי – היום מומבאי – והפך לאיש עסקים מצליח.

דוד ששון היה חלק מזרם של מהגרים רבים, ובהם גם יהודים, שהגיעו במאה ה-19 לערי הודו והמזרח הרחוק כדי לנסות את מזלם במסחר. הוא היה ממקימי הקהילה היהודית בבומביי. בעיר היו אמנם יהודים מתפוצות שונות, אך אנשי עסקים שהיגרו מבגדד נתנו את הטון בקהילה והפכו אותה למעין בגדד קטנה. הם הקימו בית כנסת בנוסח יהודי בבל, הקפידו על מנהגיהם ואף ערכו כתב עת בשם 'דורש טוב לעמו' בלהג העיראקי של ערבית יהודית.

בין המהגרים היו מחנכים, חזנים, שוחטים ומוהלים, וגם רבנים שהיגרו מבגדד בהזמנת הקהילה, ובהם הרב עזרא דנגור והרב יצחק שמעון אגסי, אך כשבני הקהילה נתקלו בשאלות קשות בהלכה הם שלחו אותן לבגדד, לחכם עבדאללה סומך ולתלמידו חכם יוסף חיים, הבן איש חי, שכן הם ראו עצמם חלק מעדתם. בין השאלות שהופנו לבגדד היו כאלה שנבעו מאופי החיים בהודו הבריטית המודרנית: האם מותר לנסוע בשבת ברכבת המופעלת על ידי נכרים? האם מותר לטלטל בשבת שמשייה או ללכת עם מטפחת בדש החליפה בהתאם לאופנה הבריטית? האם הודעה בטלגרף על מותו של קרוב משפחה נחשבת אמינה דיה כדי לחייב את מקבלה בהלכות אבלות? היהודים הבגדדים שמרו באדיקות על המסורת, אך היו פתוחים למה שהעולם הציע להם מבחינה עסקית ומבחינה תרבותית.

דוד ששון הקים את חברת ששון למסחר והעסקים פרחו. הוא הרחיב את מגוון הסחורות ששיווק כדי לפזר סיכונים, וסחר באורז, בתה, במשי, בכותנה ואפילו באופיום שהיה מבוקש וחוקי באותם ימים. דוד הקים סניפים ברחבי המזרח הרחוק ובאנגליה, ושלח את בניו לנהל אותם. הוא נהג לשלם מקדמות לחקלאים ונתן מענקים לקברניטי האניות כדי להבטיח את אספקת הסחורה ולשמור על אמינות החברה. התכתובות בין בני המשפחה נעשו באמצעות הטלגרף בערבית יהודית שהביאו מעיראק, וכך ניצלו את יתרונות הטכנולוגיה וזיהו במהירות עסקאות טובות, וגם שמרו על סודות החברה ועל שפת המולדת.

דוד ששון, שהקפיד על לבוש בגדדי, ניהל ביד רמה ולעתים בקשיחות את המשפחה ואת עסקיה, תוך פתיחות מופגנת לעולם הסובב אותם לצד שמירה מוקפדת על קיום מצוות ולימוד תורה. בניגוד לכל היגיון עסקי קבע דוד כי מפעליו הרבים ישבתו בשבת, על אף שרבים פקפקו ביכולתו לשרוד כלכלית בלי לעבוד יומיים – בשבת וביום ראשון. הוא טען כי מי שאינו יכול להרוויח בחמישה ימים, לא ירוויח גם בשישה. בספר החשבונות של החברה רשומים סכומים גדולים תחת הכותרת 'מצווה' או 'צדקה', ורבע אחוז מכל עסקה – גם אם לא הניבה רווחים – הוקדש לפילנתרופיה הן ליהודים והן להודים. התרומות היטיבו את מעמדם הציבורי של בני המשפחה, ודוד ששון אף זכה באזרחות בריטית על אף שלא ידע מלה באנגלית ועל אף שכף רגלו לא דרכה באנגליה מעולם.

 

זוגיות מנצחת

לאחר פטירתו של דוד ב-1864 ידעה החברה עליות ומורדות. אחיו הבכור אלברט, שעבר מאוחר יותר לאנגליה, ירש את הניהול, ואחיו אליאס הקים חברה מתחרה, אך הפיצול לא העיב על הצלחתן של שתי החברות. הבעיה נוצרה כשאלברט הגיע לזקנה וחיפש מחליף. רוב בני המשפחה כבר עברו לאנגליה ולא היו מעוניינים לעבוד קשה. הם העדיפו ליהנות מחיי הפאר ומהכבוד הציבורי שבהם זכו בשל רכושם הרב.

בלית ברֵרה העביר אלברט את שרביט הניהול לאחיו הצעיר סלימאן, איש עבודה יסודי, צנוע ועניו שניהל את הסניף הגדול של החברה בסין. לאחר שסלימאן שב לבומביי כדי לנהל את החברה הוא התאהב בפרחה גבאי, בתם של עזיזה ואיש העסקים יחזקאל גבאי, ונינתו של דוד ששון. פרחה, ילידת 1859, הייתה צעירה מסלימאן בכ-18 שנה, וגדלה במשפחה שהייתה בה מסורת של נשים חזקות. אחת מהן, חנה גבאי, זכורה בזכות הדרכתה כיצד לסיים שביתה של מתווכים בסין. כבר מגיל צעיר התגלתה פרחה כעילוי וידעה שפות רבות על בוריין. כחלק מהמסורת המשפחתית ששילבה יהדות ותרבות מערבית היא אחזה תנ"ך ביד אחת ובספריו של שייקספיר בידה השנייה.

פרחה אשת השיחה וסלימאן המופנם היו מנוגדים באופיים אך חלקו עולם משותף. הם אהבו לעיין בכתבי הקודש ולדבר על עסקים. היא הייתה זו שיצרה קשרים חברתיים ועסקיים, וכך למשל עוד בהיותה בבית הוריה אירחה ב-1875 את הנסיך ויליאם. הוא נשבה בקסמיה, וכשחזר לאנגליה קיבל ממנה שתי מתנות פרֵדה שגרמו לו הנאה רבה – עמבה ומשמש מיובש. שלא כמקובל בהודו, פרחה ליוותה את סלימאן בביקוריו במשרדים שונים ובמפעלי החברה, ואף נהגה לעבור על ספרי החשבונות, וסלימאן שעמד על תבונתה נהג להתייעץ עמה. למרות שהדבר הפך להרגל, הסוחרים הופתעו כשפרחה הצטרפה באופן רשמי להנהלת החברה.

ב-1894 חלה סלימאן ונפטר בפתאומיות בגיל 53, ופרחה החליטה לקחת על עצמה את ניהול החברה. מינוי אישה לעמוד בראש חברה גדולה כל כך נתפס בעיני אחיו של סלימאן כמעשה לא אחראי ורב סיכונים, אך הם כבר התגוררו באנגליה ואף אחד מהם לא רצה לוותר על החיים הטובים ולחזור להודו, ולכן נאלצו להסכים להצעתה. האחים קיבלו את פרחה כשותפה זוטרה והותירו בידיה רק עשרה אחוזים מהבעלות על החברה, וכך בגיל 35, עם שלושה ילדים קטנים, החלה פרחה לנהל את אחד התאגידים הגדולים בעולם.