כשליל הסדר התעצב לראשונה לפני כמעט אלפיים שנה אליהו הנביא לא היה חלק ממנו. איך הפך הנביא הקנאי לאורח שמצפים לו בליל הסדר? מנהגי הסדר במסורת אשכנז חושפים את התשובה

המבנה הבסיסי של ליל הסדר מתואר כבר במשנה, בפרק העשירי של מסכת פסחים, ואליהו הנביא אינו מוזכר שם. בחינה של המקורות מגלה שהוא מופיע כאורח הכבוד בליל הסדר רק החל מהמאה ה-15 באשכנז.

הגעתו של אליהו הנביא בליל הסדר מורכבת משלושה מנהגים שונים שכל אחד מהם התפתח בנפרד: מזיגת כוס יין נוספת על ארבע הכוסות ששותים במהלך הסדר; פתיחת דלת הבית; וקריאת מקבץ פסוקים המתחיל במלים "שפוך חמתך". בשלהי ימי הביניים התאגדו שלושת המנהגים יחד סביב דמותו של אליהו הנביא והדגישו את התקווה לגאולה. הדבר נעשה לאחר ברכת המזון שבסיום הסעודה ולפני המשך ההלל וסיום הסדר. לפני הסעודה מתרכזת ההגדה ביציאת מצרים, בעבר, ואילו החלק שלאחר הסעודה עוסק בציפייה לישועה שתתרחש בעתיד. אליהו הנביא נקשר לגאולה העתידית בתפקיד המבשר בעקבות הפסוקים בסוף ספר מלאכי, אחרון הנביאים בתקופת שיבת ציון, בראשית ימי הבית השני:

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם (מלאכי ג', כ"ג-כ"ד).

מאז סוף ימי הביניים נוהגים האשכנזים לקרוא פרק זה כהפטרה בשבת שלפני פסח, אם כי – בניגוד למה שמקובל לחשוב – הכינוי 'שבת הגדול' לשבת זו קדום יותר, ואינו מתייחס לביטוי "יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" שבהפטרה.

 

ליל שימורים

פתיחת דלת הבית בליל הסדר נהגה כנראה כבר בתקופת הגאונים. ההסבר הנפוץ ביותר במקורות ימי הביניים למנהג זה הוא הכינוי 'ליל שימורים' שניתן לליל הפסח:

לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם (שמות י"ב, מ"ב).

התלמוד מציין את סגולתו של הלילה הזה לאורך הדורות:

רבי יהושע אומר: בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל. מנלן? [מנין לנו?] אמר קרא: "ליל שימורים". ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית … לילה המשומר ובא מן המזיקין (בבלי, ראש השנה יא:).

חודש ניסן הוא זמן בעל פוטנציאל מיוחד לגאולה ובפרט ליל הסדר שבו נהנים מהגנה מפני כוחות מזיקים. במדרשים ובפיוטים מוזכרות הצלות נוספות שהתרחשו בלילה הזה מאז יציאת מצרים, ובסופם מופיעה לעתים ציפייה לגאולה נוספת בקרוב. יש פיוטים המכונים 'פיוטי ליל שימורים', ושניים מתוכם שולבו בנוסח ההגדה האשכנזית – פיוטו של יניי "וּבְכֵן וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה", ופיוטו של רבי אלעזר הקליר "וּבְכֵן וַאֲמֶַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח".

בספר 'אור זרוע' שנכתב במאה ה-13 מסביר רבי יצחק בן משה מווינה בשמו של רבנו נסים גאון מקירואן את הקשר בין ליל השימורים לבין המנהג לפתוח את הדלת:

כתב רב נסים גאון זצ"ל בשם אלוף אביו שלא לנעול דלתות הבתים בלילי פסחים כי זאת היא האמונה בדברו של הקדוש ברוך הוא ובהבטחתו, ובשכר האמונה אנו זוכין לגאולה … וכן אתה מוצא שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בשכר האמונה, שנאמר "וַיַּאֲמֵן הָעָם" (שמות ד', ל"א), וכן גלויות מתכנסות לעתיד בשכר אמונה (רבי יצחק ב"ר משה, 'אור זרוע' ב', הוצאת מכון ירושלים, עמ' רצח).

כיוון שהאמונה בשמירה מפני הסכנות נקשרת גם לגאולה העתידית, הרי שפתיחת הדלת המבטאת את הביטחון בשמירה נקשרת גם לנכונות לעשות מעשה כדי להיגאל. המעשה הסמלי של פתיחת הדלת מזכיר במשמעותו את הציווי המקראי ליוצאי מצרים לאכול את קרבן הפסח כשהם לבושים ומוכנים לדרך:

וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם (שמות י"ב, י"א).

 

מבעד לדלת הפתוחה

רבי אלעזר מוורמייזא התייחס בספרו 'מעשה רוקח' לדברים שהובאו בשם רבנו נסים וכתב כי הדלת הפתוחה מאפשרת לנוכחים בסדר לראות אם אליהו הנביא מתקרב כדי לבשר את הגאולה ולהזדרז ולצאת לקראתו:

מצאתי במגילת סתרים … לא היה סוגר דלתי הבית אשר אנו יושבין בו כלל … ועד עתה כך מנהגנו שלנו ודלתות הבית פתוחות, כשיבוא אליהו נצא לקראתו במהרה בלא עיכוב. ואמרינן: בפסח עתידין ליגאל, שנאמר "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה'", המשומר מששת ימי בראשית … מזהיר שלא ינעלו הבית בשביל אמונה שדבר הקדוש ברוך הוא, ובשכר האמונה עתידין לגאול (רבי אלעזר בן יהודה, 'מעשה רוקח', עמ' יט).

מדבריו עולה כי המסובים אינם מחכים לאליהו כדי שייכנס בעד הדלת הפתוחה, אלא כדי שיבשר להם כי עליהם לצאת דרכה. הראב"ן, רבי אברהם בן נתן הירחי, שנדד בסוף המאה ה-12 בין קהילות אשכנז, צפון צרפת ופרובנס, מתאר מנהג להימנע מנעילתן של דלתות הבית במהלך הלילה. הוא מזכיר גם את הרעיון שבלילה זה יש שמירה מיוחדת ואת הציפייה לגאולה:

ומנהג בכמה מקומות שאין נועלין החדרים שישנים בהן בלילי הפסח, כי בניסן נגאלו ובניסן אנו עתידין ליגאל, דכתיב: "ליל שימורים הוא לה'", לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית. ואם יבוא אליהו ימצא הבית פתוח ויצא לקראתו מהרה. ואנו מאמינים בזה, ובשכר האמונה ניגאל בעזרת הא-ל וישועתו במהרה בימינו אמן (רבי אברהם ברבי נתן הירחי, 'ספר המנהיג', חלק שני, מהדורת מוסד הרב קוק, עמ' תכג-תכד).