כיצד הפכה מחלוקת הלכתית סביב טלה שכבר נשחט ונאכל למלחמת עולם בין רש"י לרבותיו? מה שנראה תחילה כוויכוח שולי התגלה כמחלוקת עקרונית שקשורה ליחסים בין יהודים לנוצרים באשכנז ובצרפת. על סכין השחיטה נעוצה השאלה מהי הדרך הנכונה להנהיג את הציבור במציאות היסטורית מורכבת

אי שם, ככל הנראה במהלך שנות השבעים של המאה ה-11, אירע בקולוניא (קלן) שבעמק הריינוס מקרה שחולל סערה הלכתית בקרב גדולי הרבנים באשכנז באותה עת, מחלוקת שנודעה לימים בכינוי 'פלוגת הריאה'. סיפור המעשה אינו ידוע לנו לפרטיו, אך מהמקורות עולה כי במחלוקת היו מעורבים אחדים מגדולי הרבנים באותה תקופה, וכי היא חרגה הרבה מעבר למחלוקת הלכתית פשוטה.

 

הכל בגלל טלה קטן

מעשה היה בקולוניא באחד ששחט טלה ושכח ולא בדק הריאה והלך לו, ובחזרתו מצא הריאה לחוץ ולא נודע מי הוציאה, אם גוי אם ישראל. ושאלו לרבנו אשר בר דוד הלוי, והשיב לבדוק הריאה, ואם לא יימצא בה ריעותא [פגם] – מותרת. ועזרוהו אחיו רבי שמואל ורבנו יהודה ורבנו מנחם, וסמכו אדרב הונא דאמר: נשחטה, בחזקת היתר עומדת, עד שייוודע לך במה נטרפה. והרב רבנו יצחק בר יהודה והגאון רבי יצחק ברבי אליעזר הלוי ורבנו שלמה בר שמשון אסרוה (אברהם מרמורשטיין, 'חכם ופוסק איטלקי', עמ' 233).

כך מסופרת המחלוקת ההלכתית במחזור שכתב רבי שמעיה מוויטרי, תלמידו ומזכירו האישי של רש"י, המצוטט על ידי מחבר אנונימי שחיבורו מצוי בכתב יד. תיאור קצר ותמציתי זה הוא המלא ביותר המצוי בידינו – במקורות אחרים הדברים מסופרים בצורה כללית עוד יותר – וחסרים בו פרטים רבים. על כורחנו עלינו לשחזר את האירועים מתוך מה שלפנינו, בידיעה שאנו עוסקים במלאכת שחזור שרב בה הספק על הוודאי. אחד המקורות שעסקו במחלוקת זו הוא תשובתו של רבי יצחק ברבי יהודה המובאת בספר 'מעשה הגאונים': 

אני שעל החתום למטה נשאלתי על אחד ששחט טלה והלך לו, ובחזירתו מצא את הריאה לחוץ שלא הייתה נבדקת ולא נודע מי הוציאה, אם ישראל אם כנען [עבד] אם גוי, ושאל לחבר ואמר לו "בדוק הריאה אם לא תמצא בה שום ריעותא – מותרת" … אך דעתי נוטה, מה שהורה אותו חבר לעצמו הורה ('מעשה הגאונים' סימן צב, עמ' 88).

לפי תיאור זה התבקש רבי יצחק בן יהודה לחוות את דעתו על פסיקתו של 'חבר' – שלפי המקור הקודם הוא רבי אשר ברבי דוד הלוי – לאחר מעשה. כלומר, היה מי שהוטרד מפסק ההלכה המתיר, והוא פנה לרבי יצחק בציפייה לקבל תשובה שתחלוק על העמדה המתירה. רבי יצחק אכן סיפק את הסחורה: הוא פסל את טענותיו ההלכתיות של המתיר וקבע שאין לקבל את גישתו כעמדה הלכתית לגיטימית. חשוב להדגיש שהמאבק אינו על הטלה, שבשרו כבר נאכל, אלא על החידוש ההלכתי שעלה מגישתו של המתיר. לכן אמר רבי יהודה שאותו חבר "לעצמו הורה", כלומר, אסור שפסק הלכה זה יהפוך לפסק תקדימי. 

לאור שני המקורות אפשר לנסות לשחזר את השתלשלות הדברים: רבי אשר ברבי דוד הלוי, שהיה כנראה הרב המקומי בקלן, נשאל שאלה מעשית בעניין טלה שלא נבדקה ריאתו בשעת השחיטה ואחר זמן מצאו את הריאה מחוץ לטלה. רבי אשר הורה לשואל לנפח את הריאה כדי לבדוק שאינה פגומה, ובכך להתיר את הבשר לאכילה. אבל היה בקלן מי שהתנגד להוראה זו וערער עליה. ערעור זה נעשה בגלוי, ועל כן נאלץ רבי אשר לבקש את סיועם של שלושת אחיו שאכן תמכו בו. החולקים לא עמדו בחיבוק ידיים והביאו את הדברים בפני רבי יצחק ברבי יהודה – שהיה רב במיינץ (מגנצא) ומוכר בעיקר כאחד מרבותיו של רש"י – אשר תמך בעמדתם. לפי המקורות שבידינו, הסוגיה הובאה גם בפני שני רבנים אשכנזים חשובים נוספים – רבי יצחק הלוי, גם הוא רבו של רש"י, ורבי שלמה ברבי שמשון, שניהם מוורמס (וורמייזא) – וגם הם אסרו את הטלה. עירוב רבנים רבים כל כך בסוגיה הוא עדות לחשיבות העניין בעיני אלה שהתנגדו לפסק ההלכה. 

בתודעת בני הדור, ובתודעת בני הדורות הבאים שסיפרו את סיפורה של המחלוקת, נצטרפו שלושת החכמים לכדי סיעה מלוכדת שהציגה חזית הלכתית אחידה נגד דעת יחיד של חכם אחד, וכך הוצגו הדברים דור או שניים מאוחר יותר על ידי רבי אליעזר בן נתן (ראב"ן) שחי במגנצא במחצית הראשונה של המאה ה-12: 

וכבר אותו מעשה היה בקולניא בימי חכמים הראשונים דאיתפקעא [הוצאה] ריאה בלא בדיקה והיתירה אחד מהן, ונחלקו עליו כל חכמי הדור ואסרו (ספר ראב"ן, חולין, סימן רט, קד ע"א).

אולם, כפי שראינו, רבי אשר לא היה יחיד בדעתו – שלושת אחיו תמכו בדעתו. ראב"ן גם ידע היטב כי בעמדה המתירה החזיק חכם גדול נוסף – הלוא הוא רש"י.