חיל בחיתולים
עשרים וחמש שנה חלפו מאז שמוזאון חיל האוויר נפתח בבסיס חצרים המהביל לא רחוק מבאר שבע. מאות דגמים של מטוסי קרב בדימוס עומדים שם בשורה, זקופים גם אם יגעים, לצד מטוסי קרב שנפלו שלל בידי חיילינו. שלטים מאירי עיניים פזורים בין המוצגים ובהם כיתובים המזכירים חידות חמיצר בסגנון ״מיראז׳ 3, שחק 159, 13 הפלות״, ולידם תצוגת כלי נ״מ ותערוכה מרגשת על יחידת החילוץ והפינוי.
שיטוט בין המוצגים הוותיקים יחזיר אתכם להרפתקאות שנכרכו ברכישות המטוסים הנועזות בימי מלחמת העצמאות, ובמיוחד לעלילות עמנואל צור (צוקרברג) ולהברחת המטוסים המפוארת שלו מאנגליה בתש״ח.
הכל התחיל כשעמנואל צוקרברג הגיע מגליציה בשנות השלושים של המאה העשרים ומונה למדריך הטיסה המקצועי הראשון בארץ ישראל. הוא היה מדריך הטיסה הראשי של ההגנה, ובהמשך הכשיר לא מעט טייסים במחלקת הטיס של הפלמ״ח. בין לבין ניהל צוקרברג גם שירות טיסות פרטי מישראל לאירופה והיה לו אפילו משרד בפריז.
בכסלו תש״ח (1947), מיד לאחר החלטת החלוקה, הכריז האו״ם על אמברגו נשק במזרח התיכון. חיל האוויר הישראלי היה אז בחיתוליו ועמד חרד בפתחה של מלחמה כוללת כשברשותו רק עשרה פייפרים חד מנועיים עלובים. בן גוריון קרא לצוקרברג להציל את המצב, ואחרי שהורה לו להיפטר משם המשפחה הגלותי לטובת השם ׳צור׳ יפה הבלורית והתואר, הוא מינה אותו לשליח הרכש הלאומי לכלי טיס באירופה. בזכות קשריו הענפים בתחום התעופה הצליח צור לגרד במהלך החודשים הבאים מטוסים צ׳כיים קלים מכל מיני חורים בעולם, אך אלה לא ממש הספיקו. המצב היה בקנטים; המלחמה הכוללת כבר פרצה והמצרים תקפו את יישובי הנגב מהאוויר. היה ברור כי אם לא תבוא תשועה משמים, תרתי משמע, גורלה של מדינת ישראל הצעירה עומד בסכנה.
מטוסים רעועים
בסיון תש״ח (1948) גונבה שמועה לאוזניו של צור כי אספן לונדוני מחזיק 12 מפציצים מסוג בריסטול בופייטר מימי מלחמת העולם השנייה שהגיעו אליו כגרוטאות מעודפי חיל האוויר המלכותי הבריטי (RAF).
צור, שכבר היה על הכוונת של הבולשת הבריטית כמבריח מטוסים, ידע כי לא יוכל להיכנס לאנגליה ולכן נעזר בבריטי מקומי ושלח אותו לבדוק עבורו בדחיפות את הסחורה הנחשקת, שכן הבופייטר היה מטוס מלחמה דו מנועי מצוין עם ארבעה תותחים והרבה כבוד. הבחור דיווח בצער כי המטוסים במצב רעוע ביותר, אך בינתיים התלהב האספן הלונדוני – גנרל לשעבר ב־RAF ובעל סדנת שיפוץ למטוסים – מהרעיון להרוויח כסף והציע את הגרוטאות תמורת 1,500 לירות שטרלינג למטוס, כולל שיפוץ מסור לכל אחד מהם. כדי להכריע בהחלטה הקשה הבין צור כי אין ברֵרה ועליו לראות את הסחורה בעצמו. הוא טס לצרפת, שכר מטוס קל למרחקים קצרים שיכול לעבור מתחת למכ״ם ונחת בחשאי סמוך ללונדון. כשראה את המטוסים הרעועים חשכו עיניו. הוא היה מוכן לסוב מיד על עקביו ולשוב ארצה, אך המוכר שהיה להוט להיפטר מהסחורה הסכים להוריד את המחיר ואף הבטיח לעבוד קשה על המטוסים כדי להביאם למצב פעיל תוך שבועיים שלושה.
אחרי שכנועים רבים והתלבטות ארוכה הסכים צור לקנות חצי מהמטוסים – אלה שנראו לו אפשריים לתיקון. במקביל הוא שבר את הראש בשאלה מי יטיס אותם, והחשוב ביותר – איך יוציא אותם מאנגליה בלי להרים עליו את כל חיל האוויר הבריטי.
בזכות חלומות מניו זילנד
צור טס למשרדו בצרפת, הרחק מעיני הבולשת הבריטית, שם קיווה למצוא פתרון. בפריז שוחח במקרה עם בחורה צעירה מניו זילנד שהתאהבה באחד הטייסים שלו ובאה לבדוק מתי יגיע לפריז. היא סיפרה לו כי חלומה הוא להפוך לשחקנית קולנוע ולככב בסרט שיוקדש לפועלה של ארצה במלחמת העולם השנייה. באותו רגע ניצתה במוחו של צור אחת התכניות המבריקות והנועזות ביותר שידע העולם בתחום הברחת המטוסים. הוא החליט להקים חברת הפקה אנגלית פיקטיבית שתצלם כביכול סרט הלל לניו זילנד ולטייסיה שלחמו במלחמת העולם השנייה נגד היפנים. החברה תתעקש לצלם בסקוטלנד, ״שנופה דומה לנופי ניו זילנד״, ותשתמש לצורך העלילה במטוסי הבריסטול בופייטר שימריאו מאנגליה. מיותר לציין כי בתכניתו לא הייתה כלולה עצירה בסקוטלנד לאחר שגלגלי המטוסים יעזבו את אדמת אנגליה.
המראה
הצילומים המשיכו אפוא כרגיל, וביום החמישי, כ״ו בתמוז תש״ח (1948), המריאו ארבעת המטוסים לסקוטלנד כביכול, כדי להמשיך שם את הצילומים. עשרות ניצבות בוכיות נופפו לאהוביהן הגיבורים הממריאים אל החזית. המצלמות עבדו, המנועים חרחרו והמטוסים והמריאו ונעלמו מעבר לעננים. איש לא ציפה לשוב המטוסים לאנגליה, שכן הכל סברו כי צוות קרקע סקוטי מחכה לחבר׳ה באתר הצילומים הבא. הדבר אִפשר לטייסים לצאת מהשטח האווירי של אנגליה ולהמשיך משם לאן שבא להם, וכך נחתו המטוסים כעבור ארבע שעות וחצי לתדלוק ראשון באי קורסיקה, שם הוענק לפקחים המקומיים שוחד נדיב כדי שלא ידווחו לאיש. התחנה הבאה הייתה יוגוסלביה, ובכ״ח בתמוז נחת הלהק בתשואות גיל בבסיס שדה עקרון – היום בסיס תל נוף. צוות צביעה הסתער על ארבעת המטוסים העייפים וכבר למחרת הם יצאו בשירות חיל האוויר לקחת חלק במלחמת העצמאות. למרות מצבם הרעוע עשו המטוסים חיל בקרבות נגד המצרים במלחמת העצמאות, עד שהתפרקו סופית כעבור ארבעה חודשים בלבד. נציין רק כי אחד המטוסים לא זכה אפילו לזה, שכן הוא התרסק מול חולות אשדוד. תוכלו לחלוק כבוד אחרון לשרידיו המפוחמים במוזאון חיל האוויר בחצרים.
צור עצמו קיבל אפטר של ארבעה ימים בלבד לאחר סיום תכניתו הנועזת, שכן הוא נשלח על ידי בן גוריון שוב לאירופה כדי לאתר מטוסים נוספים. בסך הכל היה עמנואל צור שותף ברכישות נועזות של לא פחות מ־18 מטוסים תוך ארבעה חודשים, ועל כך הכיר לו בן גוריון תודה ומינה אותו למנהל הראשון של שדה התעופה לוד, לימים נמל התעופה בן גוריון. בהמשך הקים צור חברת תעופה, חיבר את ׳חוקת הטיס׳ של ישראל והיה ממפתחי מטוס המנהלים הקומפקטי ׳ווסטווינד׳ שייצרה התעשייה האווירית. צור נפטר ב־1991, ושנים לאחר מותו עוד סיפרו בארץ על הטייס המופלא שעשה שמיניות באוויר כדי להציל את מדינת ישראל הצעירה. יהי זכרו ברוך.