כ”ח במרחשון ה’תש”ו – 4 בנובמבר 1945
במשך ארבעה ימים ולילות השתוללו פורעים בערים שונות בלוב, בהן זנזור, עמרוס, טריפולי ותאג’ורה, ורצחו 132 יהודים בהם 36 ילדים, פצעו מאות נוספים והותירו רבים ללא קורת גג. תשעה בתי כנסת נחרבו או נפגעו קשות, ויותר מ-800 עסקים יהודיים נהרסו בפרעות.
יהודי לוב, שחיו בשקט ובשלום עם שכניהם המוסלמים במשך מאות בשנים, הופתעו מפרוץ המהומות במיוחד בשל העובדה שלוב היתה תחת שלטון צבאי בריטי לאחר שחרורה מן השלטון האיטלקי הקולוניאלי פשיסטי, ונוכחותם של חיילי הבריגדה היהודית בלוב באותם ימים.
יש התולים את הסיבה למהומות הרצחניות בהתערערות השלטון בלוב יחד עם הרגשות הלאומניים הגואים וציון יום הצהרת בלפור, 2 בנובמבר, בהפגנות סוערות בארצות ערב אך יומיים קודם לכן. דומה שאת הפוגרום ביהודי לוב לפני 73 שנה יש למנות עם הפרעות המפורסמות בקהילות יהודיות במאה ה-20, כמו קישינב, ה’פרהוד‘ בעיראק ופרעות תרפ”ט בחברון.
עד שנת 1952 עלו מרבית יהודי לוב לארץ והתיישבו בערים ובמושבים בכל רחבי הארץ. אחרוני היהודים עזבו את לוב בשנת 1969.