• התחבר
  • הרשם
  • תקופה
    • פרהיסטוריה3000000 לפנה"ס - 5001 לפנה"ס
    • העת העתיקה5000 לפנה"ס - 399 לספירה
    • ימי הביניים400 לספירה - 1499 לספירה
    • העת החדשה1500 לספירה - 1879 לספירה
    • העידן המודרני1880 לספירה - 1980 לספירה
  • בית
  • חדשות
  • לרכישת מנוי
    • רכישת מנוי עברית
    • English subscription
    • גיליון לדוגמה
  • צור קשר
  • גליונות עבר
  • ביקורות
    • ספרים
    • סרטים ותאטרון
    • ביקורת תערוכה
  • מסע בזמן
  • הסכתים
  • חגים ומועדים
    • תפריט חגים ומועדים
    • חגי תשרי
    • חנוכה
    • ט”ו בשבט
    • פורים
    • פסח
    • השואה
    • עצמאות
    • ל”ג בעומר
    • ירושלים
    • שבועות
    • תשעה באב
  • en
  • he
  • התחבר
  • הרשם
  • תקופה
    • פרהיסטוריה3000000 לפנה"ס - 5001 לפנה"ס
    • העת העתיקה5000 לפנה"ס - 399 לספירה
    • ימי הביניים400 לספירה - 1499 לספירה
    • העת החדשה1500 לספירה - 1879 לספירה
    • העידן המודרני1880 לספירה - 1980 לספירה
  • בית
  • חדשות
  • לרכישת מנוי
    • רכישת מנוי עברית
    • English subscription
    • גיליון לדוגמה
  • צור קשר
  • גליונות עבר
  • ביקורות
    • ספרים
    • סרטים ותאטרון
    • ביקורת תערוכה
  • מסע בזמן
  • הסכתים
  • חגים ומועדים
    • תפריט חגים ומועדים
    • חגי תשרי
    • חנוכה
    • ט”ו בשבט
    • פורים
    • פסח
    • השואה
    • עצמאות
    • ל”ג בעומר
    • ירושלים
    • שבועות
    • תשעה באב
  • en
  • he
  • -3000000
  • -2900000
  • -2800000
  • -2700000
  • -2600000
  • -2500000
  • -2400000
  • -2300000
  • -2200000
  • -2100000
  • -2000000
פרהיסטוריה
  • -1900000
  • -1800000
  • -1700000
  • -1600000
  • -1500000
  • -1400000
  • -1300000
  • -1200000
  • -1100000
  • -1000000
  • -900000
פרהיסטוריה
  • -800000
  • -700000
  • -600000
    • 500000 לפנה"ס :

      הומו ארקטוס בשרון
  • -500000
    • 500000 לפנה"ס :

      הומו ארקטוס בשרון
  • -400000
  • -300000
  • -200000
  • -100000
    • 60000 לפנה"ס :

      יוצאים מהמערות
    • 7000 לפנה"ס :

      מַסֵּכָה תַעֲשֶׂה לָּךְ המפץ הגדול של הפרהיסטוריה
    • 4200 לפנה"ס :

      מסרים מסתוריים על דולמנים
    • 4000 לפנה"ס :

      היפופוטמים בתל-אביב
    • 3150 לפנה"ס :

      והיקב עוד יהיה פורח! – איך מייצרים יין בנגב?
    • 3000 לפנה"ס :

      מה תרצו, בירה מצרית או פלישתית? חריש עמוק
    • 2500 לפנה"ס :

      אימפריה צפה
    • 1900 לפנה"ס :

      להדהד את צער העולם
    • 1780 לפנה"ס :

      מי אתם, האמורים?
    • 1350 לפנה"ס :

      שבוי ושובה
    • 1200 לפנה"ס :

      תוגת צעצועיך הקדומים
    • 1020 לפנה"ס :

      בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ
    • 960 לפנה"ס :

      חידת המקדש
    • 853 לפנה"ס :

      חיל המרכבות של אחאב
    • 850 לפנה"ס :

      דרישת שלום בת 3,000
    • 800 לפנה"ס :

      בקע לגולגולת כְּסוּס בְּלִי רוֹכְבוֹ
    • 720 לפנה"ס :

      מאגר מים בן 2,700 שנה נחשף בראש העין
    • 705 לפנה"ס :

      צנחנים חופרים
    • 650 לפנה"ס :

      “אשר על הבית”
    • 609 לפנה"ס :

      חורבן בעיניים בבליות
    • 590 לפנה"ס :

      חותמו של ראש העיר
    • 516 לפנה"ס :

      השומרונים באים
    • 500 לפנה"ס :

      ”וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם”
    • 480 לפנה"ס :

      ויהי בימי אחשורוש
    • 400 לפנה"ס :

      הסיפור נותר חתום
    • 200 לפנה"ס :

      הארכיון שנזנח
    • 167 לפנה"ס :

      החיילים היהודים של אנטיוכוס
    • 164 לפנה"ס :

      זהות יהודית בארמון הלניסטי
    • 160 לפנה"ס :

      בית דינם של החשמונאים
    • 150 לפנה"ס :

      בן אלפיים, ויותר
    • 141 לפנה"ס :

      מפלצת יוונית בירושלים
    • 110 לפנה"ס :

      חפירה מלאת חורים
    • 100 לפנה"ס :

      אוצר ממצולות ים חשמונאי ללא שם חשמונאים משקיפים מלמעלה חיים של טהרה
    • 50 לפנה"ס :

      מצרים התת-קרקעית חושפת אוצרות
    • 37 לפנה"ס :

      היהודי הטוב
    • 20 לפנה"ס :

      לאן נעלם הנמל הקיסרי? שאלו שלום ירושלים מסע המלך האחרון: ביקורת תערוכה
    • 18 לפנה"ס :

      מרצפים את העבר
    • 0 לפנה"ס :

      האם הנבטים הם בני רֵכָב? אדוני המדבר
  • 0
  • 100000
  • 200000
פרהיסטוריה
  • -5000
  • -4980
  • -4960
  • -4940
  • -4920
  • -4900
  • -4880
  • -4860
  • -4840
  • -4820
  • -4800
העת העתיקה
  • -4780
  • -4760
  • -4740
  • -4720
  • -4700
  • -4680
  • -4660
  • -4640
  • -4620
  • -4600
  • -4580
העת העתיקה
  • -4560
  • -4540
  • -4520
  • -4500
  • -4480
  • -4460
  • -4440
  • -4420
  • -4400
  • -4380
  • -4360
העת העתיקה
  • -4340
  • -4320
  • -4300
  • -4280
  • -4260
  • -4240
  • -4220
    • 4200 לפנה"ס :

      מסרים מסתוריים על דולמנים
  • -4200
    • 4200 לפנה"ס :

      מסרים מסתוריים על דולמנים
  • -4180
  • -4160
  • -4140
העת העתיקה
  • -4120
  • -4100
  • -4080
  • -4060
  • -4040
  • -4020
    • 4000 לפנה"ס :

      היפופוטמים בתל-אביב
  • -4000
    • 4000 לפנה"ס :

      היפופוטמים בתל-אביב
  • -3980
  • -3960
  • -3940
  • -3920
העת העתיקה
  • -3900
  • -3880
  • -3860
  • -3840
  • -3820
  • -3800
  • -3780
  • -3760
  • -3740
  • -3720
  • -3700
העת העתיקה
  • -3680
  • -3660
  • -3640
  • -3620
  • -3600
  • -3580
  • -3560
  • -3540
  • -3520
  • -3500
  • -3480
העת העתיקה
  • -3460
  • -3440
  • -3420
  • -3400
  • -3380
  • -3360
  • -3340
  • -3320
  • -3300
  • -3280
  • -3260
העת העתיקה
  • -3240
  • -3220
  • -3200
  • -3180
  • -3160
    • 3150 לפנה"ס :

      והיקב עוד יהיה פורח! – איך מייצרים יין בנגב?
  • -3140
  • -3120
  • -3100
  • -3080
  • -3060
  • -3040
העת העתיקה
  • -3020
    • 3000 לפנה"ס :

      מה תרצו, בירה מצרית או פלישתית? חריש עמוק
  • -3000
    • 3000 לפנה"ס :

      מה תרצו, בירה מצרית או פלישתית? חריש עמוק
  • -2980
  • -2960
  • -2940
  • -2920
  • -2900
  • -2880
  • -2860
  • -2840
  • -2820
העת העתיקה
  • -2800
  • -2780
  • -2760
  • -2740
  • -2720
  • -2700
  • -2680
  • -2660
  • -2640
  • -2620
  • -2600
העת העתיקה
  • -2580
  • -2560
  • -2540
  • -2520
    • 2500 לפנה"ס :

      אימפריה צפה
  • -2500
    • 2500 לפנה"ס :

      אימפריה צפה
  • -2480
  • -2460
  • -2440
  • -2420
  • -2400
  • -2380
העת העתיקה
  • -2360
  • -2340
  • -2320
  • -2300
  • -2280
  • -2260
  • -2240
  • -2220
  • -2200
  • -2180
  • -2160
העת העתיקה
  • -2140
  • -2120
  • -2100
  • -2080
  • -2060
  • -2040
  • -2020
  • -2000
  • -1980
  • -1960
  • -1940
העת העתיקה
  • -1920
    • 1900 לפנה"ס :

      להדהד את צער העולם
  • -1900
    • 1900 לפנה"ס :

      להדהד את צער העולם
  • -1880
  • -1860
  • -1840
  • -1820
  • -1800
    • 1780 לפנה"ס :

      מי אתם, האמורים?
  • -1780
    • 1780 לפנה"ס :

      מי אתם, האמורים?
  • -1760
  • -1740
  • -1720
העת העתיקה
  • -1700
  • -1680
  • -1660
  • -1640
  • -1620
  • -1600
  • -1580
  • -1560
  • -1540
  • -1520
  • -1500
העת העתיקה
  • -1480
  • -1460
  • -1440
  • -1420
  • -1400
  • -1380
  • -1360
    • 1350 לפנה"ס :

      שבוי ושובה
  • -1340
  • -1320
  • -1300
  • -1280
העת העתיקה
  • -1260
  • -1240
  • -1220
    • 1200 לפנה"ס :

      תוגת צעצועיך הקדומים
  • -1200
    • 1200 לפנה"ס :

      תוגת צעצועיך הקדומים
  • -1180
  • -1160
  • -1140
  • -1120
  • -1100
  • -1080
  • -1060
העת העתיקה
  • -1040
    • 1020 לפנה"ס :

      בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ
  • -1020
    • 1020 לפנה"ס :

      בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ
  • -1000
  • -980
    • 960 לפנה"ס :

      חידת המקדש
  • -960
    • 960 לפנה"ס :

      חידת המקדש
  • -940
  • -920
  • -900
  • -880
  • -860
    • 853 לפנה"ס :

      חיל המרכבות של אחאב
    • 850 לפנה"ס :

      דרישת שלום בת 3,000
  • -840
העת העתיקה
  • -820
    • 800 לפנה"ס :

      בקע לגולגולת כְּסוּס בְּלִי רוֹכְבוֹ
  • -800
    • 800 לפנה"ס :

      בקע לגולגולת כְּסוּס בְּלִי רוֹכְבוֹ
  • -780
  • -760
  • -740
    • 720 לפנה"ס :

      מאגר מים בן 2,700 שנה נחשף בראש העין
  • -720
    • 720 לפנה"ס :

      מאגר מים בן 2,700 שנה נחשף בראש העין
    • 705 לפנה"ס :

      צנחנים חופרים
  • -700
  • -680
  • -660
    • 650 לפנה"ס :

      “אשר על הבית”
  • -640
  • -620
    • 609 לפנה"ס :

      חורבן בעיניים בבליות
העת העתיקה
  • -600
    • 590 לפנה"ס :

      חותמו של ראש העיר
  • -580
  • -560
  • -540
  • -520
    • 516 לפנה"ס :

      השומרונים באים
    • 500 לפנה"ס :

      ”וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם”
  • -500
    • 500 לפנה"ס :

      ”וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם”
    • 480 לפנה"ס :

      ויהי בימי אחשורוש
  • -480
    • 480 לפנה"ס :

      ויהי בימי אחשורוש
  • -460
  • -440
  • -420
    • 400 לפנה"ס :

      הסיפור נותר חתום
  • -400
    • 400 לפנה"ס :

      הסיפור נותר חתום
העת העתיקה
  • -380
  • -360
  • -340
  • -320
  • -300
  • -280
  • -260
  • -240
  • -220
    • 200 לפנה"ס :

      הארכיון שנזנח
  • -200
    • 200 לפנה"ס :

      הארכיון שנזנח
  • -180
    • 167 לפנה"ס :

      החיילים היהודים של אנטיוכוס
    • 164 לפנה"ס :

      זהות יהודית בארמון הלניסטי
    • 160 לפנה"ס :

      בית דינם של החשמונאים
העת העתיקה
  • -160
    • 160 לפנה"ס :

      בית דינם של החשמונאים
    • 150 לפנה"ס :

      בן אלפיים, ויותר
    • 141 לפנה"ס :

      מפלצת יוונית בירושלים
  • -140
  • -120
    • 110 לפנה"ס :

      חפירה מלאת חורים
    • 100 לפנה"ס :

      אוצר ממצולות ים חשמונאי ללא שם חשמונאים משקיפים מלמעלה חיים של טהרה
  • -100
    • 100 לפנה"ס :

      אוצר ממצולות ים חשמונאי ללא שם חשמונאים משקיפים מלמעלה חיים של טהרה
  • -80
  • -60
    • 50 לפנה"ס :

      מצרים התת-קרקעית חושפת אוצרות
  • -40
    • 37 לפנה"ס :

      היהודי הטוב
    • 20 לפנה"ס :

      לאן נעלם הנמל הקיסרי? שאלו שלום ירושלים מסע המלך האחרון: ביקורת תערוכה
  • -20
    • 20 לפנה"ס :

      לאן נעלם הנמל הקיסרי? שאלו שלום ירושלים מסע המלך האחרון: ביקורת תערוכה
    • 18 לפנה"ס :

      מרצפים את העבר
    • 0 לפנה"ס :

      האם הנבטים הם בני רֵכָב? אדוני המדבר
  • 0
  • 20
    • 40 לספירה :

      נוסטלגיה מוזהבת – מטבע זהב רומי נדיר בגליל נר עם מנורה
  • 40
    • 40 לספירה :

      נוסטלגיה מוזהבת – מטבע זהב רומי נדיר בגליל נר עם מנורה
    • 44 לספירה :

      אפיריון המלך בנחל שילה
    • 50 לספירה :

      בית מלאכה לייצור כלי אבן התגלה בגליל
    • 56 לספירה :

      מיהו יהודי בעת העתיקה?
העת העתיקה
  • 60
    • 62 לספירה :

      לבקר בהיכלו
    • 66 לספירה :

      אל תקרא לי יוסף לא מעור אחד
    • 67 לספירה :

      רומאים על הגג
    • 69 לספירה :

      איך מיהודה יצא קיסר
    • 70 לספירה :

      עדויות חדשות על הקרב האחרון של ירושלים הקדומה מטביעים חותם – מטבעות המרד הגדול בירושלים בין חורבן לבניין יופייה הדומם של עיר הקודש
  • 80
  • 100
    • 101 לספירה :

      הון, שלטון, מטמון
  • 120
    • 130 לספירה :

      עם הגב לקיר
    • 132 לספירה :

      בר-כוכבא בירושלים
  • 140
  • 160
  • 180
    • 200 לספירה :

      רבי בבריכה בי”ז בתמוז
  • 200
    • 200 לספירה :

      רבי בבריכה בי”ז בתמוז
    • 212 לספירה :

      אירוע היום
    • 220 לספירה :

      ‘פַּרְצוּפָה’ של המדינה
  • 220
    • 220 לספירה :

      ‘פַּרְצוּפָה’ של המדינה
  • 240
    • 250 לספירה :

      כתובות עתיקות מוכיחות: קהילה יהודית התקיימה בפקיעין לפחות 1,800 שנה טריו לבוש טוגות
  • 260
העת העתיקה
  • 280
    • 300 לספירה :

      תגלית בגשם
  • 300
    • 300 לספירה :

      תגלית בגשם
    • 320 לספירה :

      נרותיי הזעירים, מה רבו הסיפורים
  • 320
    • 320 לספירה :

      נרותיי הזעירים, מה רבו הסיפורים
  • 340
    • 350 לספירה :

      גת מרשימה מהתקופה הביזנטית התגלתה בנגב זה השער
  • 360
  • 380
    • 400 לספירה :

      ברכת הגת חיפש פטריות והעלה אבן בידו
  • 400
    • 400 לספירה :

      ברכת הגת חיפש פטריות והעלה אבן בידו
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 420
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 440
    • 450 לספירה :

      חלוצה יוונית ביזנטית
  • 460
  • 480
    • 500 לספירה :

      והבור ריק, יש בו מים אל תגידו בגת מי כתבה על קערת השבעה?
העת העתיקה
  • 400
    • 400 לספירה :

      ברכת הגת חיפש פטריות והעלה אבן בידו
  • 410
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 420
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 430
  • 440
    • 450 לספירה :

      חלוצה יוונית ביזנטית
  • 450
    • 450 לספירה :

      חלוצה יוונית ביזנטית
  • 460
  • 470
  • 480
  • 490
    • 500 לספירה :

      והבור ריק, יש בו מים אל תגידו בגת מי כתבה על קערת השבעה?
  • 500
    • 500 לספירה :

      והבור ריק, יש בו מים אל תגידו בגת מי כתבה על קערת השבעה?
ימי הביניים
  • 510
  • 520
  • 530
    • 539 לספירה :

      גאורגים באשדוד
  • 540
    • 550 לספירה :

      הקדוש המסתורי
  • 550
    • 550 לספירה :

      הקדוש המסתורי
  • 560
  • 570
  • 580
  • 590
  • 600
  • 610
ימי הביניים
  • 620
    • 630 לספירה :

      מגילת האש
  • 630
    • 630 לספירה :

      מגילת האש
  • 640
  • 650
  • 660
  • 670
  • 680
  • 690
  • 700
  • 710
  • 720
ימי הביניים
  • 730
  • 740
  • 750
  • 760
  • 770
  • 780
  • 790
    • 800 לספירה :

      מניין באו הערבים ‘היהודים’? מסגד עתיק ברהט
  • 800
    • 800 לספירה :

      מניין באו הערבים ‘היהודים’? מסגד עתיק ברהט
    • 801 לספירה :

      אוצר הכדר
  • 810
  • 820
  • 830
ימי הביניים
  • 840
  • 850
  • 860
  • 870
  • 880
    • 890 לספירה :

      חפש את המטמון
  • 890
    • 890 לספירה :

      חפש את המטמון
  • 900
  • 910
  • 920
    • 928 לספירה :

      מדף חדש בארון הספרים היהודי
  • 930
  • 940
    • 950 לספירה :

      נקמה במערה כד קטן ודמי חנוכה
ימי הביניים
  • 950
    • 950 לספירה :

      נקמה במערה כד קטן ודמי חנוכה
  • 960
  • 970
  • 980
  • 990
  • 1000
  • 1010
  • 1020
  • 1030
  • 1040
  • 1050
ימי הביניים
  • 1060
  • 1070
  • 1080
  • 1090
    • 1096 לספירה :

      עקדת אשכנז
    • 1100 לספירה :

      גבורה משותפת על חומת חיפה
  • 1100
    • 1100 לספירה :

      גבורה משותפת על חומת חיפה
  • 1110
  • 1120
  • 1130
  • 1140
  • 1150
  • 1160
ימי הביניים
  • 1170
  • 1180
    • 1187 לספירה :

      מפלה בין הקרניים
  • 1190
    • 1200 לספירה :

      מבעד לעיני הנשר הגדול החרב המגן והסוס
  • 1200
    • 1200 לספירה :

      מבעד לעיני הנשר הגדול החרב המגן והסוס
  • 1210
  • 1220
  • 1230
  • 1240
  • 1250
  • 1260
    • 1270 לספירה :

      המחזור חוזר הביתה
  • 1270
    • 1270 לספירה :

      המחזור חוזר הביתה
    • 1280 לספירה :

      פולמוס הקבלה
ימי הביניים
  • 1280
    • 1280 לספירה :

      פולמוס הקבלה
    • 1286 לספירה :

      הזוהר: סוד חדש ועתיק זקן ועלמה, אידרא ותיקון
  • 1290
    • 1300 לספירה :

      לילי הביניים
  • 1300
    • 1300 לספירה :

      לילי הביניים
  • 1310
    • 1315 לספירה :

      לנדוד ולחקור
    • 1320 לספירה :

      ברצלונה של זהב
  • 1320
    • 1320 לספירה :

      ברצלונה של זהב
  • 1330
  • 1340
    • 1349 לספירה :

      קדֵשה מבנות ישראל
  • 1350
    • 1354 לספירה :

      עד שיבוא אליהו
  • 1360
  • 1370
  • 1380
    • 1390 לספירה :

      הגדת הדֶּבֶר גלגוליה של ‘הגדת הדֶּבֶר’
ימי הביניים
  • 1390
    • 1390 לספירה :

      הגדת הדֶּבֶר גלגוליה של ‘הגדת הדֶּבֶר’
    • 1391 לספירה :

      תורת הדור שאחרי התור
  • 1400
  • 1410
  • 1420
    • 1430 לספירה :

      עד שיבוא אליהו
  • 1430
    • 1430 לספירה :

      עד שיבוא אליהו
  • 1440
  • 1450
  • 1460
  • 1470
    • 1475 לספירה :

      אלמנה שכולה ומדפיסה
  • 1480
    • 1488 לספירה :

      חדר העבודה של ההיסטוריון
  • 1490
    • 1492 לספירה :

      מעבר לסוף מערב
    • 1500 לספירה :

      על פי דרכם
ימי הביניים
  • 1500
    • 1500 לספירה :

      על פי דרכם
    • 1501 לספירה :

      המשיח מפורטוגל משיח על המוקד
    • 1510 לספירה :

      הקיר הפילוסופי
  • 1510
    • 1510 לספירה :

      הקיר הפילוסופי
  • 1520
  • 1530
  • 1540
    • 1550 לספירה :

      דפוסים הלכתיים ארון הספרים – חיבוריו של רבי יוסף קארו
  • 1550
    • 1550 לספירה :

      דפוסים הלכתיים ארון הספרים – חיבוריו של רבי יוסף קארו
  • 1560
  • 1570
  • 1580
  • 1590
    • 1597 לספירה :

      המתוק שמשגע את העולם
    • 1600 לספירה :

      רב הפיראטים ברית בראש ההר
  • 1600
    • 1600 לספירה :

      רב הפיראטים ברית בראש ההר
העת החדשה
  • 1610
  • 1620
    • 1630 לספירה :

      מחאה בתחפושת אנוס בין יהודים
  • 1630
    • 1630 לספירה :

      מחאה בתחפושת אנוס בין יהודים
  • 1640
    • 1650 לספירה :

      משיח לפי תומו
  • 1650
    • 1650 לספירה :

      משיח לפי תומו
  • 1660
    • 1665 לספירה :

      משיח אז ועכשיו?
    • 1667 לספירה :

      האם ‘הכלה היהודייה’ הייתה באמת יהודייה? שיגעון של גאולה
  • 1670
    • 1675 לספירה :

      הפוך על הפוך
    • 1680 לספירה :

      עדות נאמנה
  • 1680
    • 1680 לספירה :

      עדות נאמנה
  • 1690
    • 1700 לספירה :

      איך הגיע אייזק ניוטון לבית המקדש? סוחר המלחמות
  • 1700
    • 1700 לספירה :

      איך הגיע אייזק ניוטון לבית המקדש? סוחר המלחמות
    • 1703 לספירה :

      השוטר, הדיפלומט והליצן
  • 1710
    • 1719 לספירה :

      הטוב בזמנים, הרע בזמנים
העת החדשה
  • 1720
  • 1730
    • 1737 לספירה :

      חבורת סוד בהחלט
  • 1740
  • 1750
    • 1756 לספירה :

      בעקבות הפייטנית הנעלמת
    • 1760 לספירה :

      הידיד – גוטהולד אפרים לסינג
  • 1760
    • 1760 לספירה :

      הידיד – גוטהולד אפרים לסינג
  • 1770
  • 1780
  • 1790
    • 1795 לספירה :

      להקדים תרופה
    • 1800 לספירה :

      מצבות שרות
  • 1800
    • 1800 לספירה :

      מצבות שרות
    • 1804 לספירה :

      תשכחו מפרנקלין – הפודקאסט
    • 1807 לספירה :

      הסנהדרין של נפוליאון
    • 1808 לספירה :

      תשכחו מפרנקלין
  • 1810
  • 1820
    • 1827 לספירה :

      הגדת המשורר
העת החדשה
  • 1830
    • 1832 לספירה :

      בפנים שחורות – מופעי המינסטרל
  • 1840
    • 1842 לספירה :

      שרלוט רוטשילד – הציירת היהודייה הראשונה
    • 1844 לספירה :

      להאמין ולהחלים
    • 1845 לספירה :

      מומר להכעיס
    • 1846 לספירה :

      שליחות דיפלומטית בשם פעמי משיח
    • 1850 לספירה :

      יותר מסתם פירורים הוגה המהפכה על משמר הדרך
  • 1850
    • 1850 לספירה :

      יותר מסתם פירורים הוגה המהפכה על משמר הדרך
    • 1852 לספירה :

      נישואין מחוץ לנישואין
    • 1856 לספירה :

      לעלות בהר
    • 1860 לספירה :

      הסופרת שנעלמה
  • 1860
    • 1860 לספירה :

      הסופרת שנעלמה
    • 1868 לספירה :

      הקרע הסופי
    • 1870 לספירה :

      עלמה כותבת בשפת עבר – כותבות עבריות במאה ה-19 שמים כיפה בלי עזרה ממונטיפיורי
  • 1870
    • 1870 לספירה :

      עלמה כותבת בשפת עבר – כותבות עבריות במאה ה-19 שמים כיפה בלי עזרה ממונטיפיורי
    • 1875 לספירה :

      מאוריצי גוטליב – יותר יהודי או יותר פולני?
    • 1877 לספירה :

      יורדים מהספינה
    • 1880 לספירה :

      היהודי הנודד במערב הפרוע
  • 1880
    • 1880 לספירה :

      היהודי הנודד במערב הפרוע
    • 1881 לספירה :

      הנערה היהודייה שהציתה קרב אקדוחנים
    • 1882 לספירה :

      פרי עץ הדר לארץ המוזהבת
    • 1883 לספירה :

      החיים כסיפור קפקאי זה עקרוני
    • 1884 לספירה :

      לחיות בנאפולי ולמות
    • 1887 לספירה :

      מארק שאגאל – צייר על הגג
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
  • 1890
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
    • 1894 לספירה :

      מולייר יהודי במצרים ממחזה לחזון
    • 1895 לספירה :

      צלילי מיתר מארץ מתעוררת
    • 1897 לספירה :

      האבא היהודי של האימפרסיוניזם הצרפתי הקונגרס שייסד את מדינת היהודים
    • 1899 לספירה :

      המנון לאודסה
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
  • 1900
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
    • 1901 לספירה :

      שומרת מסך
    • 1906 לספירה :

      סוכת הנדודים מזיכרונותיו של חזן הונגרי עיר האורות והמהגרים
    • 1908 לספירה :

      ניגונים של ארץ ישראל – הכליזמרים של צפת
    • 1909 לספירה :

      חופה שחורה
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
  • 1910
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
    • 1911 לספירה :

      חיי נצח על שפת האגם פוליטיקה ציונית עם תרבוש
    • 1913 לספירה :

      כך הולכים השותלים
    • 1914 לספירה :

      מקלעים ואינפוזיה מאחורי גדרות תיל הידעת? יהודים והמלחמה הגדולה גאלדענע מדינה המשטרה החשאית של קהילת ניו יורק
    • 1915 לספירה :

      אלברט איינשטיין – מנגינה פיזיקלית מופלאה
    • 1916 לספירה :

      אמאדו מודיליאני – הכרה עולמית מאוחרת
    • 1917 לספירה :

      לכבוש את המפתח הרוזן ממגידו שובם של המרגלים פרשה עגומה ומדממת בודד במערכה ריגול בידיים נקיות החזון של רבי כלפון בלפור לא לבד
    • 1918 לספירה :

      שטאדט־פאסט לובומל גדול משוררי המלחמה הגדולה הגנרל היהודי הלוחם וסוסו
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
  • 1920
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
    • 1921 לספירה :

      פודאקסט 1
    • 1922 לספירה :

      אמן הצער העברי
    • 1924 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תנוח, זה בית הבראה רצח בשערי צדק
    • 1925 לספירה :

      אם כל חווה
    • 1926 לספירה :

      היישוב עולה קומה
    • 1927 לספירה :

      יקיר ירושלים צליל ראשון מהוליווד כסף ושעשועים בייסבול בשכונת הבוכרים
    • 1928 לספירה :

      ציונות בקו נקי
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
  • 1930
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
    • 1931 לספירה :

      הדוד יהושע
    • 1933 לספירה :

      הסלוניקים באים
    • 1935 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תוגה, כוס יין ותוכי גפילטע ג’אז
    • 1936 לספירה :

      בימים ההם בזמן הזה שירי המגילה של איציק מאנגר אריה יהודה, מלך המלכים על הפודיום ועל חמתו
    • 1939 לספירה :

      המכחול המגויס לצייר קו לחיים
    • 1940 לספירה :

      הכוכבת היהודייה שהמציאה טורפדו עשרה דברים שלא ידעתם על הדי לאמאר המרוץ לפצצה המלחמה כמעבדה מוסרית עוד חוזר הניגון: השיר והמעשייה
העת החדשה
  • 1880
    • 1880 לספירה :

      היהודי הנודד במערב הפרוע
    • 1881 לספירה :

      הנערה היהודייה שהציתה קרב אקדוחנים
    • 1882 לספירה :

      פרי עץ הדר לארץ המוזהבת
    • 1883 לספירה :

      החיים כסיפור קפקאי זה עקרוני
    • 1884 לספירה :

      לחיות בנאפולי ולמות
    • 1887 לספירה :

      מארק שאגאל – צייר על הגג
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
  • 1890
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
    • 1894 לספירה :

      מולייר יהודי במצרים ממחזה לחזון
    • 1895 לספירה :

      צלילי מיתר מארץ מתעוררת
    • 1897 לספירה :

      האבא היהודי של האימפרסיוניזם הצרפתי הקונגרס שייסד את מדינת היהודים
    • 1899 לספירה :

      המנון לאודסה
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
  • 1900
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
    • 1901 לספירה :

      שומרת מסך
    • 1906 לספירה :

      סוכת הנדודים מזיכרונותיו של חזן הונגרי עיר האורות והמהגרים
    • 1908 לספירה :

      ניגונים של ארץ ישראל – הכליזמרים של צפת
    • 1909 לספירה :

      חופה שחורה
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
  • 1910
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
    • 1911 לספירה :

      חיי נצח על שפת האגם פוליטיקה ציונית עם תרבוש
    • 1913 לספירה :

      כך הולכים השותלים
    • 1914 לספירה :

      מקלעים ואינפוזיה מאחורי גדרות תיל הידעת? יהודים והמלחמה הגדולה גאלדענע מדינה המשטרה החשאית של קהילת ניו יורק
    • 1915 לספירה :

      אלברט איינשטיין – מנגינה פיזיקלית מופלאה
    • 1916 לספירה :

      אמאדו מודיליאני – הכרה עולמית מאוחרת
    • 1917 לספירה :

      לכבוש את המפתח הרוזן ממגידו שובם של המרגלים פרשה עגומה ומדממת בודד במערכה ריגול בידיים נקיות החזון של רבי כלפון בלפור לא לבד
    • 1918 לספירה :

      שטאדט־פאסט לובומל גדול משוררי המלחמה הגדולה הגנרל היהודי הלוחם וסוסו
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
  • 1920
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
    • 1921 לספירה :

      פודאקסט 1
    • 1922 לספירה :

      אמן הצער העברי
    • 1924 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תנוח, זה בית הבראה רצח בשערי צדק
    • 1925 לספירה :

      אם כל חווה
    • 1926 לספירה :

      היישוב עולה קומה
    • 1927 לספירה :

      יקיר ירושלים צליל ראשון מהוליווד כסף ושעשועים בייסבול בשכונת הבוכרים
    • 1928 לספירה :

      ציונות בקו נקי
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
  • 1930
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
    • 1931 לספירה :

      הדוד יהושע
    • 1933 לספירה :

      הסלוניקים באים
    • 1935 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תוגה, כוס יין ותוכי גפילטע ג’אז
    • 1936 לספירה :

      בימים ההם בזמן הזה שירי המגילה של איציק מאנגר אריה יהודה, מלך המלכים על הפודיום ועל חמתו
    • 1939 לספירה :

      המכחול המגויס לצייר קו לחיים
    • 1940 לספירה :

      הכוכבת היהודייה שהמציאה טורפדו עשרה דברים שלא ידעתם על הדי לאמאר המרוץ לפצצה המלחמה כמעבדה מוסרית עוד חוזר הניגון: השיר והמעשייה
  • 1940
    • 1940 לספירה :

      הכוכבת היהודייה שהמציאה טורפדו עשרה דברים שלא ידעתם על הדי לאמאר המרוץ לפצצה המלחמה כמעבדה מוסרית עוד חוזר הניגון: השיר והמעשייה
    • 1941 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: רחומה עד מותי עוד חוזר הניגון: שמחה כפעולת תגמול
    • 1942 לספירה :

      ליל תחפושת וקרב: יהודי אלג’יריה ב’מבצע לפיד’ עכשיו זה השואה?
    • 1943 לספירה :

      הרב והזהב מנהיגות רוחנית בתקופת השואה הבכור הפוחז אחרית לאיש שלום מותר האדם מן הבהמה אין פוטומנטז’ של אהבה האף הארוך של הקולנוע הצרפתי
    • 1944 לספירה :

      ההצלה הגדולה קץ להשתקה
    • 1945 לספירה :

      סיוע בלי גינוני נימוסין ציונות מבוימת היטב עוצמה תת קרקעית
    • 1946 לספירה :

      להפוך את המדים
    • 1947 לספירה :

      כ”ט בנובמבר עוד חוזר הניגון: נערה ונער אל מול האומה
    • 1948 לספירה :

      הקרב על הגבעה סיפור מהסרטים ריחו של החופש סיפור מהסרטים בחצרים מר ביטחון אילו רק איש תחת כרמו נו מור פייב או’קלוק טי עוד חוזר הניגון: חצי הכוס המלאה
    • 1949 לספירה :

      כור המצרף של צה”ל פורס מפה ומקדש
    • 1950 לספירה :

      אוצרות בנמל הדרומי הכי יהודית שיש אמת? בפרסום!
  • 1950
    • 1950 לספירה :

      אוצרות בנמל הדרומי הכי יהודית שיש אמת? בפרסום!
    • 1954 לספירה :

      אכזר מכל המלך?!
    • 1955 לספירה :

      חלוצים ללא הילה עוד חוזר הניגון: פתוחה לקיבוץ גלויות? עוד חוזר הניגון: הטיול שהפך למשימה לאומית
    • 1956 לספירה :

      המרד ההונגרי טבילת נפטון
    • 1959 לספירה :

      ד”ר יגאל בן נון מתראיין על מאמרו על הספינה “אגוז” (סגולה 107) בערוץ 20
    • 1960 לספירה :

      שלושה יהודים, ארבעה בתי כנסת
  • 1960
    • 1960 לספירה :

      שלושה יהודים, ארבעה בתי כנסת
    • 1961 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: מי נושא את הלפיד?
    • 1966 לספירה :

      החרם שנגוז עוד חוזר הניגון: נשאר ושר
    • 1967 לספירה :

      מג״ד בשער האריות סודות משולחן הממשלה חוזרים לחומות
    • 1968 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: חלום על אביב קצר
    • 1970 לספירה :

      חומה של חול
  • 1970
    • 1970 לספירה :

      חומה של חול
    • 1973 לספירה :

      אמונה בוערת
    • 1976 לספירה :

      גיבור אווירי
  • 1980
    • 1982 לספירה :

      מצידון תצא תורה
    • 1983 לספירה :

      רגע של מישהו שנמאס לו
    • 1984 לספירה :

      גבורה יהודית מאפריקה נפתחים למסורת שונה
    • 1986 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: שירים נמלטים מקו האש
העידן המודרני
    בית / העת העתיקה / להדהד את צער העולם

להדהד את צער העולם

לתאר את ההרס
חורבן שלא היה
יום חרון אפו
להבין ללב האלים
לנגן את האלים
נפגשים בבבל
מאת: אורי גבאי

קווי דמיון רבים קושרים את מגילת איכה הנקראת בחודש אב לקינות על חורבן מקדשים מהמזרח הקדום. מה ניסו כהני המקדשים במסופוטמיה לעשות כששרו קינות בליווי כלי נגינה? הצצה לעבודת הלב של הכהנים הקדומים // אורי גבאי

לתאר את ההרס

קינות מקושרות בתודעתנו לטקסי זיכרון ואבל. קינות על המת נאמרות בימי האבל שבהם זוכרים אותו, ומגילת איכה – הקינה התנ”כית על חורבן ירושלים – נקראת בציבור בתשעה באב. יום זה נקבע כיום אבל על חורבן ירושלים כדי שנזכור את נסיבות החורבן ואת תוצאותיו. אך במסופוטמיה הקדומה קינות על חורבן ערים ומקדשים לא היו חלק מטקס זיכרון, אלא מרכיב עיקרי בפולחן היומי, החודשי והשנתי במקדשים השונים, וחלק מהפולחן באירועים מיוחדים. את הקינות שר כהן שיועד לכך בליווי כלי נגינה כחלק מהקרבת קרבנות ומניסוך נסכים.

האם מנגינת הקינה תרגיע את האל הזועם כשור? ראש שור המעטר נבל מהקבר המלכותי באורצילום: אוסמה שוקיר מוחמד אמין

האם מנגינת הקינה תרגיע את האל הזועם כשור? ראש שור המעטר נבל מהקבר המלכותי באור

קינות פולחניות מוכרות לנו בזכות כאלפיים לוחות בכתב יתדות שנכתבו מאז ראשית האלף השני עד המאה הראשונה לפסה”נ, אך ייתכן שהן היו חלק מהפולחן במקדשים כבר באלף השלישי לפסה”נ ואולי גם המשיכו להיאמר במקדשים מסוימים במסופוטמיה במאה הראשונה. הקינות כתובות בניב מיוחד של הלשון השומרית, על אף שבמהלך רוב התקופה שבה נכתבו הלוחות, השוּמֶרִית כבר חדלה לשמש כשפת דיבור. באלף הראשון לפסה”נ רוב הקינות מלוות בתרגום לאכדית, אם כי תרגום זה לא הושר כנראה במהלך הטקסים במקדש, אלא היה רק חלק ממסורת הלימוד של הקינות ועזר לכהנים להבין את משמעותן.

במסופוטמיה הקדומה הייתה קבוצה נוספת של קינות שעסקו בחורבן ערים, כמו הקינה על חורבן אוּר. קינות אלה דומות מאוד לקינות הפולחניות, אך בדרך כלל עשירות יותר מבחינה ספרותית. ייתכן שגם קינות אלה הושרו פעם בטקס פולחני, אך נראה כי הן היו בעיקר טקסט ספרותי. הקשר בין שתי קבוצות הקינות אינו ברור. בעבר סברו החוקרים כי הקינות הספרותיות על חורבן הערים קדמו לקינות הפולחניות על חורבן המקדשים וכי הקינות הפולחניות נכתבו בהשפעת הקינות הספרותיות, אך כיום ברור כי היחסים בין שתי הקבוצות מורכבים יותר, ויש עדויות לכך שהקינות הפולחניות השפיעו על כתיבת הקינות הספרותיות.

הקינות הפולחניות מתארות את החורבן וההרס שחוללו האלים בזעמם, ואת הקינה – לעתים של האלות – על חורבן זה. ההרס מתואר כדבר שנגרם בפועל על ידי אויב או על ידי תופעת טבע כמו הצפה, אך ברור כי מי שאחראי לכל הוא האל הזועם. לקינה הפולחנית נודע תפקיד חשוב בהתמודדות עם אותו זעם.

חורבן שלא היה

רק חלק מהקינות העוסקות בחורבן ערים משקפות חורבן שקרה במציאות. הקינה על חורבן אור הכתובה בכתב יתדות מוצגת במוזאון הלוברצילום: דרור פייטלזון

רק חלק מהקינות העוסקות בחורבן ערים משקפות חורבן שקרה במציאות. הקינה על חורבן אור הכתובה בכתב יתדות מוצגת במוזאון הלובר

הקטע הבא לקוח מהקינה הנקראת על שם שורתה הראשונה ‘העיר אשר נבזזה’. הקינה מוכרת מלוחות רבים המתוארכים מראשית האלף השני לפסה”נ ועד סוף האלף הראשון לפסה”נ. הקטע מתאר כיצד מקוננת האלה אִינַנַה, מקבילתה השומרית של האלה אשתר האכדית, על חורבן עירה. האלה הלובשת דמות פרה גועה ובוכה על ביתה – כלומר מקדשה, על אישהּ – כלומר האל תמוז, ועל בניה – הלא הם תושבי העיר. היא מתארת לא רק את המוות וההרס אלא גם את הפגיעה בסדר החברתי ובמנהגיו, ואת האויב ששוכן עתה בעירה ובמקדשה:

זוֹ הַגּוֹעָה בְּקוֹל, הֲלֹא זֶה הַקּוֹל עַל עִירָהּ

הַפָּרָה, זוֹ הַגּוֹעָה בְּקוֹל

קְדֵשַׁת הַשָּׁמַיִם, הָאֵלָה אִינַנַה, זוֹ הַגּוֹעָה בְּקוֹל

הֲלֹא זֶה עַל עִירָהּ, הֲלֹא זֶה עַל בֵּיתָהּ

הֲלֹא זֶה עַל אִישָׁהּ, הֲלֹא זֶה עַל בְּנָהּ

 

הִיא מַבִּיטָה בִּפְנֵי יוֹם הַסַּעַר וּמִיָּד מַכִּירָה אֶת לִבּוֹ שֶׁל יוֹם זֶה

הִיא מִתְהַלֶּכֶת כְּפוּפָה וְיוֹם הַסַּעַר מַכֶּה בָּהּ בְּבֵיתָהּ הַטָּהוֹר

אֵיכָה תֵּשֵׁב בְּבֵיתָהּ הַטָּהוֹר?

אִשָּׁה טְהוֹרָה, מַדּוּעַ נֶהֱרַס הַבַּיִת הַטָּהוֹר, הַבַּיִת הַבּוֹהֵק?

 

קִינָה, מַדּוּעַ כֹּה קָרָה?

קְדֵשַׁת הַשָּׁמַיִם אֲנִי, מַדּוּעַ פָּנוּ הַהוֹד וְהֶהָדָר מִתִּפְאַרְתּוֹ [שֶׁל הַמִּקְדָּשׁ]?

גְּבִירַת מִקְדָּשׁ אֵאַנַה אֲנִי, אֶבְכֶּה עָלָיו מָרָה

אֲנִי בּוֹכָה וְהַבֶּכִי מַר

אֲנִי נֶאֱנַחַת וְהָאֲנָחָה נֶעֱתֶקֶת

וְעַתָּה אֶלְמַד נָא הֵיכָן מְקוֹם הַבֶּכִי

אֶלְמַד נָא הֵיכָן מְקוֹם הָאֲנָחָה

 

הַפָּרָה, זוֹ הַגּוֹעָה בְּקוֹל, הֲלֹא זֶה הַקּוֹל עַל עִירָהּ

מִלָּתִי הִיא ‘אַלְלַי’ – מַדּוּעַ [הָעִיר] נִלְקְחָה מִמֶּנִּי?

מִלָּתִי, אַנְחָתִי הִיא ‘אַלְלַי’

הַקּוֹל עַל עִירִי אֲשֶׁר אֵינֶנָּהּ עוֹד

הַקּוֹל עַל בֵּיתִי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ עוֹד

בֵּיתִי נִבְזַז לְעֵינַי

עִירִי פֻּזְּרָה לְעֵינַי

כְּשָׁלָל נֶחְלַקְתִּי בֵּין רַבִּים

וַאֲנִי, בְּהִכָּנְסִי לַבַּיִת כִּסְנוּנִית

רְדָפוּנִי אוֹיֵב וְאִישׁ מִרְמָה

חִישׁ מַהֵר בָּאוּ

 

אָנוֹכִי קְדֵשַׁת הַשָּׁמַיִם, אֵיכָה כֹּה קָרָה לִי?

הָיְתָה [עִירִי] לְמָקוֹם שֶׁבִּרְחוֹבוֹ הַקַּדָּר שׁוֹבֵר [אֶת כַּדָּיו]

לְמָקוֹם שֶׁבִּרְחוֹבוֹ הָאוֹמֶנֶת מֵהַסָּה אֶת שִׁירָתָהּ

בְּגָדַי הֻפְשְׁטוּ מֵעָלַי עוֹד בְּטֶרֶם לְבַשְׁתִּים

עָנָף שָׂרַט אֶת רַגְלִי עוֹד בְּטֶרֶם כּוֹפַפְתִּיהָ לָלֶכֶת

בִּתְעָלוֹת הַמַּיִם שֶׁלִּי שׁוֹבֵר הַמְפַקֵּחַ אֶת הַקַּנְקַנִּים

בִּשְׁדוֹתַי הָאִכָּר מֵשִׁיב אֶת הַסַּל

בִּדְרָכַי שְׁלִיחֵי אוֹיֵב מְרַצְּחִים

בִּרְחוֹבוֹתַי פּוֹרְצִים שְׁלִיחִים

אֶת בֵּיתִי פָּרְצוּ לְהָפְכוֹ לְבֵית אֲחִיהֶם

אֶל אוֹצָרִי הִגִּיעַ הָאוֹיֵב וְהִרְחִיקַנִי

 

אַלְלַי, אֹמַר נָא אוֹיָה לְעִירִי, אַךְ אִישׁ אוֹיֵב הוּא הַמְדַבֵּר עִמָּהּ עַתָּה

אֹמַר נָא אוֹיָה לְבֵיתִי, אַךְ אִישׁ אוֹיֵב הוּא הַמְדַבֵּר עִמּוֹ עַתָּה

אֹמַר נָא אוֹיָה לִדְבִירִי, אַךְ אִישׁ אוֹיֵב הוּא הַמְדַבֵּר עִמּוֹ עַתָּה

אֹמַר נָא אוֹיָה לְאוֹצָרִי, אַךְ אִישׁ אוֹיֵב הוּא הַמְדַבֵּר עִמּוֹ עַתָּה

אֹמַר נָא אוֹיָה לְאִישִׁי, אַךְ אִישׁ אוֹיֵב הוּא הַמְדַבֵּר עִמּוֹ עַתָּה

אֹמַר נָא אוֹיָה לִבְנִי, אַךְ אִישׁ אוֹיֵב הוּא הַמְדַבֵּר עִמּוֹ עַתָּה

(אורי גבאי, “קינה שומרית בת 4000 שנה”, ‘המוסך – מוסף לספרות’, גיליון 9, 30.7.17).

אלת העיר מתוארת כפרה הגועה בעצב על עירה. חיות אמיתיות ודמיוניות על השער שבנה נבוכדראצר לכבוד האלה אשתר במוזאון בברלין צילום: Rictor Norton

אלת העיר מתוארת כפרה הגועה בעצב על עירה. חיות אמיתיות ודמיוניות על השער שבנה נבוכדראצר לכבוד האלה אשתר במוזאון בברלין

כשאנו קוראים קינות מסוג זה, הנטייה הראשונית שלנו היא לחפש את הרקע ההיסטורי לחורבן הנורא המתואר בקינה, כפי שאנחנו מוצאים במגילת איכה עדות לאירוע ההיסטורי של חורבן ירושלים על ידי נבוכדראצר. אך הקינות הפולחניות ממסופוטמיה אינן מקוננות על חורבן היסטורי כמו הקינה על חורבן אוּר וכמו מגילת איכה. על אף שחורבן, מלחמה והרס היו בוודאי חלק מהחוויה הפרטית והציבורית במסופוטמיה, ועל אף שללא ספק חוויה זו שימשה רקע לקינות, אין לחפש בהן עקבות לחורבן היסטורי מסוים. חורבן העיר המתואר בקינה שהבאנו אינו בהכרח חורבן שאירע במציאות.

גם הטקס הפולחני שבו נאמרה הקינה במקדש לא היה טקס זיכרון שנתי על חורבן היסטורי. כך למשל הקינה ‘העיר אשר נבזזה’ שממנה נלקח הקטע המצוטט הייתה חלק מפולחן המקדש החודשי של העיר אֶרֶך. לוח אכדי מארך בכתב יתדות המתוארך לתקופה הסלווקית, מפרט את הקינות שיש לומר בימים שונים במקדש, ובין השאר מזכיר גם קינה זו:

ביום השני מדי חודש בחודשו ‘העיר אשר נבזזה’ בשעת הזריחה, על גבי כַּן [לתוף] לאלה אשתר (Marc J.H. Linssen, The Cults of Uruk and Babylon: The Temple Ritual Texts as Evidence for Hellenistic Cult Practices, p. 31).

מדוע אם כן מקוננים על העיר ועל המקדש ההרוסים בפולחן הסדיר בערי מסופוטמיה, ובכלל זה באותן ערים שעל הריסתן מקוננים? מדוע הדגש הרב כל כך – לא רק בפולחן זיכרון שנתי אלא בפולחן תדיר – על הרס של עיר שלמעשה לא חרבה?

יום חרון אפו

ראוי לציין כי הקינות הפולחניות אינן עוסקות רק בהרס ובחורבן. הקינות מסתיימות כמעט תמיד בבקשה להרגעת האל או האלה. כך למשל בקינה לאל מַרְדוּךּ מהאלף הראשון לפסה”נ מתואר האל בשמו השומרי אַסַרְלוּחִי כמי שהרס את העיר בזעמו, ובסופה הוא מתבקש להירגע ואלים אחרים מתבקשים לסייע לו בכך, להתפלל אליו ולנסות להרגיעו:

יֵרָגַע נָא לִבְּךָ, תָּנוּחַ נָא דַּעְתְּךָ

הוֹ, אָדוֹן, יַרְגִּיעַ נָא אוֹתְךָ הָאֵל אָן

הַגִּבּוֹר, הָאֵל אָסַרְלוּחִי [מַרְדוּךּ], יֵרָגַע נָא לִבְּךָ

הָרַעְיָה הָאֲהוּבָה, הָאֵלָה פָּנוּנ-אַנְכִּי, תֹּאמַר  תְּפִלָּה לְפָנֶיךָ

הַשַּׂר הַנֶּאֱמָן שֶׁלְּךָ, הָאֵל מוּזֶבָּ-סָאָה [הָאֵל נַבּוּ], יֹאמַר נָא תְּפִלָּה לְפָנֶיךָ

הַכַּלָּה, בְּכוֹרַת הָאֵל אוּרָשׁ, תֹּאמַר נָא תְּפִלָּה לְפָנֶיךָ

הַנְּסִיכָה הַנֶּאֱמָנָה, הָאֵלָה גָשַׁנְ-גוּתֵשָׁ-סִיגָה, תֹּאמַר נָא תְּפִלָּה לְפָנֶיךָ

הַנְּסִיכָה הָאַדִּירָה, גְּבִרְתִּי, הָאֵלָה נָנָיָה, תֹּאמַר נָא תְּפִלָּה לְפָנֶיךָ

יֹאמְרוּ נָא לְפָנֶיךָ “אַל נא תַּעֲזֹב אֶת עִירְךָ!” יֹאמְרוּ נָא תְּפִלָּה לְפָנֶיךָ

יֹאמְרוּ נָא לְפָנֶיךָ “עַד מָתַי? אַל נָא תַּעֲזֹב אֶת בָּבֶל!” יֹאמְרוּ נָא תְּפִלָּה לְפָנֶיךָ

(Uri Gabbay, The Eršema Prayers of the First Millennium BC, pp. 37-38).

המוקד העיקרי של הקינות בא לידי ביטוי בשורה התחתונה שלהן – תחינה להרגעת האל. הקינות מזכירות לאל את התוצאות ההרסניות העשויות להתרחש אם יזעם, ועל כן בסופן הן מבקשות ממנו להירגע. תיאורי ההרס אינם מתייחסים אם כן לחורבן היסטורי שהתרחש בעבר, על אף שלעתים הם מנוסחים כך. הקינות מתארות את הפחד האנושי מפני העתיד, את החשש שהרס כזה יקרה, יחד עם האמונה הדתית שההרס נוצר בשל זעמו של האל.

להבין ללב האלים

שלוותם של בני האדם תלויה בשלוות האלים. פקיד מלווה באלים ניצב לפני אור-נמו, שליט שומר בסוף האלף השלישי לפסה"נ, ומעליו הירח המסמל את האל סין. תבליט שנעשה על פי חותם גלילSteve Hariss

שלוותם של בני האדם תלויה בשלוות האלים. פקיד מלווה באלים ניצב לפני אור-נמו, שליט שומר בסוף האלף השלישי לפסה”נ, ומעליו הירח המסמל את האל סין. תבליט שנעשה על פי חותם גליל

הקינות מרבות להדגיש כי הזעם האלוהי – שהסיבות להתפרצותו נשגבות מבינת האדם – הוא בעל השפעות הרסניות. הן מתייחסות אל לבו של האל כמקום שבו נוצר הזעם. לאחר שהזעם ממלא את לבו האל פוקד על הבאת ההרס ולא ניתן לעצור את תוצאותיו ההרסניות. פעולת החורבן עצמה מתוארת במלה השומרית שמשמעותה היא גם ‘יום’ וגם ‘סערה’. ההרס מגיע כרוח סערה, אך כמו היום גם הוא מוגבל בזמן. האדם המאמין מקבל כגזרת גורל את העובדה שיש זמנים מסוימים של זעם וחורבן, אך הוא יכול לקוות שיהיו גם זמנים אחרים של נחמה ושיקום. בקינה ‘לפר הפרא בדבירו’ ובקינות נוספות מתואר ‘יום הסער’ של האלים אַן ואֵנְלִיל הקשור ללבו הזועם של האל:

יוֹם הַסַּעַר, מִי יָבִין אֶת לִבּוֹ?

יוֹם הַסַּעַר, פְּקֻדַּת הָאֵל אַן, פְּקֻדַּת הָאֵל אֶנְלִיל

יוֹם הַסַּעַר, הַלֵּב הַזּוֹעֵם שֶׁל הָאֵל אָן

יוֹם הַסַּעַר, הַלֵּב הַמָּלֵא עֶבְרָה שֶׁל הָאֵל אֶנְלִיל

(Mark E. Cohen, The Canonical Lamentations of Ancient Mesopotamia, p. 322).

מטרת הקינות הייתה כאמור הרגעת הזעם האלוהי אפילו לפני שהתעורר. הקינות מעוררות רגש חזק ומשקפות את ההכרה כי רגשות חזקים קיימים הן אצל האדם והן אצל האלים, וכי הזעם הוא הרסני ובעל תוצאות נוראיות. האדם אינו מתעלם מהזעם. אדרבה, לדעתי באמצעות הקינה האדם מכיר בכך שמערכת הרגשות האלוהית – המשקפת כמובן את מערכת הרגשות האנושית – כוללת בתוכה ניגודים: שמחה ועצב, זעם ורוגע, ועל כן יש להכיר בכל קשת הרגשות ולא להתעלם מהרגשות השליליים גם אם יש להם השפעה הרסנית. הקינות משדרות לאל כי האדם מכיר בזעם האלוהי, משקף אותו, מקבל את קיומו, ובכך בעצם נותן לו לגיטימציה על אף שתוצאותיו הרסניות עבור האדם. אחרי ההכרה בזעם האל האדם יכול לבקש כי רגש אחר – רוגע והתפייסות – יחליף אותו, והאל, כמו האדם, יסכים בדרך כלל להירגע ולהתפייס אחרי שהכירו גם בלגיטימיות של הכעס והעצב שלו.

הקינה חיברה רגשות אנושיים לרגשות האלים. חיילים אמריקנים מטפסים על מדרגות הזיגורט המשוחזר באור שהתיימר לחבר בין שמים לארץקורי גרוגן, צבא ארה''ב

הקינה חיברה רגשות אנושיים לרגשות האלים. חיילים אמריקנים מטפסים על מדרגות הזיגורט המשוחזר באור שהתיימר לחבר בין שמים לארץ

כל המערכת הפולחנית שבה הושרו הקינות סובבת להבנתי סביב רגשות וסביב השיקוף שלהם. כדי להרגיע את העצב ואת הזעם של האלים על הכהן לשקף רגשות אלה. כך למשל על הכהן להרגיע את האלה הזועקת בצער “אויה, לבי” בקריאה “אויה, לבך”. רק באמצעות ההכרה ברגשות של האלה ושיקופם יכולה הייתה האלה להירגע. בקינות אחדות, ובהן הקינה ‘זְרח כמו השמש’ לאל אנליל, מופיע קטע המתאר את המצב הנורא שנוצר בעקבות הרס המקדש – הפולחן הופסק, ועל כן אין כהן שיוכל להרגיע את האלה באמצעות שיקוף רגשותיה:

הָעִיר, אֲדוֹנָהּ [אֵל הָעִיר] הֵבִיא עָלֶיהָ קְלָלָה

גְּבִרְתָּהּ [אֵלַת הָעִיר] יוֹשֶׁבֶת בָּהּ בִּדְאָגָה

הָעִיר, אֲדוֹנָהּ אֵינוֹ מִתְעַנְיֵן בָּהּ יוֹתֵר

הָאֵל אֶנְלִיל הָפַךְ אוֹתָהּ לִמְקוֹם רוּחוֹת

[…]

כֹּהֵן הַטָּהֳרָה אֵינוֹ מְדַבֵּר שָׁם יוֹתֵר בְּשִׂמְחָה

כֹּהֵן הַקִּינוֹת אֵינוֹ אוֹמֵר שָׁם יוֹתֵר “אוֹיָה, לִבֵּךְ”

כֹּהֵן הַטָּהֳרָה עָזַב אֶת חֶפְצֵי הָעֹנֶג

הַכֹּהֶנֶת עָזְבָה אֶת מִקְדַּשׁ הָאֵלוֹת

כֹּהֵן הַקִּינוֹת עָזַב בַּאֲנָחוֹת

הָאָדוֹן שֶׁלָּהּ [אֵל הָעִיר] אֵינוֹ מִתְגּוֹרֵר שָׁם יוֹתֵר

הַגְּבֶרֶת שֶׁלָּהּ [אֵלַת הָעִיר] אֵינֶנָּה מִתְגּוֹרֶרֶת שָׁם יוֹתֵר

(שם, עמ’ 103-104).

לנגן את האלים

גם הליווי המוזיקלי של הקינות שימש לשיקוף רגשות האלים במטרה להרגיעם. שלושה כלי נגינה עיקריים ליווי את הקינות: בַּלַנְגְ – כנראה נבל או לירה, המקביל לכינור המקראי; אוּבּ – סוג של תוף; ולִילִיס – תוף דוּד ענק. הבַּלַנְגְ והאוּבּ היו כנראה נפוצים יותר באלף השלישי ובראשית האלף השני לפסה”נ, ואילו אחר כך, במיוחד באלף הראשון לפסה”נ, החליף אותם תוף הלִילִיס שהיה הכלי העיקרי שליווה את הקינות.

הקינה מהדהדת את זעם האל הזועם כפר. לירה עם ראש פר מוזהב מבית הקברות המלכותי באור המוצגת במוזאון הבריטי בלונדוןצילום: אוסמה שוקיר מוחמד אמין

הקינה מהדהדת את זעם האל הזועם כפר. לירה עם ראש פר מוזהב מבית הקברות המלכותי באור המוצגת במוזאון הבריטי בלונדון

לפי התפיסה הדתית במסופוטמיה הקדומה המוזיקה שליוותה את הקינות לא הייתה בעלת ערך אסתטי בלבד אלא בעלת משמעות תאולוגית. כלי הנגינה, הבַּלַנְגְ, האוּבּ והלִילִיס, נתפסו כאלים בפני עצמם, ולכל אחד מהם היה להבנתי תפקיד משמעותי: הרגעת לב האלים על ידי שיקוף רגשותיהם.

הבַּלַנְגְ נתפס כאל יועץ. בשומרית המלה שמשמעותה הד או הדהוד משמשת גם למלה יועץ. תיבת התהודה של הלירה מפיקה צליל על ידי הדהוד, אך מבחינה תאולוגית ומיתולוגית האל שמגולם בכלי זה מהדהד את דבריו ואת התלבטויותיו של האל הגדול שהוא מייעץ לו.

הארכאולוג לאונרד וולי מצא בסוף שנות העשרים לירה בחפירות אור. וולי אוחז ביציקת גבס של הלירה שנעשתה על פי השרידים שמצא

האל הגדול הוא האל שאליו מכוונת הקינה, האל שבזעמו מביא הרס, והאל שהאדם חפץ בסופו של דבר ברגיעתו. הבַּלַנְגְ מהדהד את רגשותיו ואת דבריו של האל בעת שהוא נועץ עמו, וכך בסופו של דבר מרגיע אותו.

תוף האוּבּ נתפס גם הוא כמשקף את רגשות האלים, במיוחד את רגשות האלה המקוננת על החורבן. לעתים קרובות מתוארות האלות כמי שבוכות ומקוננות, וגם כמי שמבצעות בגופן פעולות המשקפות אבלות, כמו השתופפות, תלישת שער והכאה על החזה. בקינה ‘המקדש מוקף כמכלאה’ מתוארת האלה נַמַּה מכה על חזה באבל תוך שימוש בדימוי הפולחני של ההכאה על תוף האוּבּ:

בָּעִיר אֵרִידוּ, הַנּוֹשֵׂאת הוֹד מֵעַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ

קָמוּ אוֹיְבִים מִלֵּב הֶהָרִים כְּמַבּוּל

הָאֵלָה נַמָּה, אֵם הָאֵל אֶנְכִּי יָצְאָה מִן הָעִיר

יָדֶיהָ כָּבְדוּ מִמִּסְפֵּד, הִיא בּוֹכָה מָרָה

הִיא מַכָּה עַל חֲזָהּ – תֹּף הָאוֹב הַטָּהוֹר, הִיא בּוֹכָה מָרָה

הָאֵל אֶנְכִּי נֶעֱמַד מִחוּץ לָעִיר אֵרִידוּ

הָאֵלָה דַמְגַלְנוּנָה נֶעֶמְדָה מִחוּץ [לָעִיר]

הִיא זוֹעֶקֶת “אוֹיָה, עִירִי”

(שם, עמ’ 76-77).

בפולחן שליווה את הקינה שבה מופיע דימוי זה אכן הכו בתוף האוּבּ. כלומר, הדימוי משמש באופן דו כיווני: מבחינה ספרותית הכאת האלה על חזה מדומה לפעולת ההכאה על התוף, ומבחינה פולחנית הכהן המכה על התוף בעת ביצוע הקינה מדמה עצמו לאלה המכה על חזה. גם בפולחן זה מתקיים שיקוף של רגשות, הכרה בהם וקבלה שלהם: צער האלה בא לידי ביטוי לא רק בקינה עצמה אלא בפעולות הלא מילוליות שמבצע הכהן. אחרי ההכרה בצער ומתן מקום וזמן לביטוי שלו אפשר לבקש גם את רגיעת האלה ולקוות לה.

גם לתוף הלִילִיס היה תפקיד תאולוגי בעת ביצוע הקינות, וגם הוא שיקף את רגשות האלים. בעת הפולחן דימה תוף הלִילִיס את לבו הפועם של האל. ההכאה על התוף, והצליל הקצבי שהוא הפיק, נתפסו כפעימות לבו של האל. דימוי זה מעיד על החשיבות העצומה של פולחן הקינות ושל התוף שליווה אותן, שהרי הלב הפועם של האל מייצג את מקור חיותו. הקינות מתארות את לבו של האל כאבר הכולל בתוכו את המחשבות והרגשות, הן של האדם והן של האל, כפי שהיה מקובל בתפיסה הקדומה. הן מדגישות כי לבו הזועם של האל הוא שהביא בסופו של דבר להרס, ומבקשות מהלב הזה להירגע. ההכאה על התוף – לבו של האל – בעת ביצוע הקינות המתארות את הזעם השוכן בלבו מנכיחה רגשות אלה בעת הפולחן. אחרי ההכרה ברגשות הנובעים מהלב אפשר לבקש בסוף הקינה את הרגעת הלב, וגם בקשה זו מלווה בהכאה על התוף, לבו של האל. 

נפגשים בבבל

בשונה ממגילת איכה, הקינות המסופוטמיות לא היו כאמור היסטוריות בטבען והמוקד שלהן לא היה זיכרון. אדרבה, הן היו א-היסטוריות והמוקד שלהן היה ההווה והעתיד יותר מאשר העבר. הקינות, יחד עם הפולחן המוזיקלי שליווה אותן, היוו מערכת תאולוגית ופולחנית שהכירה ברגשות הזעם של האלים וביקשה לפייס אותם.

אולם על אף השוני בתפיסה הדתית של הקינות, אי אפשר שלא להצביע על הדמיון הרב בין קבוצת הקינות המסופוטמיות לבין מגילת איכה. לא רק ששתיהן עוסקות בחורבן ערים ומקדשים, הן גם משתמשות במוטיבים דומים ובתפיסות דומות. כמו בקינות המסופוטמיות גם במגילת איכה מודגש זעם האל כגורם האחראי לחורבן: “כִּלָּה ה’ אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסֹדֹתֶיהָ” (איכה ד’, י”א), וגם באיכה החורבן נתפס כאירוע המתרחש ביום מסוים של זעם: “הָרַגְתָּ בְּיוֹם אַפֶּךָ טָבַחְתָּ לֹא חָמָלְתָּ (איכה ב’, כ”א). הדמות המקוננת היא נשית – אלת העיר בקינות המסופוטמיות, ובתולת בת ציון במגילת איכה – ויש שימוש באמצעים רטוריים דומים כמו מלת השאלה ‘איכה’. 

מה אפשר ללמוד מהדמיון בין הקינות שחוברו במקומות שונים במזרח התיכון? מקוננות מצוירות על קברו של רע-מוסה בתביי שבמצרים, המאה ה-14 לפסה''נ

האם אכן יש קשר בין שתי הסוגות של הקינות? הקינות המסופוטמיות היו חלק מהפולחן במקדשי בבל גם בעת שגולי יהודה הגיעו לשם, אך אין לנו עדות לכך שלגולים הייתה גישה למקדשים ואיננו יודעים אם הם יכלו בכלל להבין את הקינות שנכתבו בשומרית. הדמיון נראה אמנם יותר ממקרי, אך קשה להצביע על קשר היסטורי שיוכל להסביר אותו, ועל כן שאלה זו נשארת בינתיים ללא מענה.

העת העתיקה

1900
לפנה"ס

תגים

אור, איכה, בבל, ט' באב, לאונרד וולי, מסופוטמיה, מקוננות, נבוכדנצר, נבוכדראצר, קינה
מאת: אורי גבאי

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך

מי אתם, האמורים?

מי אתם, האמורים?

חורבן בעיניים בבליות

חורבן בעיניים בבליות

חותם ובולה בעיר דוד

חותם ובולה בעיר דוד

מדיניות הפרטיות קראו כאן

Privacy Policy Read here please

‏סגולה - מגזין ישראלי להיסטוריה‏

תגים

איטליה אמנות ארכאולוגיה ארכיאולוגיה ארץ ישראל בריטניה גרמניה הורדוס הר הבית חפירות חשמונאים יוסף בן מתתיהו ירושלים מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה ניו יורק פורים ציונות ציור צרפת רומא רשות העתיקות
Nobel Digital
© Copyright
↑
 
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס