כ”ד באדר ג’תשי”ז – 15 במרץ 44 לפסה”נ
רומא
שלושה סנאטורים רומיים נכבדים רוצחים בדקירות את יוליוס קיסר. יוליוס היה מצביא ומנהיג שהרחיב את גבולות האימפריה הרומית לגאליה (צרפת) ולבריטניה. בגבור כוחו הוא הפך את עצמו לקיסר לאחר שהקונסול השני שנבחר איתו פרש מן ההנהגה הפוליטית. גינוני המלכות והשחצנות של יוליוס כלפי הסנטורים הרומיים קוממו נגדו את העם ואת האצולה, והביאו לרציחתו ב’אידו של מרס‘, 15 במרס – הוא יום מועד לפורענות על פי המנהג הרומי.
לפי ההיסטוריון היווני הנודע פלוטארכוס (בן המאה הראשונה והשניה לספה”נ), הזהיר חוזה עתידות את יוליוס קיסר:
רבים המספרים שרואה אחד יעץ ליוליוס קיסר להיזהר מפני סכנה הצפויה לו באידו של מרץ. הגיע היום, ובדרכו לישיבת הסינאט בירך קיסר את הרואה בדברי לגלוג: “הנה בא אידו של מרץ” אולם הרואה ענה לו חרש: “אכן, בא – אך טרם חלף”.
משזיהה יוליוס בין המתנקשים את מי שנחשב לידידו, מרקוס ברוטוס, אמר בשארית כוחותיו “הגם אתה, בני?“. משפט זה הפך אצל ויליאם שייקספיר ל”הגם אתה, ברוטוס?” (?Et tu, Brute), ומאז זוהי מטבע לשון המבטאת בוגדנות.
ליוליוס קיסר היו קשרים הדוקים עם אנטיפטרוס אביו של הורדוס, ואף הורדוס תמך בו עד הירצחו.