הוא נולד ב-1706 בבוסטון למשפחה שהתפרנסה בקושי מייצור סבון ונרות, וכשנפטר ב-1790 הוא כבר היה האמריקני המפורסם ביותר. מדינאי, סופר, מדען וממציא.
בנג’מין היה העשירי מבין 17 ילדים. בגיל 12 החל לעבוד כשוליה בבית הדפוס של אחד מאחיו, ובגיל 17 הוא ברח לפילדלפיה, אז עיירה קטנה. גם שם עסק בדפוס ובהמשך הפך גם למו”ל של עיתון. לצד העבודה הקשה הוא נמשך לקבוצות סודיות, וב-1727 ייסד מועדון בשם ‘ג’ונטו’ שבו נקשרה קבוצה של תריסר גברים לסיוע הדדי ולניהול דיונים בענייני מדיניות ומוסר. ב-1731, לאחר שהצטרף למסדר הבונים החופשיים, חלם המדינאי לעתיד על מפלגה בינלאומית למידות טובות שחבריה יתקנו את מידותיהם וישפיעו על תיקונו המוסרי של העולם כולו, ובינתיים נבחר לראש המסדר של הבונים החופשיים בפילדלפיה.
את רשת הקשרים הענפה שיצר הוא ניצל להרחבת עסקיו, אך פניו לא היו רק לעושר. בגיל 42 הוא פרש עולם העסקים והתפנה למחקר, לקידום החברה ולקידום עניינים ציבוריים. לזכותו נזקפת הקמתם של מוסדות רבים בפילדלפיה ובהם מכבי אש, משטרה בשכר ובית חולים. הוא היה בין מקימיהם של מוסדות שהפכו לימים לאוניברסיטה של פילדלפיה. כחבר אספת הנבחרים של פנסילבניה פעל פרנקלין לאיחוד המושבות באמריקה, ומשנכשל במניעת הקרע עם אנגליה היה לאחד ממנסחי הכרזת העצמאות האמריקנית ואף חתם עליה.
פעילותו הציבורית לא התמצתה בפוליטיקה והוא ידוע גם בפעילותו המדעית ובהמצאותיו הטכנולוגיות. הוא פרסם ספר מחקרים בחשמל שנטבעו בו מונחים המקובלים עד היום כמו ‘חיובי’, ‘שלילי’ ו’סוללה’. בין המצאותיו הידועות: כליא ברק שנועד למנוע שרפות כתוצאה מפגיעת ברק, משקפיים דו מוקדיים (בי פוקאליים) וכלי נגינה מזכוכית שקרא לו ארמוניקה. אמריקנים שסבלו מעשן התנורים בחורף הקר הודו לו על פיתוח תנור פרנקלין שהיה בעל ארובה כפולה.
באוטוביוגרפיה שלו הקדיש פרנקלין תשומת לב לתפקידה הממתן של הדת בחיים הציבוריים, וייחס לאמונה חשיבות חברתית. הוא הטיף לסובלנות בין דתית ואף תרם כסף לקהילה יהודית בפילדלפיה שנקלעה לקשיים, אך בהתכתבויות פרטיות הביע גם דעות קדומות כלפי יהודים. פרנקלין היה בעליהם של עבדים, ובעיתונו התפרסמו מודעות למכירת עבדים, אך מאוחר יותר התנגד לתופעה ואף התמנה לנשיא אגודה מקומית נגד העבדות.
***
להאזנה לפודקאסט “תשכחו מפרנקלין” שהתפרסם בגיליון 116 (שבט תש”ף) של ‘סגולה’ – לחצו כאן.
לקריאת המאמר לחצו כאן.