המעפילים
מלים: לוין קיפניס, לחן: חנינא קרצ’בסקי
אֶל רֹאשׁ הָהָר! אֶל רֹאשׁ הָהָר!
הַדֶּרֶךְ מִי יַחְסֹם לִפְדוּיֵי שֶׁבִי?
מֵעֵבֶר הַר הֵן זֶה מִכְּבָר
רוֹמֶזֶת לָנוּ אֶרֶץ צֶבִי.
הַעְפִּילוּ! הַעְפִּילוּ!
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!
הַעְפִּילוּ! הַעְפִּילוּ!
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!
אַחִים עֲלוּ! אַחִים עֲלוּ!
לֵב מִי יֵרַךְ יֵחַת מֵאֶבֶן נָגֶף?
צַעַד עֲשׂוּ, רָאֹה תִּרְאוּ:
אָנוּ פִּי שְׁנַיִם אָז נִשָּׂגֵב.
הַעְפִּילוּ! הַעְפִּילוּ!
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!
הַעְפִּילוּ! הַעְפִּילוּ!
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!
נָהִין לָרוֹם! נָהִין לָרוֹם!
הֲטֶרֶם תִּרְאוּ דֶּרֶךְ זוֹ סַלּוֹנוּ?
אֶחָד פִּתְאוֹם נָפַל לִתְהוֹם –
קָרְבָּן רִאשׁוֹן אַךְ לֹא אַחֲרוֹן הוּא.
הַעְפִּילוּ! הַעְפִּילוּ!
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!
הַעְפִּילוּ! הַעְפִּילוּ!
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!
יִרְמֹז הַשִּׂיא! יִרְמֹז הַשִּׂיא!
אֶחָד נָפַל. הַאֵין רוּחוֹ חַי בָּנוּ?
הֶאָח, נַמְרִיא לְנוֹף הַצְּבִי,
נַעְפִּיל, הַנִּצָּחוֹן אִתָּנוּ.
הַעְפִּילוּ! הַעְפִּילוּ!
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!
הַעְפִּילוּ! הַעְפִּילוּ!
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!
מי ומי במעפילים?
בשנת 1984 ראה אור הספר ‘אל ראש ההר’, רומן היסטורי לבני הנעורים שכתבה דבורה עומר על חייו של בן-גוריון. בתקציר הספר המופיע באתר ההוצאה לאור כנרת זמורה ביתן נכתב:
אל ראש ההר הוא אמנם סיפור חייו של בן-גוריון, אך בד בבד הוא מגולל את תולדותיו של המאבק המופלא להקמת המדינה מימי המושבות והקיבוצים ועד מלחמת השחרור.
שמו של הספר נלקח כמובן משירו של לוין קיפניס. השיר מלא הפתוס נחשב לשירו הראשון של קיפניס. למרות המסר הלאומי החד משמעי העולה ממנו, נסיבות כתיבתו היו למרבה הפלא אישיות מאוד.
על השנה שבה התרחש הסיפור שסביבו נסב השיר חלוקות הדעות בין שני חוקרים של הזמר העברי. אליהו הכהן טוען כי השיר נכתב ב-1919, ואילו דן אלמגור תיאר בפרק ח’ של התכנית ‘שרתי לך ארצי’ מ-1974 כיצד חובר השיר והקדים את כתיבתו ל-1914. חשוב לציין כי בעת שאלמגור גולל את הסיפור ישב לוין קיפניס בן השמונים לצדו ונראה כמאשר את הפרטים.
קיפניס עלה לארץ ב-1913 ומיד החל ללמוד אמנות בבצלאל. כישרונו התגלה כבר בגיל צעיר, ולכן ייעד אותו אביו להיות סופר סת”ם, אך הוא לא הסתפק בכך. לילה אחד יצא קיפניס עם חבורת סטודנטים לטיול לילי באזור ים המלח שנערך מטעם תנועת מכבי בירושלים. בחבורה היו צעירים מבצלאל ומבית המדרש למורים בירושלים. כשהגיעו בחצות הלילה למרגלות הר גבוה ערכו ביניהם מעין תחרות מי יוכל לטפס לפסגת ההר. רק שלושה נועזים הסכימו לטפס, וקיפניס ביניהם.
ארכיון הקיבוץ מעוז חייםבעבור צעירי היישוב המסע ברחבי הארץ הפך למעין מטפורה למאבק הלאומי. חניכי מחנות העולים במסע להקפת ים המלח, 1934
החוויה הפעימה אותו. הצירוף של העמידה באתגר הפיזי יחד עם המראה הנשקף מפסגת ההר בלילה ריגש אותו באופן מיוחד. לאחר שחזר אל החבורה התוודה באוזני ידידו אליעזר ליפא הצעיר, לימים הארכאולוג פרופ’ סוקניק, כי זו לו הפעם הראשונה שטיפס על הר, שכן גדל באוקראינה שהיא ארץ מישורית, ואז עודד אותו סוקניק לכתוב על כך שיר. קיפניס סיפר שהמלים התנגנו בו כל הדרך חזרה לירושלים, וכשהגיע לחדרו הקטן במאה שערים התיישב מיד לכותבו.
ברוח אותם הימים קיבל הטיול משמעות לאומית. הנערים הצעירים הפכו לפדויי שבי, שלא הרפתקת נעורים קראה להם לעלות אל ההר אלא ארץ צבי. עלייתם אל ההר מתוארת כסלילת דרך לרבים, כמעשה גבורה עמוס סכנות שמי שייכשל בהן וייפול אל התהום ייחשב לקרבן בדרך אל הניצחון.
להעפיל אל הלחן
.השיר זכה כמעט מיד לשלושה לחנים שונים. אלמגור טען כי עובדה זו מעידה על הצמא הגדול שהיה בארץ ליצירה עברית שתבטא את הבניין הלאומי. המלחינים היו פואה גרינשפון וחנינא קרצ’בסקי התל אביבים ואברהם צבי אידלסון הירושלמי. בין השניים האחרונים, מספר אליהו הכהן, התרחשה תחרות סמויה. הזירה התרבותית העברית הייתה בחיתוליה, וכמעט כל טקסט שהיה ראוי לשירה בציבור הולחן על ידי קרצ’בסקי ואידלסון, כשכל אחד מהם קיווה כמובן לכבוש את לב היישוב ביצירתו. הכהן טוען כי במקרה זה ניצח קרצ’בסקי עם יד שמאל קשורה לאחור.
אם ננסה לאפיין את שני האישים הללו, מניחי היסודות למוזיקה העברית, הרי שקרצ’בסקי היה כמעיין המתגבר, ואילו אידלסון היה בור סוד שאינו מאבד טיפה. אידלסון, שכבר הזכרנו אותו בעבר במדור זה, היה אתנולוג. הוא גדל בגרמניה על ברכי הרומנטיקה, והושפע מעבודותיהם של חוקרים שעסקו בהעמדתה של התרבות העממית הגרמנית על רגליה בניסיון ליצור מכנים לאומיים משותפים. בעבודת שדה יסודית הוא קיבץ את מנגינות העדות השונות והוציא את האוסף המונומנטלי ‘אוצר נגינות ישראל’.
קרצ’קבסקי, מוזיקאי מחונן שכישרונו התגלה כבר בגיל צעיר, נמשך אחרי חוגים ציוניים כבר בנערותו. הוא למד מוזיקה בוורשה, ובמקביל לעבודתו כמנצח על תזמורות ומקהלות היה פעיל באגודות ציוניות. ב-1908, בהיותו בן 31, עלה לארץ. קשה להפריז במידת השפעתו על היווצרותה של התרבות המוזיקלית בארץ בתקופת העלייה השנייה והעלייה השלישית. הוא היה למורה למוזיקה בגימנסיה הרצליה והקים בה מקהלה ושתי תזמורות, אחת לכלי נשיפה ואחת לכלי מיתר. הוא הקים גם מקהלה בסמינר לוינסקי למורים ותזמורת בתנועת מכבי, והדריך מורים רבים למוזיקה ברחבי הארץ.
על שמו של אידלסון רשומה אחת ההצלחות המוזיקליות המרהיבות של המאה העשרים – השיר ‘הבה נגילה’ – אך למרות זאת קרצ’בסקי הוא שזכה להכרה כמי שתרם רבות להתפתחותה של התרבות העברית. עיקר השפעתו היה בעיר העברית הראשונה, ולאחר זמן קצר, כשתל אביב הפכה למוקד תרבותי רב השפעה בארץ, הוא נודע גם ביישוב כולו. קרצ’בסקי הלחין מנגינות לאירועים גדולים שנערכו בתל אביב, ויצא עם תלמידיו בלילות שבת לשיר ברחובותיה בשני קולות.
מקהלת גימנסיה הרצליה בניצוחו הופיעה באירוע רב הרושם של חנוכת האוניברסיטה העברית באחד באפריל 1925. פחות משנה אחר כך התאבד קרצ’בסקי הערירי כשהוא לוקח עמו אל קברו את חידת מותו. בגימנסיה הרצליה הוציאו לזכרו את הספרון ‘צלילי חנינא’ שהודפס במהדורות אחדות. הספרון זכה להצלחה רבה ובתל אביב נקרא על שמו רחוב צלילי חנינא.
הדרשה אל ההר
לחנו של קרצ’בסקי לשיר ‘המעפילים’ כבש את היישוב במהירות, אך לא רק המנגינה הייתה אחראית להצלחתו של השיר. לוין קיפניס הכיר היטב את סיפור המעפילים המופיע בספר במדבר מיד לאחר חטא המרגלים. שם מבקשים בני ישראל לשנות את רוע הגזרה ולתקן את הקלקול שנוצר בעקבות דברי המרגלים ורתיעתו של העם מלעלות לארץ ישראל, ומעפילים לעבר הר הנגב במטרה להיכנס לארץ למרות התנגדותו של משה שביקש כי ימתינו. המעפילים נתפסו לאורך הדורות כמפרים את דבר ה’ ואת אזהרת משה, והמרד שלהם נחקק בתרבות היהודית לדיראון עולם.
קיפניס הפך בשירו את האירוע התנ”כי בעל הניחוח השלילי לאירוע עוצמתי שהמרד הציוני עומד בתשתיתו. בשירו הוא קורא לבני ישראל להעפיל אל ראש ההר ומעלה על נס את המעזים ואת קוראי התיגר שאינם ממתינים לשעה הנכונה ולאישורם של המנהיגים.
השיר נכתב כאמור בנסיבות אישיות מאוד, אך הייתה לו השפעה מרחיקת לכת על מקומה החדש של המלה ‘מעפילים’ בשפה העברית – לא עוד חטא הנובע מגאווה אנושית, אלא מעשה גבורה הראוי להערצה. שנים אחר כך, כשהבריטים הגבילו את העלייה לארץ ויהודים באירופה ניצבו בפני סכנת חיים, עמדה בפני היישוב הברֵרה להשלים עם המצב ולחכות לאישור הבריטים להגדלת העלייה או לפעול על דעת עצמם. הוא בחר באפשרות השנייה וארגן עלייה בלתי לגאלית שהוכתרה בשם ‘העפלה’. האם יהיה זה מופרז לטעון שלשיר היה חלק ממשי במפעל ההעפלה העצום שהחל בשנות השלושים ונמשך עד ליציאת הבריטים מהארץ?
פיקיוויקי ואתר הפלמ''חהאם השיר היה השראה לתנועת ההעפלה? הורדת מעפילים מהאנייה ‘האומות המאוחדות’, ינואר 1947
בעלון ‘מעט מן האור’ בחר חנן פורת להציב לצד סיפור המעפילים בפרשת שלח את שירו של קיפניס. באותו עלון מובא גם פירושו של רבי צדוק הכהן מלובלין על דברי משה המנסה להניא את המעפילים מלעלות אל ראש ההר ואומר להם “והיא לא תִצְלָח” (במדבר י”ד, מ”א):
כמו שאמרו זיכרונם לברכה במסכת סוטה (מט:): בעקבות משיחא חוצפא יסגא, שאז הוא העת לזה (למעפילים) … ולכך אמר להם משה: “והיא לא תצלח”. נראה שעצה הוא, אלא שלא תצלח עתה. ודייק “והיא”, שבכל מקום דרשו רבותינו ז”ל “היא ולא אחרת”. שיש זמן אחר שמצליח והוא זמננו זה, שהוא ‘עקבי משיחא’. (חנן פורת, ‘מעט מן האור – במדבר’, עמ’ 129)
עד כאן דבריו של רבי צדוק הכהן מלובלין, ועליהם כתב חנן פורת:
האם יורדים אתם לסוף דעתו של רֵבּ צדוק ומבינים עד כמה מדהימים דבריו? הנה עומד לו לפני למעלה ממאה שנה אדם הספון בבית המדרש ופרוש מהוויות העולם ונושא מדברותיו על ‘המעפילים’ בני דור התקומה שיום יבוא ויעפילו לארץ ואף יתרוננו וישירו: “העפילו, העפילו, אל ראש ההר העפילו”. (שם)