השטעטל של לובומל
עד מלחמת העולם השנייה היו ברחבי פולין עשרות קהילות יהודיות קטנות, ‘שטעטלים’ בעלי חיי תרבות תוססים. אחת מהקהילות האלה הייתה הקהילה בעיירה לובומל. שורשי הקהילה — מהוותיקות בקהילות פולין — מגיעים עד ימי הביניים, ויש עדויות מוצקות לקיומה כבר במאה ה־14. ב־1564 העניק זיגמונט השני אוגוסט מלך פולין כתב זכויות ליהודי הקהילה, ובעקבותיו הקהילה שגשגה והיהודים הפכו לרוב בעיירה. לאחר גזרות ת”ח־ת”ט (1648) שגבו קרבנות רבים הצליחה הקהילה להשתקם ולהתבסס מבחינה כלכלית, והדבר בא לידי ביטוי בשיעור מס הגולגולת שהטיל ‘ועד ארבע הארצות’ על אנשיה — פי חמישה ויותר מהקהילות הסמוכות.
בשנים אלה נבנה בית הכנסת הגדול בעיירה — מהוותיקים בבתי הכנסת בפולין — והוא קנה לו שם בקרב יהדות פולין הודות לסגנונו האדריכלי ולממדיו. כבר בשלהי המאה ה־16 העמידה לובומל שורה של רבנים — שכונו ‘רבני לובמלא’ או ‘רבני לומבלא’ — שניתנו להם סמכויות מנהליות רחבות בעיירה והם אף שימשו בתפקידי מפתח בערים מרכזיות בפולין.
מיקומה של העיירה — במפגש הגבולות בין מערב אוקראינה, מזרח פולין ורוסיה — עיצב את צביונה כעיירת מסחר שוקקת שהתגוררו בה בערבוביה יהודים, גרמנים, פולנים ואוקראינים. העיירה הפכה מוקד משיכה לסוחרים יהודים ובתחילת המאה העשרים היוו היהודים למעלה מ־90% מאוכלוסיית העיירה.
כמו היהודים האחרים בפלך ווהלין גם יהודי לובומל היו בעלי זהות יהודית מפותחת ורובם המכריע הצהיר במפקדי האוכלוסין על היידיש או על העברית כשפת אם. רבים מאנשי העיירה הגיעו מערי פולין הגדולות והיו בעלי השכלה תורנית רחבה. החל במחצית השנייה של המאה ה־19 נחשפו יהודי לובומל לרעיונות ההשכלה, לתנועה הציונית ולארגון הבונד.
בית הכנסת הגדול בלובמול
בולים רב תרבותיים
במהלך מלחמת העולם הראשונה היה אזור לובומל נתון לשינויי גבולות תכופים ועבר מיד ליד פעמים אחדות. עם פרוץ המלחמה הוא נכבש על ידי האימפריה האוסטרו־הונגרית ושירותי הדואר של הצבא האוסטרי סיפקו לתושבי האזור בולים ושירותי דואר בסיסיים. בתום המלחמה נסוגו הכוחות האוסטריים והגרמניים מהאזור ופולין קיבלה לידיה שטחים אלה.
בבתי הדואר שהוקמו בשטחים שהושבו לפולין היה לאחר המלחמה מלאי בולים מצומצם. בולים אוסטריים, שניתן היה להשתמש בהם באופן זמני, כמעט לא היו בנמצא. לאחר המלחמה היו השלטונות הפולניים עסוקים בביסוס שלטונם ולא התפנו להנפיק בולים חדשים. בעיירות שבהן נותר מלאי של בולים אוסטריים אפשרו את השימוש בהם בתוספת חותמת רכב שעליה נכתב ‘הדואר הפולני’ במטרה להעניק תוקף לערכם. בעיירות אחרות נאלצו להנפיק בולים מקומיים עם שם העיירה, עד להופעת בולים פולניים בשלהי 1919.
בספטמבר 1918 הורו שלטונות לובומל על הנפקת בולים עם שם העיירה. הסדרה החדשה מנתה חמישה בולים בערכים שונים שהופיעו בשישה צבעים. הבולים הציגו את נופיה הטיפוסיים של לובומל ואת מבניה הבולטים — המרכז המסחרי, כיכר העיר ומבני הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית. בין המבנים האלה הופיע במפתיע גם מבנה נוסף — בית הכנסת הגדול.
האיורים משקפים את חזונם של מנהיגי העיירה: לטפח עיירה רב תרבותית הנותנת ביטוי לתושבים בעלי זהויות דתיות ופוליטיות מגוונות. הייצוג המשמעותי של האוכלוסייה היהודית בלובומל התבטא אף בכיתובים שהופיעו על הבולים. בכל אחת מצלעות הבול הודפס שם העיירה באחת מארבע השפות העיקריות שבהן שוחחו תושבי העיירה — פולנית, גרמנית, אוקראינית ויידיש. הכיתוב ביידיש — ‘שטאדטפאסט לובאמל’ — הופיע בגאון באותיות עבריות.
מצמצמים את הגירעונות
הדפסת בולי לובומל והשימוש בהם אפוף מסתורין. התבוננות במעטפות שעליהן מודבקים בולים אלה ובגיליונות של בולים שטרם הופרדו מצביעה על תופעות אחדות האומרות דרשני: רק חלק מהבולים נוקבב ואילו אחרים הודפסו ללא נקבוב; בכל הגיליונות שהגיעו לידינו נותר חלל ריק ללא בול בשורה השנייה; בכל עשרה בולים יש בול אחד שהספרות המציינות את ערכו הודפסו במהופך.
המעטפות המבוילות בבולי לובומל הן רובן ככולן ‘מעטפות יום ההופעה’ — מעטפות שנמכרו כפריט לאספנים וכוללות את בולי הסדרה חתומים בחותמת מתאריך הופעתם — וייתכן שהן הוכנו בבית הדפוס. כמו מקומות רבים גם לובומל נקלעה למשבר כספי חריף בעקבות המלחמה, וייתכן שהתירו לבית הדפוס — ששכן למעשה בפראג בירת צ’כוסלובקיה — לשווק מעטפות אלה לאספנים תמורת עלות ההדפסה. היעדרן של מעטפות שנשלחו בדואר מעלה את האפשרות שהבולים מעולם לא יצאו מבית הדפוס ולא הגיעו ללובומל. אולם ייתכן גם שהסיבה להיעדרן של מעטפות שנשלחו בדואר היא שדברי הדואר נשלחו על ידי יהודי העיירה — שהיוו כאמור את רובה המכריע — ובעקבות השמדת היהודים בשואה לא נותר זכר למעטפות שנשלחו בדואר.
‘מעטפות יום ההופעה’ שהגיעו לידינו הוחתמו בחותמות שונות ובצבעים שונים, והדבר מחזק את האפשרות שמדובר בחותמות אמיתיות ששימשו בעיירה ולא בהחתמה אחידה שבוצעה בבית הדפוס. מעטפה יחידה ששלח הלגיון האוקראיני מחזקת גם היא את האפשרות שהבולים היו בשימוש.
הופעת בולים מנוקבבים לצד בולים בלתי מנוקבבים עשויה להעיד על הצורך הדחוף בבולים שבשלו הוחלט שלא לנקבב את כל הגיליונות כדי לחסוך בזמן, אך ייתכן גם כי הנפקת בולים מנוקבבים ולא מנוקבבים — כמו גם ההחלטה לייצר גיליונות ובולים חריגים, להותיר בגיליונות חלל ריק ולהנפיק בולים שערכם הופיע בהיפוך — נעשו ביד מכוונת על פי בקשת העירייה במטרה לייצר בולים בגרסאות נדירות. בראשית המאה העשרים הייתה אספנות הבולים בשיאה ורבים הקדישו ממון רב לאיסוף בולים מיוחדים, ובהם בולים של עיירות קטנות. ייתכן שהעיירה לובומל זיהתה הזדמנות כלכלית והחליטה להקדיש תשומת לב יתרה לעיצוב חמישה בולים שונים ואף להנפקת בולים ‘נדירים’ עבור אספנים. ניתן לדרוש את השגיאות בהנפקת הבולים לגנותה של לובומל, אולם ניתן גם לראות בכך דרך מקורית למלא את קופת העיירה המרוששת.
