מפת הכיבושים של בעלות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה הכתיבה את חלוקתה של אירופה בין שני הגושים, אולם החלוקה לא הייתה מובנת מאליה. הצבא האדום ששחרר את מזרח אירופה מהכיבוש הגרמני העביר את השלטון לידי פעילים קומוניסטים מקומיים, ובדרך כלל היה די בפעילותם ההחלטית של הקומוניסטים במדינות השונות ובתקיפותו של המשטר הסטליניסטי כדי שלא יהיה צורך בהפעלת כוח סובייטי מחוץ לגבולות ברית המועצות. בהונגריה שלט מתיש רקושי, יהודי פרו סטליניסטי שדיכא את מתנגדיו ונאבק עם הרפורמיסט אימרה נוג’. לאחר מותו של סטלין ב-1953 נאלץ רקושי לפנות את תפקיד ראש הממשלה לטובת אימרה נוג’, אך הוא נותר המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית.
ב-1956 נשא יורשו של סטלין ניקיטה חרושצ’וב נאום שבו הוקיע את קודמו על עריצותו, על דיכוי מתנגדיו ועל פולחן ההמונים שהנהיג. בעקבות הנאום איבד רקושי את מעמדו ונאלץ לפרוש מהחיים הפוליטיים.
צילום: Aktronהמורדים גזרו מן הדגל ההונגרי את הסמל הקומוניסטי שבמרכזו והדגל הגזור היה לדגל המרד
הצלחה חלקית של רפורמיסטים במקומות שונים במזרח אירופה עודדה ניסיונות נוספים לערער את אחיזתה של ברית המועצות במדינות אלה. בעיר פוזנן שבפולין פרצו ביוני 1956 שביתות פועלים על רקע מחסור כלכלי, ובעקבותיהן הוחלף המנהיג הסטליניסטי במנהיג קומוניסטי מתון יותר. למרות שמנהיג פולין החדש לא פעל במפורש נגד ברית המועצות, השינויים שהתחוללו בפולין הפיחו תקוות גם בהונגריה. בשישה באוקטובר 1956 נקבר מחדש בטקס מכובד המנהיג הקומוניסטי לאסלו רייק שהוצא להורג בטיהורים של רקושי. מתוך מאות האלפים שבאו ללוויה בלטו סטודנטים שצעדו ברחובות וצעקו סיסמאות נגד המשטר. בלילה שבין ה-22 וה-23 באוקטובר הדביקו הסטודנטים ברחבי בודפשט כרוזים שבהם פירטו את דרישותיהם, ולמחרת יצאו לצעדת מחאה ברחובות העיר. אל הסטודנטים הצטרפו פועלים ואזרחים רבים, ואף יחידות של הצבא ושל המשטרה האזרחית.
הדרישות היו מתונות, אך לאחר שאנשי השירות החשאי פתחו באש על המפגינים הפכה ההפגנה למרד והתפתחה עד לקרבות של ממש. במשך עשרה ימים נלחמו המורדים בכוחות רוסיים שהגנו על המשטר הקיים, באחד בנובמבר הכריז נוג’ על פרישה מברית ורשה, אך בארבעה בנובמבר בבוקר פלשו טנקים רוסיים להונגריה. הצבא הרוסי המצויד והמאומן הצליח להרוג אלפי מורדים, ונקמתם של הרוסים המשיכה בהוצאה להורג של כ-1,200 מורדים נוספים. ההתנגדות האלימה של העם ההונגרי דוכאה תוך חודש, אך אירועים של מרי אזרחי ושביתות המשיכו חודשים אחר כך. במהלך המרד עזבו את הונגריה עשרות אלפי אנשים, ואלפי יהודים עלו לישראל.