י”ט באדר ה’ת”ל – 1 במרץ 1670
לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, הכריז על גירוש היהודים מווינה, הכרזה שהוקראה בכל המקומות הציבוריים המרכזיים בעיר. היהודים נדרשו לעזוב את וינה לפני חג הלחם והיין הקדושים של המשיח ולא לשוב אליה לעולם. שניים מנכבדי היהודים בקהילה הציעו למלך כופר עצום בתמורה לביטול הצו, אולם הצעתם נדחתה והיהודים עזבו את העיר, אם כי כבר כעבור שנים אחדות שבו אליה. במאות השנים שלאחר שובם לעיר התערו היהודים בה, ובין היהודים החשובים שגדלו בווינה ניתן למנות את זיגמונד פרויד, פרנץ קפקא ובנימין זאב הרצל.