לודוויג בלום
1974־1891; אימפרסיוניזם
-לודווג בלום
יש ציירים שהם פופולריים בקרב הציבור הרחב יותר מאשר בקרב מבקרי האמנות וציירים אחרים. כזה היה לודוויג בלום. הוא נולד במוראביה (כיום בצ’כיה) למשפחה יהודית אורתודוקסית. כילד היה ספורטאי מצטיין וחבר פעיל באגודת מכבי בפראג. ב־1913 גויס לצבא האוסטרי, ובשנים 1914־1918 השתתף במלחמת העולם הראשונה. רק לאחר המלחמה החל בלום ללמוד אמנות, תחילה בפראג ואחר כך בערים שונות באירופה.
הציורים באדיבות משפחת האמןויה דולורוזה, שמן על בד, 1947
בלום היה ציוני נלהב ולאחר הצהרת בלפור היה מעורב בהקמת ארגון מכבי העולמי. ב־1923 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. עם הגיעו ארצה ניסה לחבור לאמנים אחרים שחיו אז בארץ – בעיקר אמנים מאסכולת ארץ ישראל שצמחה באותן שנים בבית הספר לאמנות בצלאל באותן שנים – ובהם ראובן רובין ואבל פן. אמנים אלה היו נחושים לייצר שפה חזותית ייחודית לציור הארץ ישראלי, והושפעו עמוקות מהמודרניזם האירופי – הארט נובו והסימבוליזם. סגנונות אלה לא היו לטעמו של בלום, שתפיסותיו האמנותיות היו מושרשות במסורות אמנותיות אירופיות כמו אימפרסיוניזם ואקספרסיוניזם. כתוצאה מכך לא התחבר בלום יתר על המידה לאמני הארץ ופעילותו האמנותית התבססה על תערוכות שהוצגו באירופה.
הציורים באדיבות משפחת האמןשער יפו, שמן על בד, 1929/ לודוויג בלום
ציוריו של בלום משקפים בהגזמה את ההנאה שחש כתוצאה ממה שראו עיניו. בסדרת הציורים ‘ארץ של אור והבטחה’ מוצגות תמונות פנורמיות עדינות להפליא של העיר העתיקה בירושלים במבט מצפון, ממזרח ומדרום. הסדרה כוללת גם ציורי נוף מדברי, תיאורים של חיים כפריים בארץ, סצנות המתרחשות ברחוב ותמונות של אתרים מקודשים מרחבי המזרח התיכון. בלום זכה לפרסום רב בעקבות יצירות רומנטיות אלה וציורים נוספים של ירושלים, עד כי כונה לעתים ‘הצייר של ירושלים’. יצירתו השאפתנית ביותר הייתה ‘מראה ירושלים מהר הזיתים’, ציור פנורמי ברוחב של כמעט שמונה מטרים שהזמין ממנו המוזאון לעתיקות המקרא בעיר הולדתו ברנו שבצ’כיה ב־1936. הציור שמור עד היום במנזר סנט תומס – מנזר אוגוסטיני בברנו. גרסה קטנה יותר של הציור – ברוחב חמישה מטרים ‘בלבד’ – תלויה בבית הנשיא בירושלים.
הציורים באדיבות משפחת האמןמראה ירושלים מהר הזיתים, שמן על בד, 1936/ לודוויג בלום
הציור ‘ירושלים בשלג’ לוכד את יופייה של העיר העתיקה באופן שונה מכל ציור אחר שלה. נראה כי המבט האמנותי חסר הפשרות של בלום והחוש הפואטי הנדיר שלו הם שהביאו אותו לצייר יצירה בלתי שגרתית זו. רבים מאוד האמנים שציירו את העיר העתיקה, אולם כמעט אף אחד מהם לא צייר אותה במעטה שלג. הלובן הנקי והמרהיב של השלג – שבלום יצא מביתו לאחר הסערה כדי לתפוס את מראהו – מטשטש את ההבדלים ומציג דימוי ייחודי של ירושלים. העיר נראית כאילו היא צפה, מבודדת מכל העולם ומחוברת רק בקשר קלוש לשאר העולם. בדידות מזהרת זו מסכמת אולי את ייחודה של ירושלים.
הציורים באדיבות משפחת האמןירושלים בשלג. שמן על בד, מ״ס 41 x 61; ישראל, 1927; אוסף פרטי
בלום ומשפחתו התערו בארץ, ובנו אלי – לוחם בגדוד הראשון של הפלמ״ח – נהרג ב־1946 במהלך פיצוץ גשר א־זיב בליל הגשרים (ראו כתבתו של זאב לכיש ״זיכרון הבן הנעלם״ בגיליון 20). לאחר מותו הטרגי החל בלום לצייר כמעט באובססיביות לוחמים, שדות קרב והרס כתוצאה ממלחמה. הוא נותר בירושלים במשך כל מלחמת העצמאות, ובאחד המקרים נפגע הסטודיו שלו ששכן בבניין טליתא קומי ברחוב בן יהודה מהפצצה ירדנית. הוא המשיך להתגורר בעיר וליצור בה גם לאחר הקמת המדינה, וב־1968 זכה בתואר ‘יקיר ירושלים’.