ח’ בכסלו ה’תרי”ב – 2 בדצמבר 1851
צרפת
אדולף כרמיה נעצר בידי אנשיו של נפוליאון השלישי. כרמיה, ששימש עד אז ציר באספה המכוננת של צרפת, תמך בתחילה בנפוליאון השלישי, אולם כשעמד על כוונותיו האימפריאליות של הלה התנגד לו.
-מזימות אימפריאליות נסתרות. נפוליאון השלישי
ב-1848 מונה כרמיה לשר משפטים, ובשלוש השנים שבהן שימש בתפקיד הספיק לבטל את העבדות במושבות צרפת ולבטל את עונש המוות על עברות פליליות ברפובליקה. בעקבות מעצרו נשאר כרמיה מחוץ לפעילות פוליטית רשמית כעשר שנים.
כרמיה הרבה לפעול למען יהודי צרפת והעולם, ונמנה עם מייסדי חברת ‘כל ישראל חברים’ (כי”ח – אליאנס).
לאחר נפילת נפוליאון השלישי ב-1870, התמנה שוב לשר המשפטים. הוא יזם חוקים ליברליים ואף דאג לאזרחות צרפתית ליהודי אלג’יריה, בחוק שנודע כ”פקודת כרמיה“.
הוא היה מיוזמי הקמתו של בית הספר החקלאי הראשון בארץ, ‘מקוה ישראל’, ובנאום שנשא לאחר ההחלטה על הקמת המוסד אמר:
חניכי בית הלימוד לעבודת האדמה, מלאי אהבה לעבודתם, יעבדו בחריצות במושבות, ולא יארכו הימים ואחינו היהודים יבואו מארצות פזוריהם לארץ המורחבת ויעלו חלוצים לארץ ישראל.