י”ח בטבת ד’רכ”ט – 18 בדצמבר 468
בבל
שניים ממנהיגי הקהילה היהודית בבבל – ראש הגולה הונא בר מר זוטרא ומשרשיא בר פקוד – הוצאו להורג בפקודת המלך הסאסאני פירוז. שנים אחדות קודם לכן גזר המלך הסאסאני יזדגרד השני גזרות שמד קשות על היהודים, ואלה נמשכו גם בימי בנו פירוז הראשון. בחודש אדר הוצא להורג המנהיג השלישי שנאסר, אמימר בר מר ינוקא, מאמוראי הדור השביעי בבבל. רב שרירא גאון שהביא את הסיפור באיגרתו כתב כי כעבור ארבע שנים התדרדר מצבה של הקהילה בבבל, כל בתי הכנסת נסגרו בצו המלך וילדים יהודים על ידי כהני הדת הזורואסטרית כדי להעבירם על דתם.
אלף שנים של פריחה יהודית, מימי גלות ‘החרש והמסגר’, באו אל קצן.