• התחבר
  • הרשם
  • תקופה
    • פרהיסטוריה3000000 לפנה"ס - 5001 לפנה"ס
    • העת העתיקה5000 לפנה"ס - 399 לספירה
    • ימי הביניים400 לספירה - 1499 לספירה
    • העת החדשה1500 לספירה - 1879 לספירה
    • העידן המודרני1880 לספירה - 1980 לספירה
  • בית
  • חדשות
  • לרכישת מנוי
    • רכישת מנוי עברית
    • English subscription
    • גיליון לדוגמה
  • צור קשר
  • גליונות עבר
  • ביקורות
    • ספרים
    • סרטים ותאטרון
    • ביקורת תערוכה
  • מסע בזמן
  • הסכתים
  • חגים ומועדים
    • תפריט חגים ומועדים
    • חגי תשרי
    • חנוכה
    • ט”ו בשבט
    • פורים
    • פסח
    • השואה
    • עצמאות
    • ל”ג בעומר
    • ירושלים
    • שבועות
    • תשעה באב
  • en
  • he
  • התחבר
  • הרשם
  • תקופה
    • פרהיסטוריה3000000 לפנה"ס - 5001 לפנה"ס
    • העת העתיקה5000 לפנה"ס - 399 לספירה
    • ימי הביניים400 לספירה - 1499 לספירה
    • העת החדשה1500 לספירה - 1879 לספירה
    • העידן המודרני1880 לספירה - 1980 לספירה
  • בית
  • חדשות
  • לרכישת מנוי
    • רכישת מנוי עברית
    • English subscription
    • גיליון לדוגמה
  • צור קשר
  • גליונות עבר
  • ביקורות
    • ספרים
    • סרטים ותאטרון
    • ביקורת תערוכה
  • מסע בזמן
  • הסכתים
  • חגים ומועדים
    • תפריט חגים ומועדים
    • חגי תשרי
    • חנוכה
    • ט”ו בשבט
    • פורים
    • פסח
    • השואה
    • עצמאות
    • ל”ג בעומר
    • ירושלים
    • שבועות
    • תשעה באב
  • en
  • he
  • -3000000
  • -2900000
  • -2800000
  • -2700000
  • -2600000
  • -2500000
  • -2400000
  • -2300000
  • -2200000
  • -2100000
  • -2000000
פרהיסטוריה
  • -1900000
  • -1800000
  • -1700000
  • -1600000
  • -1500000
  • -1400000
  • -1300000
  • -1200000
  • -1100000
  • -1000000
  • -900000
פרהיסטוריה
  • -800000
  • -700000
  • -600000
    • 500000 לפנה"ס :

      הומו ארקטוס בשרון
  • -500000
    • 500000 לפנה"ס :

      הומו ארקטוס בשרון
  • -400000
  • -300000
  • -200000
  • -100000
    • 60000 לפנה"ס :

      יוצאים מהמערות
    • 7000 לפנה"ס :

      מַסֵּכָה תַעֲשֶׂה לָּךְ המפץ הגדול של הפרהיסטוריה
    • 4200 לפנה"ס :

      מסרים מסתוריים על דולמנים
    • 4000 לפנה"ס :

      היפופוטמים בתל-אביב
    • 3150 לפנה"ס :

      והיקב עוד יהיה פורח! – איך מייצרים יין בנגב?
    • 3000 לפנה"ס :

      מה תרצו, בירה מצרית או פלישתית? חריש עמוק
    • 2500 לפנה"ס :

      אימפריה צפה
    • 1900 לפנה"ס :

      להדהד את צער העולם
    • 1780 לפנה"ס :

      מי אתם, האמורים?
    • 1350 לפנה"ס :

      שבוי ושובה
    • 1200 לפנה"ס :

      תוגת צעצועיך הקדומים
    • 1020 לפנה"ס :

      בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ
    • 960 לפנה"ס :

      חידת המקדש
    • 853 לפנה"ס :

      חיל המרכבות של אחאב
    • 850 לפנה"ס :

      דרישת שלום בת 3,000
    • 800 לפנה"ס :

      בקע לגולגולת כְּסוּס בְּלִי רוֹכְבוֹ
    • 720 לפנה"ס :

      מאגר מים בן 2,700 שנה נחשף בראש העין
    • 705 לפנה"ס :

      צנחנים חופרים
    • 650 לפנה"ס :

      “אשר על הבית”
    • 609 לפנה"ס :

      חורבן בעיניים בבליות
    • 590 לפנה"ס :

      חותמו של ראש העיר
    • 516 לפנה"ס :

      השומרונים באים
    • 500 לפנה"ס :

      ”וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם”
    • 480 לפנה"ס :

      ויהי בימי אחשורוש
    • 400 לפנה"ס :

      הסיפור נותר חתום
    • 200 לפנה"ס :

      הארכיון שנזנח
    • 167 לפנה"ס :

      החיילים היהודים של אנטיוכוס
    • 164 לפנה"ס :

      זהות יהודית בארמון הלניסטי
    • 160 לפנה"ס :

      בית דינם של החשמונאים
    • 150 לפנה"ס :

      בן אלפיים, ויותר
    • 141 לפנה"ס :

      מפלצת יוונית בירושלים
    • 110 לפנה"ס :

      חפירה מלאת חורים
    • 100 לפנה"ס :

      אוצר ממצולות ים חשמונאי ללא שם חשמונאים משקיפים מלמעלה חיים של טהרה
    • 50 לפנה"ס :

      מצרים התת-קרקעית חושפת אוצרות
    • 37 לפנה"ס :

      היהודי הטוב
    • 20 לפנה"ס :

      לאן נעלם הנמל הקיסרי? שאלו שלום ירושלים מסע המלך האחרון: ביקורת תערוכה
    • 18 לפנה"ס :

      מרצפים את העבר
    • 0 לפנה"ס :

      האם הנבטים הם בני רֵכָב? אדוני המדבר
  • 0
  • 100000
  • 200000
פרהיסטוריה
  • -5000
  • -4980
  • -4960
  • -4940
  • -4920
  • -4900
  • -4880
  • -4860
  • -4840
  • -4820
  • -4800
העת העתיקה
  • -4780
  • -4760
  • -4740
  • -4720
  • -4700
  • -4680
  • -4660
  • -4640
  • -4620
  • -4600
  • -4580
העת העתיקה
  • -4560
  • -4540
  • -4520
  • -4500
  • -4480
  • -4460
  • -4440
  • -4420
  • -4400
  • -4380
  • -4360
העת העתיקה
  • -4340
  • -4320
  • -4300
  • -4280
  • -4260
  • -4240
  • -4220
    • 4200 לפנה"ס :

      מסרים מסתוריים על דולמנים
  • -4200
    • 4200 לפנה"ס :

      מסרים מסתוריים על דולמנים
  • -4180
  • -4160
  • -4140
העת העתיקה
  • -4120
  • -4100
  • -4080
  • -4060
  • -4040
  • -4020
    • 4000 לפנה"ס :

      היפופוטמים בתל-אביב
  • -4000
    • 4000 לפנה"ס :

      היפופוטמים בתל-אביב
  • -3980
  • -3960
  • -3940
  • -3920
העת העתיקה
  • -3900
  • -3880
  • -3860
  • -3840
  • -3820
  • -3800
  • -3780
  • -3760
  • -3740
  • -3720
  • -3700
העת העתיקה
  • -3680
  • -3660
  • -3640
  • -3620
  • -3600
  • -3580
  • -3560
  • -3540
  • -3520
  • -3500
  • -3480
העת העתיקה
  • -3460
  • -3440
  • -3420
  • -3400
  • -3380
  • -3360
  • -3340
  • -3320
  • -3300
  • -3280
  • -3260
העת העתיקה
  • -3240
  • -3220
  • -3200
  • -3180
  • -3160
    • 3150 לפנה"ס :

      והיקב עוד יהיה פורח! – איך מייצרים יין בנגב?
  • -3140
  • -3120
  • -3100
  • -3080
  • -3060
  • -3040
העת העתיקה
  • -3020
    • 3000 לפנה"ס :

      מה תרצו, בירה מצרית או פלישתית? חריש עמוק
  • -3000
    • 3000 לפנה"ס :

      מה תרצו, בירה מצרית או פלישתית? חריש עמוק
  • -2980
  • -2960
  • -2940
  • -2920
  • -2900
  • -2880
  • -2860
  • -2840
  • -2820
העת העתיקה
  • -2800
  • -2780
  • -2760
  • -2740
  • -2720
  • -2700
  • -2680
  • -2660
  • -2640
  • -2620
  • -2600
העת העתיקה
  • -2580
  • -2560
  • -2540
  • -2520
    • 2500 לפנה"ס :

      אימפריה צפה
  • -2500
    • 2500 לפנה"ס :

      אימפריה צפה
  • -2480
  • -2460
  • -2440
  • -2420
  • -2400
  • -2380
העת העתיקה
  • -2360
  • -2340
  • -2320
  • -2300
  • -2280
  • -2260
  • -2240
  • -2220
  • -2200
  • -2180
  • -2160
העת העתיקה
  • -2140
  • -2120
  • -2100
  • -2080
  • -2060
  • -2040
  • -2020
  • -2000
  • -1980
  • -1960
  • -1940
העת העתיקה
  • -1920
    • 1900 לפנה"ס :

      להדהד את צער העולם
  • -1900
    • 1900 לפנה"ס :

      להדהד את צער העולם
  • -1880
  • -1860
  • -1840
  • -1820
  • -1800
    • 1780 לפנה"ס :

      מי אתם, האמורים?
  • -1780
    • 1780 לפנה"ס :

      מי אתם, האמורים?
  • -1760
  • -1740
  • -1720
העת העתיקה
  • -1700
  • -1680
  • -1660
  • -1640
  • -1620
  • -1600
  • -1580
  • -1560
  • -1540
  • -1520
  • -1500
העת העתיקה
  • -1480
  • -1460
  • -1440
  • -1420
  • -1400
  • -1380
  • -1360
    • 1350 לפנה"ס :

      שבוי ושובה
  • -1340
  • -1320
  • -1300
  • -1280
העת העתיקה
  • -1260
  • -1240
  • -1220
    • 1200 לפנה"ס :

      תוגת צעצועיך הקדומים
  • -1200
    • 1200 לפנה"ס :

      תוגת צעצועיך הקדומים
  • -1180
  • -1160
  • -1140
  • -1120
  • -1100
  • -1080
  • -1060
העת העתיקה
  • -1040
    • 1020 לפנה"ס :

      בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ
  • -1020
    • 1020 לפנה"ס :

      בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ
  • -1000
  • -980
    • 960 לפנה"ס :

      חידת המקדש
  • -960
    • 960 לפנה"ס :

      חידת המקדש
  • -940
  • -920
  • -900
  • -880
  • -860
    • 853 לפנה"ס :

      חיל המרכבות של אחאב
    • 850 לפנה"ס :

      דרישת שלום בת 3,000
  • -840
העת העתיקה
  • -820
    • 800 לפנה"ס :

      בקע לגולגולת כְּסוּס בְּלִי רוֹכְבוֹ
  • -800
    • 800 לפנה"ס :

      בקע לגולגולת כְּסוּס בְּלִי רוֹכְבוֹ
  • -780
  • -760
  • -740
    • 720 לפנה"ס :

      מאגר מים בן 2,700 שנה נחשף בראש העין
  • -720
    • 720 לפנה"ס :

      מאגר מים בן 2,700 שנה נחשף בראש העין
    • 705 לפנה"ס :

      צנחנים חופרים
  • -700
  • -680
  • -660
    • 650 לפנה"ס :

      “אשר על הבית”
  • -640
  • -620
    • 609 לפנה"ס :

      חורבן בעיניים בבליות
העת העתיקה
  • -600
    • 590 לפנה"ס :

      חותמו של ראש העיר
  • -580
  • -560
  • -540
  • -520
    • 516 לפנה"ס :

      השומרונים באים
    • 500 לפנה"ס :

      ”וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם”
  • -500
    • 500 לפנה"ס :

      ”וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם”
    • 480 לפנה"ס :

      ויהי בימי אחשורוש
  • -480
    • 480 לפנה"ס :

      ויהי בימי אחשורוש
  • -460
  • -440
  • -420
    • 400 לפנה"ס :

      הסיפור נותר חתום
  • -400
    • 400 לפנה"ס :

      הסיפור נותר חתום
העת העתיקה
  • -380
  • -360
  • -340
  • -320
  • -300
  • -280
  • -260
  • -240
  • -220
    • 200 לפנה"ס :

      הארכיון שנזנח
  • -200
    • 200 לפנה"ס :

      הארכיון שנזנח
  • -180
    • 167 לפנה"ס :

      החיילים היהודים של אנטיוכוס
    • 164 לפנה"ס :

      זהות יהודית בארמון הלניסטי
    • 160 לפנה"ס :

      בית דינם של החשמונאים
העת העתיקה
  • -160
    • 160 לפנה"ס :

      בית דינם של החשמונאים
    • 150 לפנה"ס :

      בן אלפיים, ויותר
    • 141 לפנה"ס :

      מפלצת יוונית בירושלים
  • -140
  • -120
    • 110 לפנה"ס :

      חפירה מלאת חורים
    • 100 לפנה"ס :

      אוצר ממצולות ים חשמונאי ללא שם חשמונאים משקיפים מלמעלה חיים של טהרה
  • -100
    • 100 לפנה"ס :

      אוצר ממצולות ים חשמונאי ללא שם חשמונאים משקיפים מלמעלה חיים של טהרה
  • -80
  • -60
    • 50 לפנה"ס :

      מצרים התת-קרקעית חושפת אוצרות
  • -40
    • 37 לפנה"ס :

      היהודי הטוב
    • 20 לפנה"ס :

      לאן נעלם הנמל הקיסרי? שאלו שלום ירושלים מסע המלך האחרון: ביקורת תערוכה
  • -20
    • 20 לפנה"ס :

      לאן נעלם הנמל הקיסרי? שאלו שלום ירושלים מסע המלך האחרון: ביקורת תערוכה
    • 18 לפנה"ס :

      מרצפים את העבר
    • 0 לפנה"ס :

      האם הנבטים הם בני רֵכָב? אדוני המדבר
  • 0
  • 20
    • 40 לספירה :

      נוסטלגיה מוזהבת – מטבע זהב רומי נדיר בגליל נר עם מנורה
  • 40
    • 40 לספירה :

      נוסטלגיה מוזהבת – מטבע זהב רומי נדיר בגליל נר עם מנורה
    • 44 לספירה :

      אפיריון המלך בנחל שילה
    • 50 לספירה :

      בית מלאכה לייצור כלי אבן התגלה בגליל
    • 56 לספירה :

      מיהו יהודי בעת העתיקה?
העת העתיקה
  • 60
    • 62 לספירה :

      לבקר בהיכלו
    • 66 לספירה :

      אל תקרא לי יוסף לא מעור אחד
    • 67 לספירה :

      רומאים על הגג
    • 69 לספירה :

      איך מיהודה יצא קיסר
    • 70 לספירה :

      עדויות חדשות על הקרב האחרון של ירושלים הקדומה מטביעים חותם – מטבעות המרד הגדול בירושלים בין חורבן לבניין יופייה הדומם של עיר הקודש
  • 80
  • 100
    • 101 לספירה :

      הון, שלטון, מטמון
  • 120
    • 130 לספירה :

      עם הגב לקיר
    • 132 לספירה :

      בר-כוכבא בירושלים
  • 140
  • 160
  • 180
    • 200 לספירה :

      רבי בבריכה בי”ז בתמוז
  • 200
    • 200 לספירה :

      רבי בבריכה בי”ז בתמוז
    • 212 לספירה :

      אירוע היום
    • 220 לספירה :

      ‘פַּרְצוּפָה’ של המדינה
  • 220
    • 220 לספירה :

      ‘פַּרְצוּפָה’ של המדינה
  • 240
    • 250 לספירה :

      כתובות עתיקות מוכיחות: קהילה יהודית התקיימה בפקיעין לפחות 1,800 שנה טריו לבוש טוגות
  • 260
העת העתיקה
  • 280
    • 300 לספירה :

      תגלית בגשם
  • 300
    • 300 לספירה :

      תגלית בגשם
    • 320 לספירה :

      נרותיי הזעירים, מה רבו הסיפורים
  • 320
    • 320 לספירה :

      נרותיי הזעירים, מה רבו הסיפורים
  • 340
    • 350 לספירה :

      גת מרשימה מהתקופה הביזנטית התגלתה בנגב זה השער
  • 360
  • 380
    • 400 לספירה :

      ברכת הגת חיפש פטריות והעלה אבן בידו
  • 400
    • 400 לספירה :

      ברכת הגת חיפש פטריות והעלה אבן בידו
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 420
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 440
    • 450 לספירה :

      חלוצה יוונית ביזנטית
  • 460
  • 480
    • 500 לספירה :

      והבור ריק, יש בו מים אל תגידו בגת מי כתבה על קערת השבעה?
העת העתיקה
  • 400
    • 400 לספירה :

      ברכת הגת חיפש פטריות והעלה אבן בידו
  • 410
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 420
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 430
  • 440
    • 450 לספירה :

      חלוצה יוונית ביזנטית
  • 450
    • 450 לספירה :

      חלוצה יוונית ביזנטית
  • 460
  • 470
  • 480
  • 490
    • 500 לספירה :

      והבור ריק, יש בו מים אל תגידו בגת מי כתבה על קערת השבעה?
  • 500
    • 500 לספירה :

      והבור ריק, יש בו מים אל תגידו בגת מי כתבה על קערת השבעה?
ימי הביניים
  • 510
  • 520
  • 530
    • 539 לספירה :

      גאורגים באשדוד
  • 540
    • 550 לספירה :

      הקדוש המסתורי
  • 550
    • 550 לספירה :

      הקדוש המסתורי
  • 560
  • 570
  • 580
  • 590
  • 600
  • 610
ימי הביניים
  • 620
    • 630 לספירה :

      מגילת האש
  • 630
    • 630 לספירה :

      מגילת האש
  • 640
  • 650
  • 660
  • 670
  • 680
  • 690
  • 700
  • 710
  • 720
ימי הביניים
  • 730
  • 740
  • 750
  • 760
  • 770
  • 780
  • 790
    • 800 לספירה :

      מניין באו הערבים ‘היהודים’? מסגד עתיק ברהט
  • 800
    • 800 לספירה :

      מניין באו הערבים ‘היהודים’? מסגד עתיק ברהט
    • 801 לספירה :

      אוצר הכדר
  • 810
  • 820
  • 830
ימי הביניים
  • 840
  • 850
  • 860
  • 870
  • 880
    • 890 לספירה :

      חפש את המטמון
  • 890
    • 890 לספירה :

      חפש את המטמון
  • 900
  • 910
  • 920
    • 928 לספירה :

      מדף חדש בארון הספרים היהודי
  • 930
  • 940
    • 950 לספירה :

      נקמה במערה כד קטן ודמי חנוכה
ימי הביניים
  • 950
    • 950 לספירה :

      נקמה במערה כד קטן ודמי חנוכה
  • 960
  • 970
  • 980
  • 990
  • 1000
  • 1010
  • 1020
  • 1030
  • 1040
  • 1050
ימי הביניים
  • 1060
  • 1070
  • 1080
  • 1090
    • 1096 לספירה :

      עקדת אשכנז
    • 1100 לספירה :

      גבורה משותפת על חומת חיפה
  • 1100
    • 1100 לספירה :

      גבורה משותפת על חומת חיפה
  • 1110
  • 1120
  • 1130
  • 1140
  • 1150
  • 1160
ימי הביניים
  • 1170
  • 1180
    • 1187 לספירה :

      מפלה בין הקרניים
  • 1190
    • 1200 לספירה :

      מבעד לעיני הנשר הגדול החרב המגן והסוס
  • 1200
    • 1200 לספירה :

      מבעד לעיני הנשר הגדול החרב המגן והסוס
  • 1210
  • 1220
  • 1230
  • 1240
  • 1250
  • 1260
    • 1270 לספירה :

      המחזור חוזר הביתה
  • 1270
    • 1270 לספירה :

      המחזור חוזר הביתה
    • 1280 לספירה :

      פולמוס הקבלה
ימי הביניים
  • 1280
    • 1280 לספירה :

      פולמוס הקבלה
    • 1286 לספירה :

      הזוהר: סוד חדש ועתיק זקן ועלמה, אידרא ותיקון
  • 1290
    • 1300 לספירה :

      לילי הביניים
  • 1300
    • 1300 לספירה :

      לילי הביניים
  • 1310
    • 1315 לספירה :

      לנדוד ולחקור
    • 1320 לספירה :

      ברצלונה של זהב
  • 1320
    • 1320 לספירה :

      ברצלונה של זהב
  • 1330
  • 1340
    • 1349 לספירה :

      קדֵשה מבנות ישראל
  • 1350
    • 1354 לספירה :

      עד שיבוא אליהו
  • 1360
  • 1370
  • 1380
    • 1390 לספירה :

      הגדת הדֶּבֶר גלגוליה של ‘הגדת הדֶּבֶר’
ימי הביניים
  • 1390
    • 1390 לספירה :

      הגדת הדֶּבֶר גלגוליה של ‘הגדת הדֶּבֶר’
    • 1391 לספירה :

      תורת הדור שאחרי התור
  • 1400
  • 1410
  • 1420
    • 1430 לספירה :

      עד שיבוא אליהו
  • 1430
    • 1430 לספירה :

      עד שיבוא אליהו
  • 1440
  • 1450
  • 1460
  • 1470
    • 1475 לספירה :

      אלמנה שכולה ומדפיסה
  • 1480
    • 1488 לספירה :

      חדר העבודה של ההיסטוריון
  • 1490
    • 1492 לספירה :

      מעבר לסוף מערב
    • 1500 לספירה :

      על פי דרכם
ימי הביניים
  • 1500
    • 1500 לספירה :

      על פי דרכם
    • 1501 לספירה :

      המשיח מפורטוגל משיח על המוקד
    • 1510 לספירה :

      הקיר הפילוסופי
  • 1510
    • 1510 לספירה :

      הקיר הפילוסופי
  • 1520
  • 1530
  • 1540
    • 1550 לספירה :

      דפוסים הלכתיים ארון הספרים – חיבוריו של רבי יוסף קארו
  • 1550
    • 1550 לספירה :

      דפוסים הלכתיים ארון הספרים – חיבוריו של רבי יוסף קארו
  • 1560
  • 1570
  • 1580
  • 1590
    • 1597 לספירה :

      המתוק שמשגע את העולם
    • 1600 לספירה :

      רב הפיראטים ברית בראש ההר
  • 1600
    • 1600 לספירה :

      רב הפיראטים ברית בראש ההר
העת החדשה
  • 1610
  • 1620
    • 1630 לספירה :

      מחאה בתחפושת אנוס בין יהודים
  • 1630
    • 1630 לספירה :

      מחאה בתחפושת אנוס בין יהודים
  • 1640
    • 1650 לספירה :

      משיח לפי תומו
  • 1650
    • 1650 לספירה :

      משיח לפי תומו
  • 1660
    • 1665 לספירה :

      משיח אז ועכשיו?
    • 1667 לספירה :

      האם ‘הכלה היהודייה’ הייתה באמת יהודייה? שיגעון של גאולה
  • 1670
    • 1675 לספירה :

      הפוך על הפוך
    • 1680 לספירה :

      עדות נאמנה
  • 1680
    • 1680 לספירה :

      עדות נאמנה
  • 1690
    • 1700 לספירה :

      איך הגיע אייזק ניוטון לבית המקדש? סוחר המלחמות
  • 1700
    • 1700 לספירה :

      איך הגיע אייזק ניוטון לבית המקדש? סוחר המלחמות
    • 1703 לספירה :

      השוטר, הדיפלומט והליצן
  • 1710
    • 1719 לספירה :

      הטוב בזמנים, הרע בזמנים
העת החדשה
  • 1720
  • 1730
    • 1737 לספירה :

      חבורת סוד בהחלט
  • 1740
  • 1750
    • 1756 לספירה :

      בעקבות הפייטנית הנעלמת
    • 1760 לספירה :

      הידיד – גוטהולד אפרים לסינג
  • 1760
    • 1760 לספירה :

      הידיד – גוטהולד אפרים לסינג
  • 1770
  • 1780
  • 1790
    • 1795 לספירה :

      להקדים תרופה
    • 1800 לספירה :

      מצבות שרות
  • 1800
    • 1800 לספירה :

      מצבות שרות
    • 1804 לספירה :

      תשכחו מפרנקלין – הפודקאסט
    • 1807 לספירה :

      הסנהדרין של נפוליאון
    • 1808 לספירה :

      תשכחו מפרנקלין
  • 1810
  • 1820
    • 1827 לספירה :

      הגדת המשורר
העת החדשה
  • 1830
    • 1832 לספירה :

      בפנים שחורות – מופעי המינסטרל
  • 1840
    • 1842 לספירה :

      שרלוט רוטשילד – הציירת היהודייה הראשונה
    • 1844 לספירה :

      להאמין ולהחלים
    • 1845 לספירה :

      מומר להכעיס
    • 1846 לספירה :

      שליחות דיפלומטית בשם פעמי משיח
    • 1850 לספירה :

      יותר מסתם פירורים הוגה המהפכה על משמר הדרך
  • 1850
    • 1850 לספירה :

      יותר מסתם פירורים הוגה המהפכה על משמר הדרך
    • 1852 לספירה :

      נישואין מחוץ לנישואין
    • 1856 לספירה :

      לעלות בהר
    • 1860 לספירה :

      הסופרת שנעלמה
  • 1860
    • 1860 לספירה :

      הסופרת שנעלמה
    • 1868 לספירה :

      הקרע הסופי
    • 1870 לספירה :

      עלמה כותבת בשפת עבר – כותבות עבריות במאה ה-19 שמים כיפה בלי עזרה ממונטיפיורי
  • 1870
    • 1870 לספירה :

      עלמה כותבת בשפת עבר – כותבות עבריות במאה ה-19 שמים כיפה בלי עזרה ממונטיפיורי
    • 1875 לספירה :

      מאוריצי גוטליב – יותר יהודי או יותר פולני?
    • 1877 לספירה :

      יורדים מהספינה
    • 1880 לספירה :

      היהודי הנודד במערב הפרוע
  • 1880
    • 1880 לספירה :

      היהודי הנודד במערב הפרוע
    • 1881 לספירה :

      הנערה היהודייה שהציתה קרב אקדוחנים
    • 1882 לספירה :

      פרי עץ הדר לארץ המוזהבת
    • 1883 לספירה :

      החיים כסיפור קפקאי זה עקרוני
    • 1884 לספירה :

      לחיות בנאפולי ולמות
    • 1887 לספירה :

      מארק שאגאל – צייר על הגג
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
  • 1890
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
    • 1894 לספירה :

      מולייר יהודי במצרים ממחזה לחזון
    • 1895 לספירה :

      צלילי מיתר מארץ מתעוררת
    • 1897 לספירה :

      האבא היהודי של האימפרסיוניזם הצרפתי הקונגרס שייסד את מדינת היהודים
    • 1899 לספירה :

      המנון לאודסה
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
  • 1900
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
    • 1901 לספירה :

      שומרת מסך
    • 1906 לספירה :

      סוכת הנדודים מזיכרונותיו של חזן הונגרי עיר האורות והמהגרים
    • 1908 לספירה :

      ניגונים של ארץ ישראל – הכליזמרים של צפת
    • 1909 לספירה :

      חופה שחורה
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
  • 1910
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
    • 1911 לספירה :

      חיי נצח על שפת האגם פוליטיקה ציונית עם תרבוש
    • 1913 לספירה :

      כך הולכים השותלים
    • 1914 לספירה :

      מקלעים ואינפוזיה מאחורי גדרות תיל הידעת? יהודים והמלחמה הגדולה גאלדענע מדינה המשטרה החשאית של קהילת ניו יורק
    • 1915 לספירה :

      אלברט איינשטיין – מנגינה פיזיקלית מופלאה
    • 1916 לספירה :

      אמאדו מודיליאני – הכרה עולמית מאוחרת
    • 1917 לספירה :

      לכבוש את המפתח הרוזן ממגידו שובם של המרגלים פרשה עגומה ומדממת בודד במערכה ריגול בידיים נקיות החזון של רבי כלפון בלפור לא לבד
    • 1918 לספירה :

      שטאדט־פאסט לובומל גדול משוררי המלחמה הגדולה הגנרל היהודי הלוחם וסוסו
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
  • 1920
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
    • 1921 לספירה :

      פודאקסט 1
    • 1922 לספירה :

      אמן הצער העברי
    • 1924 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תנוח, זה בית הבראה רצח בשערי צדק
    • 1925 לספירה :

      אם כל חווה
    • 1926 לספירה :

      היישוב עולה קומה
    • 1927 לספירה :

      יקיר ירושלים צליל ראשון מהוליווד כסף ושעשועים בייסבול בשכונת הבוכרים
    • 1928 לספירה :

      ציונות בקו נקי
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
  • 1930
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
    • 1931 לספירה :

      הדוד יהושע
    • 1933 לספירה :

      הסלוניקים באים
    • 1935 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תוגה, כוס יין ותוכי גפילטע ג’אז
    • 1936 לספירה :

      בימים ההם בזמן הזה שירי המגילה של איציק מאנגר אריה יהודה, מלך המלכים על הפודיום ועל חמתו
    • 1939 לספירה :

      המכחול המגויס לצייר קו לחיים
    • 1940 לספירה :

      הכוכבת היהודייה שהמציאה טורפדו עשרה דברים שלא ידעתם על הדי לאמאר המרוץ לפצצה המלחמה כמעבדה מוסרית עוד חוזר הניגון: השיר והמעשייה
העת החדשה
  • 1880
    • 1880 לספירה :

      היהודי הנודד במערב הפרוע
    • 1881 לספירה :

      הנערה היהודייה שהציתה קרב אקדוחנים
    • 1882 לספירה :

      פרי עץ הדר לארץ המוזהבת
    • 1883 לספירה :

      החיים כסיפור קפקאי זה עקרוני
    • 1884 לספירה :

      לחיות בנאפולי ולמות
    • 1887 לספירה :

      מארק שאגאל – צייר על הגג
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
  • 1890
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
    • 1894 לספירה :

      מולייר יהודי במצרים ממחזה לחזון
    • 1895 לספירה :

      צלילי מיתר מארץ מתעוררת
    • 1897 לספירה :

      האבא היהודי של האימפרסיוניזם הצרפתי הקונגרס שייסד את מדינת היהודים
    • 1899 לספירה :

      המנון לאודסה
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
  • 1900
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
    • 1901 לספירה :

      שומרת מסך
    • 1906 לספירה :

      סוכת הנדודים מזיכרונותיו של חזן הונגרי עיר האורות והמהגרים
    • 1908 לספירה :

      ניגונים של ארץ ישראל – הכליזמרים של צפת
    • 1909 לספירה :

      חופה שחורה
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
  • 1910
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
    • 1911 לספירה :

      חיי נצח על שפת האגם פוליטיקה ציונית עם תרבוש
    • 1913 לספירה :

      כך הולכים השותלים
    • 1914 לספירה :

      מקלעים ואינפוזיה מאחורי גדרות תיל הידעת? יהודים והמלחמה הגדולה גאלדענע מדינה המשטרה החשאית של קהילת ניו יורק
    • 1915 לספירה :

      אלברט איינשטיין – מנגינה פיזיקלית מופלאה
    • 1916 לספירה :

      אמאדו מודיליאני – הכרה עולמית מאוחרת
    • 1917 לספירה :

      לכבוש את המפתח הרוזן ממגידו שובם של המרגלים פרשה עגומה ומדממת בודד במערכה ריגול בידיים נקיות החזון של רבי כלפון בלפור לא לבד
    • 1918 לספירה :

      שטאדט־פאסט לובומל גדול משוררי המלחמה הגדולה הגנרל היהודי הלוחם וסוסו
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
  • 1920
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
    • 1921 לספירה :

      פודאקסט 1
    • 1922 לספירה :

      אמן הצער העברי
    • 1924 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תנוח, זה בית הבראה רצח בשערי צדק
    • 1925 לספירה :

      אם כל חווה
    • 1926 לספירה :

      היישוב עולה קומה
    • 1927 לספירה :

      יקיר ירושלים צליל ראשון מהוליווד כסף ושעשועים בייסבול בשכונת הבוכרים
    • 1928 לספירה :

      ציונות בקו נקי
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
  • 1930
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
    • 1931 לספירה :

      הדוד יהושע
    • 1933 לספירה :

      הסלוניקים באים
    • 1935 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תוגה, כוס יין ותוכי גפילטע ג’אז
    • 1936 לספירה :

      בימים ההם בזמן הזה שירי המגילה של איציק מאנגר אריה יהודה, מלך המלכים על הפודיום ועל חמתו
    • 1939 לספירה :

      המכחול המגויס לצייר קו לחיים
    • 1940 לספירה :

      הכוכבת היהודייה שהמציאה טורפדו עשרה דברים שלא ידעתם על הדי לאמאר המרוץ לפצצה המלחמה כמעבדה מוסרית עוד חוזר הניגון: השיר והמעשייה
  • 1940
    • 1940 לספירה :

      הכוכבת היהודייה שהמציאה טורפדו עשרה דברים שלא ידעתם על הדי לאמאר המרוץ לפצצה המלחמה כמעבדה מוסרית עוד חוזר הניגון: השיר והמעשייה
    • 1941 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: רחומה עד מותי עוד חוזר הניגון: שמחה כפעולת תגמול
    • 1942 לספירה :

      ליל תחפושת וקרב: יהודי אלג’יריה ב’מבצע לפיד’ עכשיו זה השואה?
    • 1943 לספירה :

      הרב והזהב מנהיגות רוחנית בתקופת השואה הבכור הפוחז אחרית לאיש שלום מותר האדם מן הבהמה אין פוטומנטז’ של אהבה האף הארוך של הקולנוע הצרפתי
    • 1944 לספירה :

      ההצלה הגדולה קץ להשתקה
    • 1945 לספירה :

      סיוע בלי גינוני נימוסין ציונות מבוימת היטב עוצמה תת קרקעית
    • 1946 לספירה :

      להפוך את המדים
    • 1947 לספירה :

      כ”ט בנובמבר עוד חוזר הניגון: נערה ונער אל מול האומה
    • 1948 לספירה :

      הקרב על הגבעה סיפור מהסרטים ריחו של החופש סיפור מהסרטים בחצרים מר ביטחון אילו רק איש תחת כרמו נו מור פייב או’קלוק טי עוד חוזר הניגון: חצי הכוס המלאה
    • 1949 לספירה :

      כור המצרף של צה”ל פורס מפה ומקדש
    • 1950 לספירה :

      אוצרות בנמל הדרומי הכי יהודית שיש אמת? בפרסום!
  • 1950
    • 1950 לספירה :

      אוצרות בנמל הדרומי הכי יהודית שיש אמת? בפרסום!
    • 1954 לספירה :

      אכזר מכל המלך?!
    • 1955 לספירה :

      חלוצים ללא הילה עוד חוזר הניגון: פתוחה לקיבוץ גלויות? עוד חוזר הניגון: הטיול שהפך למשימה לאומית
    • 1956 לספירה :

      המרד ההונגרי טבילת נפטון
    • 1959 לספירה :

      ד”ר יגאל בן נון מתראיין על מאמרו על הספינה “אגוז” (סגולה 107) בערוץ 20
    • 1960 לספירה :

      שלושה יהודים, ארבעה בתי כנסת
  • 1960
    • 1960 לספירה :

      שלושה יהודים, ארבעה בתי כנסת
    • 1961 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: מי נושא את הלפיד?
    • 1966 לספירה :

      החרם שנגוז עוד חוזר הניגון: נשאר ושר
    • 1967 לספירה :

      מג״ד בשער האריות סודות משולחן הממשלה חוזרים לחומות
    • 1968 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: חלום על אביב קצר
    • 1970 לספירה :

      חומה של חול
  • 1970
    • 1970 לספירה :

      חומה של חול
    • 1973 לספירה :

      אמונה בוערת
    • 1976 לספירה :

      גיבור אווירי
  • 1980
    • 1982 לספירה :

      מצידון תצא תורה
    • 1983 לספירה :

      רגע של מישהו שנמאס לו
    • 1984 לספירה :

      גבורה יהודית מאפריקה נפתחים למסורת שונה
    • 1986 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: שירים נמלטים מקו האש
העידן המודרני
    בית / ימי הביניים / הזוהר: סוד חדש ועתיק

הזוהר: סוד חדש ועתיק

מסע בעקבות המקור
לדמיין ולשאול שאלות
יוצר, יצירה, יצר
בדחן החצר
חלוציות כתנאי לגאולה
מאת: יהודה יפרח

גילויו של ספר הזוהר חולל טלטלה בעולם היהודי ומחוצה לו. השפעתו על התרבות היהודית הייתה ועודנה דרמטית. נראה שסוד קסמו נעוץ בתורתו החדשנית ובתפיסת החירות המאתגרת והמתריסה שהוא מציע — החירות לפרש מחדש, לדמיין, ליזום ולהיפתח לממדים מגוונים. גם יסודות המיניות וההומור בעולמות הארציים והעליונים כאחד תרמו לקסם | יהודה יפרח

מסע בעקבות המקור

שנות השמונים של המאה ה-13, העולם היהודי כמרקחה. בחוגי הרבנים והמקובלים רוחשות שמועות על ספר סוד חדש שנתגלה. השמועות מדברות על כך שהספר נכתב בידי רבי שמעון בר יוחאי, התנא המיתולוגי שחי ופעל בארץ ישראל במאה השנייה לספירה. לפי השמועות גיליונות הספר הוסתרו בכדי חרס עתיקים ונמסרו בחשאיות מרב לתלמיד במהלך הדורות, עד שנחשפו בידי אחד מגדולי המקובלים של התקופה – רבי משה די ליאון. השנה המדויקת היא 1286.

תלמידי החכמים ומורי ההוראה של הדור חלוקים בדעתם באשר למקוריותו של הספר, זה אומר בכה וזה אומר בכה. כמה שנים לאחר מכן מחליט אחד מהם לצאת למסע אישי כדי להתחקות אחר מוצאו של הזוהר. שמו הוא רבי יצחק דמן עכו.

רבי יצחק דמן עכו (1340-1250), מגדולי חכמי דורו, היה תלמידם של הרמב”ן ושל רבי שמואל צרפתי. כשנכבשה עכו בידי אלאשרף מלך מצרים בשנת ה’נ”א (1291), רוב תושביה היהודים והנוצרים נרצחו או נשבו. בין השבויים היה גם רבי יצחק. לא ברור באיזו מדינה השתחרר ונפדה משביו, אך קיימות עדויות על הימצאו בשנת ה’ס”א (1301) באיטליה. באותה שנה הוא נוסע לספרד כדי להתחקות אחר מקורו של הזוהר.

הדיווח המלא על חקירתו של רבי יצחק דמן עכו נמצא בחיבורו ‘דברי הימים’, אולם הספר שהיה בכתב יד לא שרד ולא הודפס מעולם. קטע ממנו הופיע ב-1510 בקונסטנטינופול במהדורה הראשונה של ‘ספר היוחסין’ לרבי אברהם זכות (1515-1448). קטע זה הושמט מכל המהדורות הבאות של הספר. וכך מעיד רבי יצחק דמן עכו:

מפני שראיתי כי דבריו [=של ספר הזוהר] מופלאים, ישאבו ממקור העליון המעיין המשפיע … רדפתי אחר רבי משה די ליאון … ואשאלה את התלמידים הנמצאים בידם דברים גדולים ממנו: מאין בא להם סודות מופלאים מקובלים מפה אל פה אשר לא ניתנו ליכתב ונמצאו שם מבוארים לכל קורא ספר? … ולא מצאתי תשובותיהם על שאלתי זאת מכוונות, זה אומר בכה וזה אומר בכה.

רבי יצחק דמן עכו מביא בעדותו את הגרסאות העיקריות למקורו של הספר. האחת, הספר עבר מדור לדור והגיע לידיו של רבי משה בן נחמן (הרמב”ן, 1270-1194), מהדמויות הרבניות הבכירות והמהימנות ביותר בדורו. הרמב”ן שלח את הספר מארץ ישראל לבנו בקטלוניה, אך הוא לא הגיע ליעדו ונפל לידיו של רבי משה די ליאון. השנייה, רבי משה די ליאון כתב את הספר ‘בשם הכותב’. ‘שם הכותב’ הוא ביטוי לסוג של תקשור – כתיבה הנערכת במצב טרנס אקסטטי שבו הכותב מזדהה עם דמות קדומה ומשמש כמדיום לתכנים שמגיעים ממנה.

המתנגדים לספר טענו שלא היה כל תקשור או מקור שמימי אחר, ורבי משה די ליאון כתב את הספר מלבו מתוך אינטרס כלכלי: “ולמען יקח בהם מחיר גדול כסף וזהב רב, תולה דבריו באשלי רברבי, ואמר מתוך הספר אשר חיבר רשב”י ורבי אלעזר בנו וחבריו אני מעתיק להם דברים אלו”. כתיבה זו מכונה במחקר פסידו אפיגרפיה, או בתרגום חופשי – כתיבה שקרית.

רבי יצחק דמן עכו מגיע לעיר ויאדוליד שבספרד ומצליח לפגוש שם את רבי משה די ליאון, שנשבע בפניו:

כה יעשה לי א-לוהים וכה יוסיף אם לא הספר הקדמון אשר חיבר רשב”י אשר הוא היום בביתי במדינת אשביליא היא אוילה, בבואך אליי שם אראך.

הם נפרדים, ולרוע המזל נפטר רבי משה די ליאון לפני שרבי יצחק דמן עכו הספיק להגיע לביתו ולהתרשם מן הכתבים המקוריים.

רבי יצחק דמן עכו מגיע לאשבילא, עירו של רבי משה די ליאון, ופוגש שם “זקן חכם גדול” בשם רבי דוד דין קורפו, שטוען שאשתו של רבי משה די ליאון העידה בפניו שבעלה כתב את הספר בעצמו, וכה דבריה:

כה יעשה לי א-לוהים וכה יוסיף אם מעולם ספר זה היה עם אישי, אבל מראשו ולבו מדעתו ושכלו כתב כל מה שכתב. ואומרה לו בראותי אותו כותב מבלעדי דבר לפניו: מדוע תאמר שאתה מעתיק מספר ואתה אין לך ספר רק מראשך אתה כותב, הלוא נאה לך לאמר כי משכלך אתה כותב ויותר כבוד יהיה לך. ויען אליי ויאמר: אילו אודיע להם סודי זה שמשכלי אני כותב לא ישגיחו בדבריי ולא ייתנו בעבורם פרוטה, כי יאמרו כי מלבו הוא בודה אותם, אבל עתה כאשר ישמעו שמתוך ספר הזוהר אשר חיבר רשב”י ברוח הקודש אני מעתיקם, יקנו אותם בדמים יקרים כאשר עינייך רואות.

בהמשך פוגש רבי יצחק דמן עכו את רבי יוסף הלוי בנו של רבי טודרוס המקובל. הלה קבע בנחרצות: “דע והאמן כי ספר הזוהר אשר חיבר רשב”י היה בידו של רבי משה זה, וממנו יעתיק וייתן לאשר טוב בעיניו”. רבי יוסף טען שהוא בחן את רבי משה די ליאון וביקש ממנו לכתוב לו עותק במקום חלק מכתב היד שאבד לו. הסתבר שהעותק החדש זהה למקורי, ורבי יוסף ראה בכך הוכחה שלרבי משה די ליאון היה כתב יד מקורי שממנו יצר את ההעתקים. הוא מצא תלמידים נוספים שטענו שבידיו של רבי משה די ליאון היה מקור אותנטי, ושאשתו שיקרה בעדותה מפני שחששה שיבקרוה על שמכרה בעד פרוטות את הספר המקורי לשימוש חוזר בקלף. בנקודה זו נקטעת עדותו של רבי יצחק דמן עכו.

קטע זה הוא היחיד שנשמר מספר ‘דברי הימים’ המקורי, ומכיוון שנקטע באמצעו אין לנו אפשרות לדעת מה היו מסקנותיו של רבי יצחק דמן עכו, האם הוא קיבל את עדותו של רבי משה די ליאון כמהימנה או לא.

כך או כך, ולמרות שהמחלוקות לא נפסקו לאורך הדורות, הספר הלך והתקבע כספר הקנוני החשוב ביותר של עולם הסוד היהודי. השפעתו המשמעותית ביותר הייתה על מגורשי ספרד, ובעקבותיהם על חוג מקובלי צפת של המאה ה-16. לאחר שרבי יצחק לוריא אשכנזי, האר”י, בנה את עיקרי שיטתו הקבלית כפירוש לטקסטים מרכזיים מתוך הזוהר – ה’אִדרות’ ו’סיפרא דצניעותא’ – התקבע מעמדו בצורה סופית כ’תנ”ך של הקבלה’.

עשר ספירות בלימה. תרשים עשר הספירות מתוך 'פרדס רימונים', ספרו של רבי משה קורדוברו, מהחשובים שבמקובלי צפת במאה ה-16-

עשר ספירות בלימה. תרשים עשר הספירות מתוך ‘פרדס רימונים’, ספרו של רבי משה קורדוברו, מהחשובים שבמקובלי צפת במאה ה-16

לדמיין ולשאול שאלות

מה יש בספר הזה שגרם להשפעה כל כך דרמטית על הקבלה, על הפילוסופיה ועל התרבות היהודית לאורך הדורות? מה נגע בלבבם של ההמונים – תלמידי חכמים ומקובלים, וגם בעלי בתים ואנשים פשוטים? התייחסות ממצה לעושרה ולרבגוניותה של היצירה הזו אינה אפשרית במסגרת זו, אך ננסה לגעת בתמציתיות בכמה מהיסודות החורזים את הספר.

הזוהר הוא בראש ובראשונה ספר של סוד, שעולה ממנו האמונה שהמוחשי והמוגדר הם רק חלק קטן מהמציאות שלנו. הסוד מתנוצץ דרך הפליאה, התהייה והשאלה, ולא דרך הקביעות הנוקשות והמוחלטות. לפיכך אין בזוהר רתיעה מגיוונים, מסתירות ומאמירות מורכבות. הרעיונות הרוחניים שלו מופיעים לא אחת דרך דימויים וסמלים, במיתוסים שמשאירים מקום לדמיון ולעולמו האישי של הקורא. מעל הכל מרחפת המודעות למוגבלות ההשגה האנושית, ובלשון הזוהר (בתרגום): “כיוון ששואל אדם ומפשפש להסתכל ולדעת מדרגה לדרגה עד סוף כל הדרגות, כיוון שמגיע לשָם – ‘מה’. מה ידעת, מה הסתכלת, מה פשפשת? הרי הכל סתום הוא כבראשונה”.

היצירתיות והחידוש הם יסודות עולמו של הזוהר. בניגוד לרמב”ן ולמקובלי פרובנס וגירונה, שראו את תפקידם בעיקר בהעברה שמרנית ומדויקת של מסורות עתיקות שנמסרו להם מרבותיהם, הזוהר אינו מפסיק ליצור ולחדש. כמו שא-לוהים ברא את עולמו בהבל פיו, גם מקובלי הזוהר בוראים שמים חדשים וארץ חדשה בדיבורם. שנים אחר כך ביטא האר”י תודעה זו בביטוי עז שכולו טרמינולוגיה זוהרית:

חֲדוּ חַצְדֵּי חַקְלָא. בְּדִבּוּר וּבְקָלָא. וּמַלִּילוּ מִלָּה כִּמְתִיקָא וּכְדוּבְשָׁא; קֳדָם רִבּוֹן עָלְמִין. בְּמִלִּין סְתִימִין. תְּגַלּוּן פִּתְגָּמִין. וְתֵימְרוּן חִדּוּשָׁא … וְאִלֵּין מִלַּיָּא. יְהוֹן בִּרְקִיעַיָּא. וְתַמָּן מַאן שַׁרְיָא. הֲלָא הַהוּא שִׁמְשָׁא.

פירוש: קוצרי השדה – הדימוי העצמי של המקובלים היוצרים והמעבדים את קרקע העולם הרוחני – בוראים את עולמם בקול ובדיבור. המלים המתוקות שלהם מגלות סודות, מחדשות, יוצרות את השמים ומגלות את השמש, שהיא מקור ההארה, ההשראה והחידוש.

היצירה הזו מתבטאת בראש ובראשונה בזוגיות הרוחנית – המפגש וההשפעה ההדדית שבין האדם לא-לוהיו – ובעקבותיה גם בזוגיות הארצית. הרעיון הבסיסי של האִדרא רבה, מהטקסטים החשובים ביותר בזוהר, הוא שאמנם א-לוהים ברא את האדם, אך האדם – או רשב”י ותלמידיו – ‘מתקן’ את הפרצופים הא-לוהיים, שהם ההופעות של הא-ל בעולם, באמצעות דרשותיו ודיבוריו. דרך התיקון הצדיק יוצר ומעצב את תפיסת הא-לוהות בתודעה האנושית. במלים אחרות: היצירה היא הדדית, וכמו שהא-ל יוצר את האדם גם האדם ‘יוצר’ בתודעתו את דמות הא-ל. על פי הזוהר פירוש המלים מספר משלי “נודע בשערים בעלה” הוא שהכרת הא-ל היא סובייקטיבית, אצל כל אחד ואחד לפי מה שהוא מסוגל לשער בלבו. הסובייקטיביות אינה מקטינה את הוודאות ואת התוקף של ההכרה, שכן לפי הזוהר הא-ל האינסופי קיים באמת בכל האופנים שבהם בני האדם מסוגלים לשער אותו.

הכוח היוצר והפועל הזה נקרא ‘זוהר’, ואחד הפסוקים שהזוהר מרבה להזכיר הוא “והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע”. אותו זוהר שפועל בעליונים, ואִתו בורא הא-לוהים את העולמות, הוא זה שפורץ ומתבטא בעולמם של המשכילים – הם המקובלים – והוא מקור ההשראה הנבואית החזיונית שלהם. לפי הספר ‘תיקוני זוהר’, התנוצצות הזוהר היוצר בנשמתם מעניקה לבני חבורת הזוהר את ההסכמה משמים לחדש את החידושים שלהם.

סמלה של ממלכת לאון הספרדית. מתוך כתב יד עברי מראשית המאה ה–14-

סמלה של ממלכת לאון הספרדית. מתוך כתב יד עברי מראשית המאה ה–14

יוצר, יצירה, יצר

היצירתיות של הזוהר קשורה קשר הדוק לזוגיות ולעבודה נכונה עם האנרגיה המינית. כך גם מתאר הזוהר את היווצרותו של שיר השירים. השיר נוצר מחיבור של הזוהרים – שהם ביטוי לספירות העליונות ולכוחות היצירה הא-לוהיים, אך גם לכוחות הנפש האנושיים, שמשתוקקים ומתאווים להתחבר זה לזה ולהיכלל זה בזה. תשוקת הזיווג שעומדת בבסיסם היא שהופכת את המגילה לסיפור של אהבה, של זוהר יצירתי. הם מתחברים בנשיקה, “ישקני מנשיקות פיהו”, שהיא חיבור הרוחות דרך הפה והדיבור. בפרשנות זו מזהה הזוהר את המקור המשותף לאהבה, לזוגיות, ליצירה, וגם ליצר.

ההעצמה של הארוס כמקור החיוניות היצירתית מעמידה אותו במקום רגיש הזקוק לשמירה ולזהירות מיוחדת. למרות הפתיחות הנדירה, הזוהר רחוק מאוד ממתירנות, והשמירה על הטהרה המינית מקבלת בספר חשיבות עצומה. על פי הזוהר, החטא המיני הקדמון – הוצאת זרע לבטלה – הוא מהחטאים החמורים ביותר, וייתכן שאין אפשרות לשוב בתשובה עליו. זהו למעשה חטא הרווקות: חטא שמבטא את הנרקיסיזם, את ההסתגרות העצמית, את חוסר יכולתו של האדם לחרוג מעצמו ולפנות אל זולתו. על פי הזוהר, שכרון האהבה העצמית הוא שעומד בבסיסו של עולם התוהו הקמאי שנחרב, ותיקון האנרגיה המינית וניתובה לחיבור נכון שבין הזכר לנקבה הוא גם נקודת המוצא וגם התנאי לתיקון העולם. לכן הצדיק היוצר, זה שבורא עולמות בהבל פיו, זה שגוזר והקדוש ברוך הוא מקיים את דבריו, הוא גם שומר הברית, במשמעות של יכולת שליטה עצמית גבוהה באנרגיה היצירתית והמינית שלו וניתובה לאפיקים של חיבור מתוקן.

חלק ממפת עכו משנת 1252-

חלק ממפת עכו משנת 1252

בדחן החצר

יחד עם כובד הראש והרצינות המתבקשת כשעוסקים בנושאים שבכבשונו של עולם, הזוהר לא מוותר על ההומור והצחוק. בתיאור העולמות העליונים משרטט הזוהר מערכת של ביורוקרטיה מורכבת: יש ממונים שונים לקשת רחבה של תפקידים – העלאת התפילות וקבלתן, משפט לחוטאים וביצוע גזר דין לחייבים. יש מערכת תקשורת מסודרת של רושמי פתקים ומעבירי פתקים, יש ארכיון שבו נשמרים הפתקים וממונים שיודעים מתי לשלוף את הפתקים ולהעביר את ההוראות לביצוע.

אך לצד כל המערכת המסועפת והרצינית הזו יש גם בדחן. הבדחן פועל מחוץ למסגרת ולכללים, מותר לו לבקר את המסגרת ואת השיטה, ואף לצחוק על המלך. המלך זקוק לבדחן שישחרר אותו מהכובד הבלתי נסבל של התפקיד, מהמועקה ומהאחריות הרבה שבניהול הממלכה. לפי הזוהר זהו עניינם של הלויים בבית המקדש – ‘בדיחי דמלכא’ – הם אחראים על מצב הרוח של המלך. ומה שמותר למלך העליון מותר גם לבשר ודם: כשהמלך התארח אצל דוד עבדו, החליף הלה את התפקידים ומינה דווקא את הכהנים ואת החסידים לבדחנים. במהתלה זו הוא משעשע את המלך, ומכיוון שהמלך הוא ה’אורח’ של דוד הוא חייב לשתף פעולה ולקבל את כללי המשחק החדשים.

מעבר למינוי בדחנים לשעשוע המלך, דוד המלך גם מתפקד בעצמו כ’בדחנא דמלכא’. התנ”ך מספר לנו שבעת העלאת ארון הברית הוא “מפזז ומכרכר לפני ה'”, עד שמיכל בת שאול בזה לו בלבה. על פי הזוהר ההומור מתבטא אצל דוד גם בנושאים רגישים יותר. על חטא דוד עם בת שבע כותב הזוהר: “ואף על גב דהווה בצערא, כיוון דהווה קמי מלכא תב לבדיחותיה כמה דהווה, בגין לבדחא למלכא” – למרות הצער על הנפילה המוסרית החמורה מחליט דוד להתלוצץ עם מלך העולם כדי לבדחו. הוא טוען שכל החטא היה בכלל לשם שמים, כדי לאשש את הידיעה המוקדמת של ה’ שדוד עתיד לחטוא – “למען תצדק בדברך”. בעולמו של הזוהר ההומור והאירוניה הם גם דרכים בעבודת ה’.

לפי התפיסה הפילוסופית של הרמב”ם הרע אינו מציאות אלא היעדר וחוסר של הטוב. כך יש להבין גם מושגים דומים: חושך הוא היעדר אור; היצר הרע או השטן הם כוח הדמיון שבאדם, שמסתיר את הכוח האמיתי – השכל. כפועל יוצא מגישה זו אנחנו מוצאים בהגותו של הרמב”ם תפיסה שכופרת בקיומם של כוחות ושל ברואים שנהוג היה לייחסם לרוע העולמי, כגון שדים.

תפיסה זו, שרווחה בתקופה שקדמה לתקופת התפשטותו של הזוהר, מופיעה גם בכתביהם של ראשוני המקובלים בימי הביניים מבית מדרשו של רבי יצחק סגי נהור. לעומתם מציג הזוהר תפיסה שונה לחלוטין: הרע והמושגים הכרוכים בו אינם רק היעדר, יש להם מציאות ממשית בעולם. בהכללה, קיימות שתי מערכות מקבילות: האחת, מערכת הטוב, שבה ספירות ועולמות מ’סטרא דקדושה’, ושהיצר הטוב הוא חלק ממנה; והשנייה, מערכת ה’סטרא אחרא’, שהשטן והיצר הרע הם חלק ממנה. למערכת זו שייכים גם מלאכי החבלה והשדים. העולם וההוויה נקרעים בין הטוב לבין הרע ונמשכים חליפות לצד זה ולצד זה.

יחד עם זאת, העולם אינו מקום דמוני ומאיים. למקובלי הזוהר יש היכרות אינטימית עם דרכי עולם הרוע. הם מכירים את חולשותיו, את נקודות התורפה שלו, את דרכיו ואת מעלליו, וכך יש ביכולתם ‘לשחד’ אותו או לתת לו ‘מנחה’ ולתמרן אותו למקום שיאפשר התמודדות יעילה מולו. ההיכרות העמוקה עם הרע היא חלק מהאיכויות המיוחדות של רשב”י ותלמידיו בזוהר, והיא גם התשובה לבעיית הגמול של ‘צדיק ורע לו’ שבספר איוב. על פי הזוהר איוב נענש על שום שהתרחק מהרע בתכלית ולא עסק בתיקונו, ובכך עורר עליו את חמתו. דמות הצדיק המושלם שמתרחק מהרע בתכלית היא אפרורית, יבשושית, ומתכחשת לתביעות החיים הארציים, והזוהר סולד ממנה במובהק.

ברוח זו מפורש גם ניסיון עקדת יצחק. אברהם, איש החסד, היה צריך להתחבר אל הכוחות האפלים של הדין שמגולמים בדמותו של יצחק. ניסיון העקדה נבע מקטרוגו של היצר הרע שטען שלאברהם אין חלק בו, ועיקר התביעה מאברהם הייתה להבין שהכל בצחוק – כרמוז בשמו של יצחק. מי שיש לו הומור יבין שחייב להיות סוף טוב לסיפור הזה. הזוהר הופך את עקדת יצחק לסוג של מתיחה, הומור שחור שאופייני כל כך לסטרא אחרא, שנוהג לשטות בקרבנותיו. כדי להתמודד אתו צריך להיכנס לראש שלו, לענות לו הפוך על הפוך.

מעל הכללים. קלף הג'וקר, המייצג את ליצן החצר, עומד בראש ההיררכיה במשחק הקלפים. ליצן חצר בציור מהמאה ה–19-

מעל הכללים. קלף הג’וקר, המייצג את ליצן החצר, עומד בראש ההיררכיה במשחק הקלפים. ליצן חצר בציור מהמאה ה–19

חלוציות כתנאי לגאולה

על הציווי לאברהם “לך לך מארצך וממולדתך” שואל הזוהר: הרי בסוף פרשת נח מספר הכתוב שאברהם עזב מיוזמתו את אור כשדים בדרכו לכנען. אם כן, מה פשרו של הציווי הא-לוהי שנראה פה כהצתה מאוחרת? הרי אברהם כבר היה ממילא בדרכו לארץ המובטחת והיציאה לא הייתה מכוחו של הציווי?

תשובתו של הזוהר מפתיעה: השליחות וגם הייעוד לא היו ניתנים לאברהם אלמלא יזם הוא את המהלך. ההתעוררות של האדם לקבלת השפע היא התנאי לקיומו ולהמשכתו מלמעלה. הדימוי של הזוהר הוא לאש – השלהבת (אש לבנה) לא תיאחז בגחלת (אש שחורה) מבלי שהאחרונה תוצת. יש גם דימוי מהתחום הזוגי: האיש אינו מסוגל להתעורר ולפקוד את אשתו אם לא תקדם התשוקה של האישה להיפקד ולקבל. ה’מיין נוקבין’ – מי התשוקה וההתעוררות של הנקבה – הם התנאי להמשכת ה’מיין דכורין’ שהם השפע שמגיע מהזכר. הזוהר קורא לזה ‘איתערותא דלתתא’ – התעוררות התחתונים, שהיא התנאי לכל פקידה וגאולה.

מכאן ניתן גם להבין את המשיכה העצומה של המקובלים בכל הדורות לעלות לארץ ישראל. היוזמה האנושית וההתעוררות המעשית נתפסו כתנאי לפקידה הא-לוהית. בין מקובלים אלה נמנים הרמב”ן, רבי יהודה הלוי, האר”י ומקובלי צפת, תלמידי הגר”א, רבי נחמן מברסלב, רבי מנחם מנדל משקלוב ותלמידי הבעש”ט. מעניין שבפרספקטיבה היסטורית דווקא היצירה הקבלית המיסטית הייתה זרז משמעותי בתהליכים ארציים שהלכו והתפתחו עד שהגיעו לשיאם בתנועה הציונית.

וזה אולי חלק מסוד קסמו של הזוהר – הרנסנס שהוא יוצר. הזוהר מחולל תחייה מחדש של מסורות עתיקות, והופך אותן למנוע של חידוש רוחני ותרבותי עצום. הוא מחדש תודעה של אביב נעורים ארצישראלי שמתהווה במרחבים הירוקים של הגליל, בטיול, ביציאה לשדה, במפגש עם דמויות מופלאות, בדיבוק חברים. בכך מעצים הזוהר את הגעגוע לתורה מחוברת והוליסטית שנוגעת בכל הרבדים של החיים. התורה שלו נוצרת באמצעות קבוצת לומדים תוססת שמחדשת ללא הרף, שלא פוחדת משינוי וממפגש עם הריק היצירתי. יש כאן חידוש של עולם נבואי, של מרחבי השראה ושל פתיחות אל הסוד המתסיס – הן הלאומי והן הפרטי האקזיסטנציאליסטי.

מאז החורבן העולם הרוחני היהודי הצטמק וקפא לתוך מערכות רציונליות קרות, נוקשות ודוגמטיות. קביעת התלמוד ש”מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה” היא קינה מרירה שתופסת שמצב זה הוא חלק מקללת הגלות שצמצמה את הדת לעיסוק בהיבטים צרים ומוגבלים של טבע האדם והעולם. במובן זה תפקיד הזוהר הוא להיות מבשר גאולה, ממריץ רוחני ומנטלי הקורא לעולם רוחני הוליסטי ועשיר יותר. ומכאן האומץ לדרוש מחדש פסוקים, להחיות מחדש את דרך הלימוד הראשונית של התנאים, ובעיקר לעורר את החשק ואת האהבה, את התשוקה לחיבור שהיא יסוד החיים.

בשיאן של נקודות שפל אפלות בהיסטוריה היהודית – ימי מרד בר כוכבא וימי הביניים שבין מסעות הצלב – רואה הזוהר בעיני רוחו את הגאולה. שינוי ההקשר שהוא מציע מאפשר לחוות בצורה מוחשית את החיים היהודיים המלאים בארץ ישראל. המהפכנות הזו היא אולי הסוד הגדול של התורה שבעל פה, של רוח העם, שיש בה הכוח להמציא את עצמה בכל פעם מחדש. זהו כוחה של כנסת ישראל: להתחבר אל ההשראה העליונה, לגלות בתוכה מקורות הנעה עוצמתיים, להתרומם מחדש כעוף חול ולדאות אל השמש גם בזמנים בלתי אפשריים.

בסוד הזה יש משהו מתריס ומאתגר, אך גם חזרה ליסוד פשוט ובראשיתי, כפי שהזוהר מגדיר: “דברים חדשים עתיקים”. וכפי שכתב כל כך יפה פרופ’ יהודה ליבס:

לפי תודעתו שלו הזוהר איננו מדבר בחידות ואיננו קשה להבנה. אף אני אוכל להעיד, אחרי ניסיון של עשרות שנים בהוראת הזוהר, שמה שנראה כסודות שקשה להבין את עומקם איננו קושי בהבנה אלא קושי בקבלת הכתוב כפשוטו. קושי זה מקורו ברוח החירות העצומה הנושבת בזוהר, שבכמותה לא הורגלנו. החינוך המקובל מקשה על חניכיו להאמין שבאמת כתוב מה שכתוב בספר, כי מה שרשב”י לא פחד לחדש – אנחנו מפחדים אפילו לקרוא.

חותמת של הרמב"ן שנמצאה ליד עכו, ולידה חתימה שנחתמה בחותמת זו. הרמב"ן הגיע לעכו באחרית ימיו, ובה נפטרהחותמת באדיבות אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים

חותמת של הרמב”ן שנמצאה ליד עכו, ולידה חתימה שנחתמה בחותמת זו. הרמב”ן הגיע לעכו באחרית ימיו, ובה נפטר

מקורות למאמר ולעיון נוסף:

  • יהודה ליבס: ‘כיצד נתחבר ספר הזוהר’; ‘זוהר וארוס’; ‘הזוהר כרנסנס’.
  • יהודה יפרח, ‘מסעו של אברהם לארץ ישראל כביטוי למסעו המיסטי של המקובל’.
  • דניאל אברמס, ‘לתולדות ההנחות והציפיות של המקובלים והחוקרים’.
  • בועז הוס, ‘הופעתו של ספר הזוהר’.
  • אריה קפלן, ‘מדיטציה וקבלה’

ימי הביניים

1286
לספירה

תגים

איטליה, איתערותא דלתתא, ארץ ישראל, בית המקדש, גירונה, האר"י, הלכה, זוהר, חורבן בית המקדש, חטא, יהודה ליבס, יוסף הלוי בן טודרוס, יצחק דמן עכו, יצחק סגי נהור, יצרים, משה די ליאון, ספרד, עכו, עלייה, פרובנס, ציונות, צפת, קבלה, רמב"ם, רמב"ן
מאת: יהודה יפרח

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך

החרב המגן והסוס

החרב המגן והסוס

מדף חדש בארון הספרים היהודי

מדף חדש בארון הספרים היהודי

הקיר הפילוסופי

הקיר הפילוסופי

קדֵשה מבנות ישראל

קדֵשה מבנות ישראל

מדיניות הפרטיות קראו כאן

Privacy Policy Read here please

‏סגולה - מגזין ישראלי להיסטוריה‏

תגים

איטליה אמנות ארכאולוגיה ארכיאולוגיה ארץ ישראל בריטניה גרמניה הורדוס הר הבית חפירות חשמונאים יוסף בן מתתיהו ירושלים מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה ניו יורק פורים ציונות ציור צרפת רומא רשות העתיקות
Nobel Digital
© Copyright
↑
 
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס