• התחבר
  • הרשם
  • תקופה
    • פרהיסטוריה3000000 לפנה"ס - 5001 לפנה"ס
    • העת העתיקה5000 לפנה"ס - 399 לספירה
    • ימי הביניים400 לספירה - 1499 לספירה
    • העת החדשה1500 לספירה - 1879 לספירה
    • העידן המודרני1880 לספירה - 1980 לספירה
  • בית
  • חדשות
  • לרכישת מנוי
    • רכישת מנוי עברית
    • English subscription
    • גיליון לדוגמה
  • צור קשר
  • גליונות עבר
  • ביקורות
    • ספרים
    • סרטים ותאטרון
    • ביקורת תערוכה
  • מסע בזמן
  • הסכתים
  • חגים ומועדים
    • תפריט חגים ומועדים
    • חגי תשרי
    • חנוכה
    • ט”ו בשבט
    • פורים
    • פסח
    • השואה
    • עצמאות
    • ל”ג בעומר
    • ירושלים
    • שבועות
    • תשעה באב
  • en
  • he
  • התחבר
  • הרשם
  • תקופה
    • פרהיסטוריה3000000 לפנה"ס - 5001 לפנה"ס
    • העת העתיקה5000 לפנה"ס - 399 לספירה
    • ימי הביניים400 לספירה - 1499 לספירה
    • העת החדשה1500 לספירה - 1879 לספירה
    • העידן המודרני1880 לספירה - 1980 לספירה
  • בית
  • חדשות
  • לרכישת מנוי
    • רכישת מנוי עברית
    • English subscription
    • גיליון לדוגמה
  • צור קשר
  • גליונות עבר
  • ביקורות
    • ספרים
    • סרטים ותאטרון
    • ביקורת תערוכה
  • מסע בזמן
  • הסכתים
  • חגים ומועדים
    • תפריט חגים ומועדים
    • חגי תשרי
    • חנוכה
    • ט”ו בשבט
    • פורים
    • פסח
    • השואה
    • עצמאות
    • ל”ג בעומר
    • ירושלים
    • שבועות
    • תשעה באב
  • en
  • he
  • -3000000
  • -2900000
  • -2800000
  • -2700000
  • -2600000
  • -2500000
  • -2400000
  • -2300000
  • -2200000
  • -2100000
  • -2000000
פרהיסטוריה
  • -1900000
  • -1800000
  • -1700000
  • -1600000
  • -1500000
  • -1400000
  • -1300000
  • -1200000
  • -1100000
  • -1000000
  • -900000
פרהיסטוריה
  • -800000
  • -700000
  • -600000
    • 500000 לפנה"ס :

      הומו ארקטוס בשרון
  • -500000
    • 500000 לפנה"ס :

      הומו ארקטוס בשרון
  • -400000
  • -300000
  • -200000
  • -100000
    • 60000 לפנה"ס :

      יוצאים מהמערות
    • 7000 לפנה"ס :

      מַסֵּכָה תַעֲשֶׂה לָּךְ המפץ הגדול של הפרהיסטוריה
    • 4200 לפנה"ס :

      מסרים מסתוריים על דולמנים
    • 4000 לפנה"ס :

      היפופוטמים בתל-אביב
    • 3150 לפנה"ס :

      והיקב עוד יהיה פורח! – איך מייצרים יין בנגב?
    • 3000 לפנה"ס :

      מה תרצו, בירה מצרית או פלישתית? חריש עמוק
    • 2500 לפנה"ס :

      אימפריה צפה
    • 1900 לפנה"ס :

      להדהד את צער העולם
    • 1780 לפנה"ס :

      מי אתם, האמורים?
    • 1350 לפנה"ס :

      שבוי ושובה
    • 1200 לפנה"ס :

      תוגת צעצועיך הקדומים
    • 1020 לפנה"ס :

      בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ
    • 960 לפנה"ס :

      חידת המקדש
    • 853 לפנה"ס :

      חיל המרכבות של אחאב
    • 850 לפנה"ס :

      דרישת שלום בת 3,000
    • 800 לפנה"ס :

      בקע לגולגולת כְּסוּס בְּלִי רוֹכְבוֹ
    • 720 לפנה"ס :

      מאגר מים בן 2,700 שנה נחשף בראש העין
    • 705 לפנה"ס :

      צנחנים חופרים
    • 650 לפנה"ס :

      “אשר על הבית”
    • 609 לפנה"ס :

      חורבן בעיניים בבליות
    • 590 לפנה"ס :

      חותמו של ראש העיר
    • 516 לפנה"ס :

      השומרונים באים
    • 500 לפנה"ס :

      ”וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם”
    • 480 לפנה"ס :

      ויהי בימי אחשורוש
    • 400 לפנה"ס :

      הסיפור נותר חתום
    • 200 לפנה"ס :

      הארכיון שנזנח
    • 167 לפנה"ס :

      החיילים היהודים של אנטיוכוס
    • 164 לפנה"ס :

      זהות יהודית בארמון הלניסטי
    • 160 לפנה"ס :

      בית דינם של החשמונאים
    • 150 לפנה"ס :

      בן אלפיים, ויותר
    • 141 לפנה"ס :

      מפלצת יוונית בירושלים
    • 110 לפנה"ס :

      חפירה מלאת חורים
    • 100 לפנה"ס :

      אוצר ממצולות ים חשמונאי ללא שם חשמונאים משקיפים מלמעלה חיים של טהרה
    • 50 לפנה"ס :

      מצרים התת-קרקעית חושפת אוצרות
    • 37 לפנה"ס :

      היהודי הטוב
    • 20 לפנה"ס :

      לאן נעלם הנמל הקיסרי? שאלו שלום ירושלים מסע המלך האחרון: ביקורת תערוכה
    • 18 לפנה"ס :

      מרצפים את העבר
    • 0 לפנה"ס :

      האם הנבטים הם בני רֵכָב? אדוני המדבר
  • 0
  • 100000
  • 200000
פרהיסטוריה
  • -5000
  • -4980
  • -4960
  • -4940
  • -4920
  • -4900
  • -4880
  • -4860
  • -4840
  • -4820
  • -4800
העת העתיקה
  • -4780
  • -4760
  • -4740
  • -4720
  • -4700
  • -4680
  • -4660
  • -4640
  • -4620
  • -4600
  • -4580
העת העתיקה
  • -4560
  • -4540
  • -4520
  • -4500
  • -4480
  • -4460
  • -4440
  • -4420
  • -4400
  • -4380
  • -4360
העת העתיקה
  • -4340
  • -4320
  • -4300
  • -4280
  • -4260
  • -4240
  • -4220
    • 4200 לפנה"ס :

      מסרים מסתוריים על דולמנים
  • -4200
    • 4200 לפנה"ס :

      מסרים מסתוריים על דולמנים
  • -4180
  • -4160
  • -4140
העת העתיקה
  • -4120
  • -4100
  • -4080
  • -4060
  • -4040
  • -4020
    • 4000 לפנה"ס :

      היפופוטמים בתל-אביב
  • -4000
    • 4000 לפנה"ס :

      היפופוטמים בתל-אביב
  • -3980
  • -3960
  • -3940
  • -3920
העת העתיקה
  • -3900
  • -3880
  • -3860
  • -3840
  • -3820
  • -3800
  • -3780
  • -3760
  • -3740
  • -3720
  • -3700
העת העתיקה
  • -3680
  • -3660
  • -3640
  • -3620
  • -3600
  • -3580
  • -3560
  • -3540
  • -3520
  • -3500
  • -3480
העת העתיקה
  • -3460
  • -3440
  • -3420
  • -3400
  • -3380
  • -3360
  • -3340
  • -3320
  • -3300
  • -3280
  • -3260
העת העתיקה
  • -3240
  • -3220
  • -3200
  • -3180
  • -3160
    • 3150 לפנה"ס :

      והיקב עוד יהיה פורח! – איך מייצרים יין בנגב?
  • -3140
  • -3120
  • -3100
  • -3080
  • -3060
  • -3040
העת העתיקה
  • -3020
    • 3000 לפנה"ס :

      מה תרצו, בירה מצרית או פלישתית? חריש עמוק
  • -3000
    • 3000 לפנה"ס :

      מה תרצו, בירה מצרית או פלישתית? חריש עמוק
  • -2980
  • -2960
  • -2940
  • -2920
  • -2900
  • -2880
  • -2860
  • -2840
  • -2820
העת העתיקה
  • -2800
  • -2780
  • -2760
  • -2740
  • -2720
  • -2700
  • -2680
  • -2660
  • -2640
  • -2620
  • -2600
העת העתיקה
  • -2580
  • -2560
  • -2540
  • -2520
    • 2500 לפנה"ס :

      אימפריה צפה
  • -2500
    • 2500 לפנה"ס :

      אימפריה צפה
  • -2480
  • -2460
  • -2440
  • -2420
  • -2400
  • -2380
העת העתיקה
  • -2360
  • -2340
  • -2320
  • -2300
  • -2280
  • -2260
  • -2240
  • -2220
  • -2200
  • -2180
  • -2160
העת העתיקה
  • -2140
  • -2120
  • -2100
  • -2080
  • -2060
  • -2040
  • -2020
  • -2000
  • -1980
  • -1960
  • -1940
העת העתיקה
  • -1920
    • 1900 לפנה"ס :

      להדהד את צער העולם
  • -1900
    • 1900 לפנה"ס :

      להדהד את צער העולם
  • -1880
  • -1860
  • -1840
  • -1820
  • -1800
    • 1780 לפנה"ס :

      מי אתם, האמורים?
  • -1780
    • 1780 לפנה"ס :

      מי אתם, האמורים?
  • -1760
  • -1740
  • -1720
העת העתיקה
  • -1700
  • -1680
  • -1660
  • -1640
  • -1620
  • -1600
  • -1580
  • -1560
  • -1540
  • -1520
  • -1500
העת העתיקה
  • -1480
  • -1460
  • -1440
  • -1420
  • -1400
  • -1380
  • -1360
    • 1350 לפנה"ס :

      שבוי ושובה
  • -1340
  • -1320
  • -1300
  • -1280
העת העתיקה
  • -1260
  • -1240
  • -1220
    • 1200 לפנה"ס :

      תוגת צעצועיך הקדומים
  • -1200
    • 1200 לפנה"ס :

      תוגת צעצועיך הקדומים
  • -1180
  • -1160
  • -1140
  • -1120
  • -1100
  • -1080
  • -1060
העת העתיקה
  • -1040
    • 1020 לפנה"ס :

      בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ
  • -1020
    • 1020 לפנה"ס :

      בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ
  • -1000
  • -980
    • 960 לפנה"ס :

      חידת המקדש
  • -960
    • 960 לפנה"ס :

      חידת המקדש
  • -940
  • -920
  • -900
  • -880
  • -860
    • 853 לפנה"ס :

      חיל המרכבות של אחאב
    • 850 לפנה"ס :

      דרישת שלום בת 3,000
  • -840
העת העתיקה
  • -820
    • 800 לפנה"ס :

      בקע לגולגולת כְּסוּס בְּלִי רוֹכְבוֹ
  • -800
    • 800 לפנה"ס :

      בקע לגולגולת כְּסוּס בְּלִי רוֹכְבוֹ
  • -780
  • -760
  • -740
    • 720 לפנה"ס :

      מאגר מים בן 2,700 שנה נחשף בראש העין
  • -720
    • 720 לפנה"ס :

      מאגר מים בן 2,700 שנה נחשף בראש העין
    • 705 לפנה"ס :

      צנחנים חופרים
  • -700
  • -680
  • -660
    • 650 לפנה"ס :

      “אשר על הבית”
  • -640
  • -620
    • 609 לפנה"ס :

      חורבן בעיניים בבליות
העת העתיקה
  • -600
    • 590 לפנה"ס :

      חותמו של ראש העיר
  • -580
  • -560
  • -540
  • -520
    • 516 לפנה"ס :

      השומרונים באים
    • 500 לפנה"ס :

      ”וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם”
  • -500
    • 500 לפנה"ס :

      ”וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם”
    • 480 לפנה"ס :

      ויהי בימי אחשורוש
  • -480
    • 480 לפנה"ס :

      ויהי בימי אחשורוש
  • -460
  • -440
  • -420
    • 400 לפנה"ס :

      הסיפור נותר חתום
  • -400
    • 400 לפנה"ס :

      הסיפור נותר חתום
העת העתיקה
  • -380
  • -360
  • -340
  • -320
  • -300
  • -280
  • -260
  • -240
  • -220
    • 200 לפנה"ס :

      הארכיון שנזנח
  • -200
    • 200 לפנה"ס :

      הארכיון שנזנח
  • -180
    • 167 לפנה"ס :

      החיילים היהודים של אנטיוכוס
    • 164 לפנה"ס :

      זהות יהודית בארמון הלניסטי
    • 160 לפנה"ס :

      בית דינם של החשמונאים
העת העתיקה
  • -160
    • 160 לפנה"ס :

      בית דינם של החשמונאים
    • 150 לפנה"ס :

      בן אלפיים, ויותר
    • 141 לפנה"ס :

      מפלצת יוונית בירושלים
  • -140
  • -120
    • 110 לפנה"ס :

      חפירה מלאת חורים
    • 100 לפנה"ס :

      אוצר ממצולות ים חשמונאי ללא שם חשמונאים משקיפים מלמעלה חיים של טהרה
  • -100
    • 100 לפנה"ס :

      אוצר ממצולות ים חשמונאי ללא שם חשמונאים משקיפים מלמעלה חיים של טהרה
  • -80
  • -60
    • 50 לפנה"ס :

      מצרים התת-קרקעית חושפת אוצרות
  • -40
    • 37 לפנה"ס :

      היהודי הטוב
    • 20 לפנה"ס :

      לאן נעלם הנמל הקיסרי? שאלו שלום ירושלים מסע המלך האחרון: ביקורת תערוכה
  • -20
    • 20 לפנה"ס :

      לאן נעלם הנמל הקיסרי? שאלו שלום ירושלים מסע המלך האחרון: ביקורת תערוכה
    • 18 לפנה"ס :

      מרצפים את העבר
    • 0 לפנה"ס :

      האם הנבטים הם בני רֵכָב? אדוני המדבר
  • 0
  • 20
    • 40 לספירה :

      נוסטלגיה מוזהבת – מטבע זהב רומי נדיר בגליל נר עם מנורה
  • 40
    • 40 לספירה :

      נוסטלגיה מוזהבת – מטבע זהב רומי נדיר בגליל נר עם מנורה
    • 44 לספירה :

      אפיריון המלך בנחל שילה
    • 50 לספירה :

      בית מלאכה לייצור כלי אבן התגלה בגליל
    • 56 לספירה :

      מיהו יהודי בעת העתיקה?
העת העתיקה
  • 60
    • 62 לספירה :

      לבקר בהיכלו
    • 66 לספירה :

      אל תקרא לי יוסף לא מעור אחד
    • 67 לספירה :

      רומאים על הגג
    • 69 לספירה :

      איך מיהודה יצא קיסר
    • 70 לספירה :

      עדויות חדשות על הקרב האחרון של ירושלים הקדומה מטביעים חותם – מטבעות המרד הגדול בירושלים בין חורבן לבניין יופייה הדומם של עיר הקודש
  • 80
  • 100
    • 101 לספירה :

      הון, שלטון, מטמון
  • 120
    • 130 לספירה :

      עם הגב לקיר
    • 132 לספירה :

      בר-כוכבא בירושלים
  • 140
  • 160
  • 180
    • 200 לספירה :

      רבי בבריכה בי”ז בתמוז
  • 200
    • 200 לספירה :

      רבי בבריכה בי”ז בתמוז
    • 212 לספירה :

      אירוע היום
    • 220 לספירה :

      ‘פַּרְצוּפָה’ של המדינה
  • 220
    • 220 לספירה :

      ‘פַּרְצוּפָה’ של המדינה
  • 240
    • 250 לספירה :

      כתובות עתיקות מוכיחות: קהילה יהודית התקיימה בפקיעין לפחות 1,800 שנה טריו לבוש טוגות
  • 260
העת העתיקה
  • 280
    • 300 לספירה :

      תגלית בגשם
  • 300
    • 300 לספירה :

      תגלית בגשם
    • 320 לספירה :

      נרותיי הזעירים, מה רבו הסיפורים
  • 320
    • 320 לספירה :

      נרותיי הזעירים, מה רבו הסיפורים
  • 340
    • 350 לספירה :

      גת מרשימה מהתקופה הביזנטית התגלתה בנגב זה השער
  • 360
  • 380
    • 400 לספירה :

      ברכת הגת חיפש פטריות והעלה אבן בידו
  • 400
    • 400 לספירה :

      ברכת הגת חיפש פטריות והעלה אבן בידו
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 420
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 440
    • 450 לספירה :

      חלוצה יוונית ביזנטית
  • 460
  • 480
    • 500 לספירה :

      והבור ריק, יש בו מים אל תגידו בגת מי כתבה על קערת השבעה?
העת העתיקה
  • 400
    • 400 לספירה :

      ברכת הגת חיפש פטריות והעלה אבן בידו
  • 410
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 420
    • 420 לספירה :

      דג בולע דג בולע דג
  • 430
  • 440
    • 450 לספירה :

      חלוצה יוונית ביזנטית
  • 450
    • 450 לספירה :

      חלוצה יוונית ביזנטית
  • 460
  • 470
  • 480
  • 490
    • 500 לספירה :

      והבור ריק, יש בו מים אל תגידו בגת מי כתבה על קערת השבעה?
  • 500
    • 500 לספירה :

      והבור ריק, יש בו מים אל תגידו בגת מי כתבה על קערת השבעה?
ימי הביניים
  • 510
  • 520
  • 530
    • 539 לספירה :

      גאורגים באשדוד
  • 540
    • 550 לספירה :

      הקדוש המסתורי
  • 550
    • 550 לספירה :

      הקדוש המסתורי
  • 560
  • 570
  • 580
  • 590
  • 600
  • 610
ימי הביניים
  • 620
    • 630 לספירה :

      מגילת האש
  • 630
    • 630 לספירה :

      מגילת האש
  • 640
  • 650
  • 660
  • 670
  • 680
  • 690
  • 700
  • 710
  • 720
ימי הביניים
  • 730
  • 740
  • 750
  • 760
  • 770
  • 780
  • 790
    • 800 לספירה :

      מניין באו הערבים ‘היהודים’? מסגד עתיק ברהט
  • 800
    • 800 לספירה :

      מניין באו הערבים ‘היהודים’? מסגד עתיק ברהט
    • 801 לספירה :

      אוצר הכדר
  • 810
  • 820
  • 830
ימי הביניים
  • 840
  • 850
  • 860
  • 870
  • 880
    • 890 לספירה :

      חפש את המטמון
  • 890
    • 890 לספירה :

      חפש את המטמון
  • 900
  • 910
  • 920
    • 928 לספירה :

      מדף חדש בארון הספרים היהודי
  • 930
  • 940
    • 950 לספירה :

      נקמה במערה כד קטן ודמי חנוכה
ימי הביניים
  • 950
    • 950 לספירה :

      נקמה במערה כד קטן ודמי חנוכה
  • 960
  • 970
  • 980
  • 990
  • 1000
  • 1010
  • 1020
  • 1030
  • 1040
  • 1050
ימי הביניים
  • 1060
  • 1070
  • 1080
  • 1090
    • 1096 לספירה :

      עקדת אשכנז
    • 1100 לספירה :

      גבורה משותפת על חומת חיפה
  • 1100
    • 1100 לספירה :

      גבורה משותפת על חומת חיפה
  • 1110
  • 1120
  • 1130
  • 1140
  • 1150
  • 1160
ימי הביניים
  • 1170
  • 1180
    • 1187 לספירה :

      מפלה בין הקרניים
  • 1190
    • 1200 לספירה :

      מבעד לעיני הנשר הגדול החרב המגן והסוס
  • 1200
    • 1200 לספירה :

      מבעד לעיני הנשר הגדול החרב המגן והסוס
  • 1210
  • 1220
  • 1230
  • 1240
  • 1250
  • 1260
    • 1270 לספירה :

      המחזור חוזר הביתה
  • 1270
    • 1270 לספירה :

      המחזור חוזר הביתה
    • 1280 לספירה :

      פולמוס הקבלה
ימי הביניים
  • 1280
    • 1280 לספירה :

      פולמוס הקבלה
    • 1286 לספירה :

      הזוהר: סוד חדש ועתיק זקן ועלמה, אידרא ותיקון
  • 1290
    • 1300 לספירה :

      לילי הביניים
  • 1300
    • 1300 לספירה :

      לילי הביניים
  • 1310
    • 1315 לספירה :

      לנדוד ולחקור
    • 1320 לספירה :

      ברצלונה של זהב
  • 1320
    • 1320 לספירה :

      ברצלונה של זהב
  • 1330
  • 1340
    • 1349 לספירה :

      קדֵשה מבנות ישראל
  • 1350
    • 1354 לספירה :

      עד שיבוא אליהו
  • 1360
  • 1370
  • 1380
    • 1390 לספירה :

      הגדת הדֶּבֶר גלגוליה של ‘הגדת הדֶּבֶר’
ימי הביניים
  • 1390
    • 1390 לספירה :

      הגדת הדֶּבֶר גלגוליה של ‘הגדת הדֶּבֶר’
    • 1391 לספירה :

      תורת הדור שאחרי התור
  • 1400
  • 1410
  • 1420
    • 1430 לספירה :

      עד שיבוא אליהו
  • 1430
    • 1430 לספירה :

      עד שיבוא אליהו
  • 1440
  • 1450
  • 1460
  • 1470
    • 1475 לספירה :

      אלמנה שכולה ומדפיסה
  • 1480
    • 1488 לספירה :

      חדר העבודה של ההיסטוריון
  • 1490
    • 1492 לספירה :

      מעבר לסוף מערב
    • 1500 לספירה :

      על פי דרכם
ימי הביניים
  • 1500
    • 1500 לספירה :

      על פי דרכם
    • 1501 לספירה :

      המשיח מפורטוגל משיח על המוקד
    • 1510 לספירה :

      הקיר הפילוסופי
  • 1510
    • 1510 לספירה :

      הקיר הפילוסופי
  • 1520
  • 1530
  • 1540
    • 1550 לספירה :

      דפוסים הלכתיים ארון הספרים – חיבוריו של רבי יוסף קארו
  • 1550
    • 1550 לספירה :

      דפוסים הלכתיים ארון הספרים – חיבוריו של רבי יוסף קארו
  • 1560
  • 1570
  • 1580
  • 1590
    • 1597 לספירה :

      המתוק שמשגע את העולם
    • 1600 לספירה :

      רב הפיראטים ברית בראש ההר
  • 1600
    • 1600 לספירה :

      רב הפיראטים ברית בראש ההר
העת החדשה
  • 1610
  • 1620
    • 1630 לספירה :

      מחאה בתחפושת אנוס בין יהודים
  • 1630
    • 1630 לספירה :

      מחאה בתחפושת אנוס בין יהודים
  • 1640
    • 1650 לספירה :

      משיח לפי תומו
  • 1650
    • 1650 לספירה :

      משיח לפי תומו
  • 1660
    • 1665 לספירה :

      משיח אז ועכשיו?
    • 1667 לספירה :

      האם ‘הכלה היהודייה’ הייתה באמת יהודייה? שיגעון של גאולה
  • 1670
    • 1675 לספירה :

      הפוך על הפוך
    • 1680 לספירה :

      עדות נאמנה
  • 1680
    • 1680 לספירה :

      עדות נאמנה
  • 1690
    • 1700 לספירה :

      איך הגיע אייזק ניוטון לבית המקדש? סוחר המלחמות
  • 1700
    • 1700 לספירה :

      איך הגיע אייזק ניוטון לבית המקדש? סוחר המלחמות
    • 1703 לספירה :

      השוטר, הדיפלומט והליצן
  • 1710
    • 1719 לספירה :

      הטוב בזמנים, הרע בזמנים
העת החדשה
  • 1720
  • 1730
    • 1737 לספירה :

      חבורת סוד בהחלט
  • 1740
  • 1750
    • 1756 לספירה :

      בעקבות הפייטנית הנעלמת
    • 1760 לספירה :

      הידיד – גוטהולד אפרים לסינג
  • 1760
    • 1760 לספירה :

      הידיד – גוטהולד אפרים לסינג
  • 1770
  • 1780
  • 1790
    • 1795 לספירה :

      להקדים תרופה
    • 1800 לספירה :

      מצבות שרות
  • 1800
    • 1800 לספירה :

      מצבות שרות
    • 1804 לספירה :

      תשכחו מפרנקלין – הפודקאסט
    • 1807 לספירה :

      הסנהדרין של נפוליאון
    • 1808 לספירה :

      תשכחו מפרנקלין
  • 1810
  • 1820
    • 1827 לספירה :

      הגדת המשורר
העת החדשה
  • 1830
    • 1832 לספירה :

      בפנים שחורות – מופעי המינסטרל
  • 1840
    • 1842 לספירה :

      שרלוט רוטשילד – הציירת היהודייה הראשונה
    • 1844 לספירה :

      להאמין ולהחלים
    • 1845 לספירה :

      מומר להכעיס
    • 1846 לספירה :

      שליחות דיפלומטית בשם פעמי משיח
    • 1850 לספירה :

      יותר מסתם פירורים הוגה המהפכה על משמר הדרך
  • 1850
    • 1850 לספירה :

      יותר מסתם פירורים הוגה המהפכה על משמר הדרך
    • 1852 לספירה :

      נישואין מחוץ לנישואין
    • 1856 לספירה :

      לעלות בהר
    • 1860 לספירה :

      הסופרת שנעלמה
  • 1860
    • 1860 לספירה :

      הסופרת שנעלמה
    • 1868 לספירה :

      הקרע הסופי
    • 1870 לספירה :

      עלמה כותבת בשפת עבר – כותבות עבריות במאה ה-19 שמים כיפה בלי עזרה ממונטיפיורי
  • 1870
    • 1870 לספירה :

      עלמה כותבת בשפת עבר – כותבות עבריות במאה ה-19 שמים כיפה בלי עזרה ממונטיפיורי
    • 1875 לספירה :

      מאוריצי גוטליב – יותר יהודי או יותר פולני?
    • 1877 לספירה :

      יורדים מהספינה
    • 1880 לספירה :

      היהודי הנודד במערב הפרוע
  • 1880
    • 1880 לספירה :

      היהודי הנודד במערב הפרוע
    • 1881 לספירה :

      הנערה היהודייה שהציתה קרב אקדוחנים
    • 1882 לספירה :

      פרי עץ הדר לארץ המוזהבת
    • 1883 לספירה :

      החיים כסיפור קפקאי זה עקרוני
    • 1884 לספירה :

      לחיות בנאפולי ולמות
    • 1887 לספירה :

      מארק שאגאל – צייר על הגג
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
  • 1890
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
    • 1894 לספירה :

      מולייר יהודי במצרים ממחזה לחזון
    • 1895 לספירה :

      צלילי מיתר מארץ מתעוררת
    • 1897 לספירה :

      האבא היהודי של האימפרסיוניזם הצרפתי הקונגרס שייסד את מדינת היהודים
    • 1899 לספירה :

      המנון לאודסה
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
  • 1900
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
    • 1901 לספירה :

      שומרת מסך
    • 1906 לספירה :

      סוכת הנדודים מזיכרונותיו של חזן הונגרי עיר האורות והמהגרים
    • 1908 לספירה :

      ניגונים של ארץ ישראל – הכליזמרים של צפת
    • 1909 לספירה :

      חופה שחורה
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
  • 1910
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
    • 1911 לספירה :

      חיי נצח על שפת האגם פוליטיקה ציונית עם תרבוש
    • 1913 לספירה :

      כך הולכים השותלים
    • 1914 לספירה :

      מקלעים ואינפוזיה מאחורי גדרות תיל הידעת? יהודים והמלחמה הגדולה גאלדענע מדינה המשטרה החשאית של קהילת ניו יורק
    • 1915 לספירה :

      אלברט איינשטיין – מנגינה פיזיקלית מופלאה
    • 1916 לספירה :

      אמאדו מודיליאני – הכרה עולמית מאוחרת
    • 1917 לספירה :

      לכבוש את המפתח הרוזן ממגידו שובם של המרגלים פרשה עגומה ומדממת בודד במערכה ריגול בידיים נקיות החזון של רבי כלפון בלפור לא לבד
    • 1918 לספירה :

      שטאדט־פאסט לובומל גדול משוררי המלחמה הגדולה הגנרל היהודי הלוחם וסוסו
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
  • 1920
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
    • 1921 לספירה :

      פודאקסט 1
    • 1922 לספירה :

      אמן הצער העברי
    • 1924 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תנוח, זה בית הבראה רצח בשערי צדק
    • 1925 לספירה :

      אם כל חווה
    • 1926 לספירה :

      היישוב עולה קומה
    • 1927 לספירה :

      יקיר ירושלים צליל ראשון מהוליווד כסף ושעשועים בייסבול בשכונת הבוכרים
    • 1928 לספירה :

      ציונות בקו נקי
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
  • 1930
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
    • 1931 לספירה :

      הדוד יהושע
    • 1933 לספירה :

      הסלוניקים באים
    • 1935 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תוגה, כוס יין ותוכי גפילטע ג’אז
    • 1936 לספירה :

      בימים ההם בזמן הזה שירי המגילה של איציק מאנגר אריה יהודה, מלך המלכים על הפודיום ועל חמתו
    • 1939 לספירה :

      המכחול המגויס לצייר קו לחיים
    • 1940 לספירה :

      הכוכבת היהודייה שהמציאה טורפדו עשרה דברים שלא ידעתם על הדי לאמאר המרוץ לפצצה המלחמה כמעבדה מוסרית עוד חוזר הניגון: השיר והמעשייה
העת החדשה
  • 1880
    • 1880 לספירה :

      היהודי הנודד במערב הפרוע
    • 1881 לספירה :

      הנערה היהודייה שהציתה קרב אקדוחנים
    • 1882 לספירה :

      פרי עץ הדר לארץ המוזהבת
    • 1883 לספירה :

      החיים כסיפור קפקאי זה עקרוני
    • 1884 לספירה :

      לחיות בנאפולי ולמות
    • 1887 לספירה :

      מארק שאגאל – צייר על הגג
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
  • 1890
    • 1890 לספירה :

      מקווה ליטאי מנגד
    • 1894 לספירה :

      מולייר יהודי במצרים ממחזה לחזון
    • 1895 לספירה :

      צלילי מיתר מארץ מתעוררת
    • 1897 לספירה :

      האבא היהודי של האימפרסיוניזם הצרפתי הקונגרס שייסד את מדינת היהודים
    • 1899 לספירה :

      המנון לאודסה
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
  • 1900
    • 1900 לספירה :

      רופא הנפשות – זיגמונד פרויד מרפא במילים פריחה על סף התהום איך המצאות ישראליות משנות את העולם יש מאין במדבר – 120 שנה לבאר שבע
    • 1901 לספירה :

      שומרת מסך
    • 1906 לספירה :

      סוכת הנדודים מזיכרונותיו של חזן הונגרי עיר האורות והמהגרים
    • 1908 לספירה :

      ניגונים של ארץ ישראל – הכליזמרים של צפת
    • 1909 לספירה :

      חופה שחורה
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
  • 1910
    • 1910 לספירה :

      100 השנים הטובות איש תחת גופנו
    • 1911 לספירה :

      חיי נצח על שפת האגם פוליטיקה ציונית עם תרבוש
    • 1913 לספירה :

      כך הולכים השותלים
    • 1914 לספירה :

      מקלעים ואינפוזיה מאחורי גדרות תיל הידעת? יהודים והמלחמה הגדולה גאלדענע מדינה המשטרה החשאית של קהילת ניו יורק
    • 1915 לספירה :

      אלברט איינשטיין – מנגינה פיזיקלית מופלאה
    • 1916 לספירה :

      אמאדו מודיליאני – הכרה עולמית מאוחרת
    • 1917 לספירה :

      לכבוש את המפתח הרוזן ממגידו שובם של המרגלים פרשה עגומה ומדממת בודד במערכה ריגול בידיים נקיות החזון של רבי כלפון בלפור לא לבד
    • 1918 לספירה :

      שטאדט־פאסט לובומל גדול משוררי המלחמה הגדולה הגנרל היהודי הלוחם וסוסו
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
  • 1920
    • 1920 לספירה :

      איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה היורשים של מרקס יין ישמח לבב אנוש הרב, המוהל והסנדק היסטוריה ציונית במספרים היֹה הָיָה גיבור חידה בידו האחת – טרומפלדור ערים וחולות
    • 1921 לספירה :

      פודאקסט 1
    • 1922 לספירה :

      אמן הצער העברי
    • 1924 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תנוח, זה בית הבראה רצח בשערי צדק
    • 1925 לספירה :

      אם כל חווה
    • 1926 לספירה :

      היישוב עולה קומה
    • 1927 לספירה :

      יקיר ירושלים צליל ראשון מהוליווד כסף ושעשועים בייסבול בשכונת הבוכרים
    • 1928 לספירה :

      ציונות בקו נקי
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
  • 1930
    • 1930 לספירה :

      החתונה שלא הייתה
    • 1931 לספירה :

      הדוד יהושע
    • 1933 לספירה :

      הסלוניקים באים
    • 1935 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: תוגה, כוס יין ותוכי גפילטע ג’אז
    • 1936 לספירה :

      בימים ההם בזמן הזה שירי המגילה של איציק מאנגר אריה יהודה, מלך המלכים על הפודיום ועל חמתו
    • 1939 לספירה :

      המכחול המגויס לצייר קו לחיים
    • 1940 לספירה :

      הכוכבת היהודייה שהמציאה טורפדו עשרה דברים שלא ידעתם על הדי לאמאר המרוץ לפצצה המלחמה כמעבדה מוסרית עוד חוזר הניגון: השיר והמעשייה
  • 1940
    • 1940 לספירה :

      הכוכבת היהודייה שהמציאה טורפדו עשרה דברים שלא ידעתם על הדי לאמאר המרוץ לפצצה המלחמה כמעבדה מוסרית עוד חוזר הניגון: השיר והמעשייה
    • 1941 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: רחומה עד מותי עוד חוזר הניגון: שמחה כפעולת תגמול
    • 1942 לספירה :

      ליל תחפושת וקרב: יהודי אלג’יריה ב’מבצע לפיד’ עכשיו זה השואה?
    • 1943 לספירה :

      הרב והזהב מנהיגות רוחנית בתקופת השואה הבכור הפוחז אחרית לאיש שלום מותר האדם מן הבהמה אין פוטומנטז’ של אהבה האף הארוך של הקולנוע הצרפתי
    • 1944 לספירה :

      ההצלה הגדולה קץ להשתקה
    • 1945 לספירה :

      סיוע בלי גינוני נימוסין ציונות מבוימת היטב עוצמה תת קרקעית
    • 1946 לספירה :

      להפוך את המדים
    • 1947 לספירה :

      כ”ט בנובמבר עוד חוזר הניגון: נערה ונער אל מול האומה
    • 1948 לספירה :

      הקרב על הגבעה סיפור מהסרטים ריחו של החופש סיפור מהסרטים בחצרים מר ביטחון אילו רק איש תחת כרמו נו מור פייב או’קלוק טי עוד חוזר הניגון: חצי הכוס המלאה
    • 1949 לספירה :

      כור המצרף של צה”ל פורס מפה ומקדש
    • 1950 לספירה :

      אוצרות בנמל הדרומי הכי יהודית שיש אמת? בפרסום!
  • 1950
    • 1950 לספירה :

      אוצרות בנמל הדרומי הכי יהודית שיש אמת? בפרסום!
    • 1954 לספירה :

      אכזר מכל המלך?!
    • 1955 לספירה :

      חלוצים ללא הילה עוד חוזר הניגון: פתוחה לקיבוץ גלויות? עוד חוזר הניגון: הטיול שהפך למשימה לאומית
    • 1956 לספירה :

      המרד ההונגרי טבילת נפטון
    • 1959 לספירה :

      ד”ר יגאל בן נון מתראיין על מאמרו על הספינה “אגוז” (סגולה 107) בערוץ 20
    • 1960 לספירה :

      שלושה יהודים, ארבעה בתי כנסת
  • 1960
    • 1960 לספירה :

      שלושה יהודים, ארבעה בתי כנסת
    • 1961 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: מי נושא את הלפיד?
    • 1966 לספירה :

      החרם שנגוז עוד חוזר הניגון: נשאר ושר
    • 1967 לספירה :

      מג״ד בשער האריות סודות משולחן הממשלה חוזרים לחומות
    • 1968 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: חלום על אביב קצר
    • 1970 לספירה :

      חומה של חול
  • 1970
    • 1970 לספירה :

      חומה של חול
    • 1973 לספירה :

      אמונה בוערת
    • 1976 לספירה :

      גיבור אווירי
  • 1980
    • 1982 לספירה :

      מצידון תצא תורה
    • 1983 לספירה :

      רגע של מישהו שנמאס לו
    • 1984 לספירה :

      גבורה יהודית מאפריקה נפתחים למסורת שונה
    • 1986 לספירה :

      עוד חוזר הניגון: שירים נמלטים מקו האש
העידן המודרני
    בית / העידן המודרני / מנגד

מנגד

בדממה קורנת
מסורת, השכלה וציונות
אל המזרח
לנגן במעדר ולצייר על האדמה
כחכות רחל
גולה בארצה
פרץ שירה
מאת: ימימה חובב

כשהצעירה העדינה ירדה מהאנייה בנמל יפו ונשבעה אמונים לארץ ישראל אי אפשר היה לחזות את ההשפעה שתהיה לה על רוח התחייה הציונית ועל תרבותה. שמה של הצעירה היה רחל בלובשטיין, אולם היא נודעה עד מהרה בכינוי רחל המשוררת — מי ששירתה האישית, המינורית אך רבת העוצמה, דיברה אל לבם של דורות ארץ ישראליים ממש כמו סיפור חייה רווי האהבות, הכמיהות והייסורים, ייסורי ארץ ישראל הנבנית וייסורי חלומות שעודם מצפים להתגשם // ימימה חובב

בדממה קורנת

בית הקברות בכנרת הוא ללא ספק מהאתרים ההיסטוריים היפים בארץ. מנגד נשקפים הרי גולן, הושט היד וגע בם, וסמוך לחוף הכנרת המכחילה, בשיפולי בית הקברות, ניצב דקל שפל צמרת, סתור שער הדקל כתינוק שובב.

בין השבילים המסודרים והצמחייה המטופחת נחים בדממה קורנת מנוחת עולמים אחדים ממנהיגי הציונות — משה הס, דב בער בורוכוב ונחמן סירקין — לצד דמויות מובילות ביישוב כמו ברל כצנלסון, שאול אביגור ושמואל יבנאלי. קבורות שם גם דמויות אלמוניות יותר, אך כאלה שסיפור חייהן ומותן מרתק לא פחות. פתאום, לא רחוק מקברה של רחל המשוררת, הניצב בין קבר המשוררת אלישבע ביחובסקי לקברה הטרי יחסית של נעמי שמר, וסמוך כל כך לקברו של נח נפתולסקי — אחת מהנשמות הקרובות לה במשך שנים רבות — נשמע רחש שלרגע נדמה כניגון מכושף: ואולי לא היו הדברים מעולם, ואולי… האם זהו הד גלי הכנרת העונה מרחוק, או בת קול של נשמה אבודה? ואולי לא היו הדברים מעולם…

עד מהרה מתגלה הרמקול שממנו בוקעים הצלילים, אבל אין בכך כדי לפגוע בקסם, בתחושה שאכן זו רחל המשוררת עצמה שעדיין תוהה:

וְאוּלַי / … / מֵעוֹלָם לֹא טָהַרְתִּי בִּתְכֵלֶת שׁוֹקְטָה / וּבְתֹם / שֶׁל כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי… הוֹי, כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי / הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?

נערה רגישה עם כישרונות אמנותיים. רחל בנערותה בפולטבה--

נערה רגישה עם כישרונות אמנותיים. רחל בנערותה בפולטבה

מסורת, השכלה וציונות

רחל (רעיה) בלובשטיין נולדה בסוכות תרנ“א (ספטמבר 1890) בעיר סרטוב שברוסיה. אביה איסר לייב נחטף בילדותו לשירות בצבא הצאר, אך בשונה מחטופים רבים אחרים הצליח לשמור בעקשנות על יהדותו. כשהשתחרר לאחר עשר שנות ‘חינוך מחדש‘ ו־25 שנות שירות צבאי זכה בהיתר לצאת מתחום המושב ולהתגורר בכל רחבי רוסיה, וכך השתפרו מאוד סיכוייו להתקדם מבחינה כלכלית. הוא הפך לסוחר נדל“ן, פרוות, זהב ויהלומים ואף היה בעליו של בית ראינוע.

הורים מיוחסים. איסר וסופיה בלובשטיין--

הורים מיוחסים. איסר וסופיה בלובשטיין

אשתו הראשונה של איסר לייב ילדה ארבעה בנים. לאחר מותה נשא לאישה את סופיה מנדלשטם, בת למשפחה מיוחסת בעלת ענפים רבניים, משכיליים וציוניים. אביה היה רבה של קהילת ריגה ואחר כך של קהילת קייב. אחיה, רופא העיניים מקס עמנואל מנדלשטם, הסטודנט היהודי הראשון לרפואה ברוסיה באמצע המאה ה־19, היה נשיא הקונגרס הציוני החמישי וממייסדי התנועה הטריטוריאליסטית. בן משפחה נוסף היה הסופר אוסיפ מנדלשטם, ממתנגדי משטר סטלין, ובמשפחה היו סופרים עברים נוספים, אמנים ואנשי מדע ומשפט. האווירה בבית משפחת בלובשטיין הייתה אפוא אווירה של יהדות מסורתית וציונית הספוגה ברוח של אמנות והשכלה.

כל חייה חשה רחל קרבה מיוחדת לאחותה שושנה שעמה עלתה ארצה. רחל ושושנה בילדותן--

כל חייה חשה רחל קרבה מיוחדת לאחותה שושנה שעמה עלתה ארצה. רחל ושושנה בילדותן

רחל הייתה השביעית בין שמונת ילדיה של סופיה, וה־11 בין 12 ילדיו של אביה. זמן קצר לאחר שנולדה עברה המשפחה לעיר פולטבה, שבה צמחו אחדות מהדמויות הבולטות בציונות הסוציאליסטית, ובהן דב בער בורוכוב ויצחק בן־צבי. אחדים מילדי משפחת בלובשטיין אף היו תלמידיו של משה בורוכוב, אביו של דב בער, והמשפחה הייתה מיודדת עם משפחת שמשי, משפחתו של בן־צבי. בילדותה למדה רחל עברית בסיסית בלבד, ברמה שהספיקה בעיקר לקריאת התפילות. בדומה לאחיותיה ניכרו בה חושים אמנותיים, ועל אף שכבר בגיל צעיר ניסתה את כוחה בכתיבת שירים ברוסית, כישרונה הבולט היה דווקא הציור וחלומה היה להפוך לציירת.

ב־1910 עלה איסר לייב לארץ בעקבות בנותיו והתגורר בתל אביב. בארץ הקים בתי יתומים בתל אביב וברמת גן הקרויים עד היום עד שמו. איסר לייב בתל אביב, 1924--

ב־1910 עלה איסר לייב לארץ בעקבות בנותיו והתגורר בתל אביב. בארץ הקים בתי יתומים בתל אביב וברמת גן הקרויים עד היום עד שמו. איסר לייב בתל אביב, 1924

אל המזרח

בגיל 13 הצטרפו רחל ואחותה שושנה לתנועת נוער ציונית, אך לא התמידו בה כיוון שהוריהן התנגדו לכך שהנערות הצעירות יסתובבו לבדן בחוצות העיר רווית האווירה המהפכנית. עם זאת, עד מהרה עזבו השתיים את בית הוריהן לצמיתות. האם סופיה הלכה לעולמה כשרחל הייתה בת 16, ואביהן נשא לאישה את מאשה נאומובנה. רחל חשה כלפיה כאל אם חורגת מהאגדות והאשימה אותה בכך שהרחיקה את אביה מילדיו. לימים, בשנות מחלתה בארץ ישראל, האשימה אותה רחל אף בכך שמנעה ממנה עזרה כספית מרכושו של האב.

אמא חורגת מהאגדות. מאשה נאומובנה, אשתו השלישית של איסר בלובשטיין--

אמא חורגת מהאגדות. מאשה נאומובנה, אשתו השלישית של איסר בלובשטיין

רחל ושושנה נסעו אפוא אל אחותן הבכורה ליזה שהתגוררה בקייב ולמדו שם קורסים על תיכוניים שונים. ב־1909 עלו השתיים על אנייה שהפליגה מאודסה לארץ ישראל, כדרכם של צעירים אירופים רבים באותם ימים לערוך מסע למזרח בטרם יפנו ללימודים אקדמיים באוניברסיטה אירופית, אם כי השתיים התכוונו לעלות ארצה לאחר סיום לימודיהן. שושנה, שנחשבה למוכשרת בכתיבה מבין השתיים, תכננה ללמוד ספרות ופילוסופיה, ורחל התכוונה ללמוד ציור.

האנייה רוסלאן שבה עלו רחל ושושנה ארצה עוגנת בנמל קונסטנטיפול, 1919--

האנייה רוסלאן שבה עלו רחל ושושנה ארצה עוגנת בנמל קונסטנטיפול, 1919

אך מפגשן עם ארץ ישראל הפך באחת את כל תכניותיהן. כבר כשעגנה הספינה בחופה הציורי של יפו, לאחר שבועיים של טלטולים בים, הניפו השתיים את יד ימינן, פצחו בשירת ‘התקווה‘ ונשבעו — ספק בצחוק ספק ברצינות — שבועת אמונים למולדת שאותה לא יעזבו עוד. המפגש הראשוני עם הלבנט היה מבהיל למדי וכלל באותם ימים התנפלות רועשת של ספנים ערבים שביקשו להשתכר עוד כמה פרוטות, מעבר בסירות צפופות אל החוף והשלכה חפוזה של מטלטלי הנוסעים אל הרציף. הלילה הראשון בבית המלון היפואי של חיים ברוך היה עשוי להסתיים בלא כלום, אלא ששתי האחיות פגשו במקום באותו לילה את האגרונומית חנה מייזל, וזו סיפרה להן בשיחה חטופה על כוונתה ללמד נערות עבריות חקלאות. חנה מייזל עצמה אמנם לא זכרה את הפגישה ההיא, אך עבור רחל הייתה זו פגישה גורלית שסללה את המשך דרכה בימים שיבואו.

נח נפתולסקי, ידידה הטוב של רחל, היה בדומה לה נצר למשפחת רבנים מפוארת. נפתולסקי היה בוטניקאי ומראשוני האגרונומים והמדריכים החקלאיים בארץ. תגליתו החשובה הייתה מציאת השושן הצחור בגליל לאחר שחשבו כי נעלם מהארץ. אהבתו לרחל מנעה ממנו להינשא לאחר שנפטרה והוא נותר רווק--

נח נפתולסקי, ידידה הטוב של רחל, היה בדומה לה נצר למשפחת רבנים מפוארת. נפתולסקי היה בוטניקאי ומראשוני האגרונומים והמדריכים החקלאיים בארץ. תגליתו החשובה הייתה מציאת השושן הצחור בגליל לאחר שחשבו כי נעלם מהארץ. אהבתו לרחל מנעה ממנו להינשא לאחר שנפטרה והוא נותר רווק

כבר למחרת נסעו רחל ושושנה לרחובות ומיהרו לאמץ את העברית כלשון דיבורן. לצד שיעורי עברית שלמדו החלו השתיים לבקר גם בגן הילדים של המושבה כדי ללמוד את שפת היומיום החיה והתוססת של הילדים הרכים, והתירו לעצמן רק שעה אחת ביום של דיבור ברוסית בינן לבין עצמן. חנה וייסמן, הגננת ברחובות, סיפרה על בילוייהן המשותפים:

הביקורים בגן גררו אחריהם פגישות בערבים, מסיבות וטיולים בשבתות. במשך זמן קצר נהפך הגן ל‘בית ועד‘ לכל הבא למושבה. בחוג הצר של שלושתנו, ויחד עם חברים מעטים, היינו עורכים טיולינו לסביבה ואת מסיבותינו בשבתות. רחל לא הייתה מרבה לדבר. בשבתה מן הצד, או בשוכבה על הספה, הייתה מפליטה מדי פעם הערות ביטול קולעות בקשר עם דברי השיחה וממשיכה לקרוא. אולם בשעת הטיול הייתה נהפכת לאחרת: עיניה הכחולות, אשר תמיד עצב עמוק היה נשקף מתוכן ונראה היה כאילו הן חודרות ונוקבות למרחק ולעומק, היו ניצתות באש של שמחה וקורנות בזוהר ילדותי. צחוקה הרם היה מתגלגל בלי הפסק ובלי כל סיבה נראית, ודיבורה השוטף, המלווה את הצחוק, היה רצוף עליצות והומור חריף, דק וקולע (אורי מילשטיין, ‘רחל — שירים, מכתבים, רשימות, קורות חייה‘, עמ‘ 32).

העלמות אשר ב'מגדל' הרחובותי. רחל, שושנה ובת שבע--

העלמות אשר ב’מגדל’ הרחובותי. רחל, שושנה ובת שבע

עד מהרה הצטרפה אל רחל ושושנה אחותן הצעירה בת שבע שהצטיינה בנגינה בפסנתר. אביהן שלח להן סכום כסף לרכישת פסנתר, וחדרן של שלוש האחיות, שזכה לכינוי ‘המגדל‘, הפך אבן שואבת למפגשי חברה ותרבות של צעירים מרחובות ומסביבתה. באותם ימים הרבתה רחל לקרוא בתנ“ך ובשירה העברית החדשה. אז גם פגשה לראשונה את נח נפתולסקי, בן־ציון ישראלי ומאיר רוטנברג, מי שיהיו לימים חברי הגרעין המייסד של קבוצת כנרת, וקשרה קשרים רומנטיים עם אחד מאיכרי המושבה, נקדימון אלטשולר.

אהוב נעורים. נקדימון אלטשולר היה מילדיה הראשונים של המושבה רחובות. דמותו כנער פרא עצמאי וארץ ישראלי הונצחה בספר 'נקדימון' שפרסם משה סמילנסקי ב־1907. משנות הארבעים היה פעיל בפיק"א, בקק"ל ובסוכנות היהודית, והיה מאנשי המחלקה הערבית של הפלמ"ח--

אהוב נעורים. נקדימון אלטשולר היה מילדיה הראשונים של המושבה רחובות. דמותו כנער פרא עצמאי וארץ ישראלי הונצחה בספר ‘נקדימון’ שפרסם משה סמילנסקי ב־1907. משנות הארבעים היה פעיל בפיק”א, בקק”ל ובסוכנות היהודית, והיה מאנשי המחלקה הערבית
של הפלמ”ח

לנגן במעדר ולצייר על האדמה

על אף קסמה של השנה שבילתה רחל ברחובות, ועל אף העובדה שאביה שלח לה כסף כדי מחייתה, רחל חשה ריקנות בשל חוסר המעש שלה וביקשה לפנות לעבודה חקלאית, ובלשונה: “לנגן במעדר ולצייר על פני האדמה” (מוקי צור, ‘רחל — החיים, השירים‘, עמ‘ 27). בעקבות המלצת ידידיה, ובעקבות המפגש החטוף שלהן בבית המלון ביפו בלילה הראשון בארץ, יצאה רחל לפגוש את חנה מייזל בחיפה, וזו התרשמה מאוד מהצעירה הנלהבת:

המראה החיצוני של הצעירה לא העיד כי תוכל להיות עובדת בחקלאות, אבל היא הייתה כה חביבה, כה עליזה ושובבה בדיבורה וכה רצינית בבחירת דרכה בחייה בארץ, שהחלטתי להמליץ עליה לפני ‘בעל הבית‘ שלי ולהציע לו כי יקבל אותה לעבודה אתי (‘רחל — שירים, מכתבים, רשימות, קורות חייה‘, עמ‘ 33).

הימים בכנרת היו מהמאושרים בימיה של רחל. שובך היונים בחצר כנרתבאדיבות נדב מן, ביתמונה

הימים בכנרת היו מהמאושרים בימיה של רחל. שובך היונים בחצר כנרת

האגרונום אליהו בלומנפלד, שאצלו עבדה חנה מייזל בטיפוח עצי פרי ובטיפול בגינת ירק ופרחים, לא האמין שהצעירה בעלת המראה השברירי תסכין לעבודת האדמה המפרכת וסירב להעסיק אותה בשכר. אך חנה מייזל אפשרה לרחל להתגורר עמה בחדרה ולסייע לה בעבודתה, וכך הפכה רחל בלא יודעין לתלמידתה הראשונה של מייזל, מי שזמן קצר אחר כך הקימה בכנרת את ‘חוות העלמות‘ להכשרת נערות בעבודה חקלאית. על כך כתבה מייזל:

רחל אהבה את הטבע, את הארץ ואת העבודה בה ולמענה. המאמץ שנדרש ממנה להסתגל לעבודה גופנית ולאמן את ידיה הרכות ואת אצבעותיה הדקות — שהיטיבו לנגן ולצייר — להחזיק נכון את המעדר (‘לנגן במעדר‘, לפי דבריה) ואת המזמרה — מילא את כל ישותה הנפלאה. ההרגשה שהיא תוכל לכל אלה ותגיע למטרתה הנכספת, להיות עובדת אדמה בארץ, מילאה אותה אושר ושמחה (שם).

זמן קצר אחר כך עברו השתיים לסג‘רה ומשם לכנרת, ובית הספר הנודד שבו תלמידה אחת הפך לבית ספר חקלאי קבוע ובו 14 תלמידות. לזכר ימי הבראשית שלהן למרגלות הכרמל חיברה רחל את שירה ‘גננו‘ — מהשירים המעטים שחיברה באותם ימים — והקדישה אותו לחנה מייזל:

אַתְּ זוֹכֶרֶת? אָבִיב וּבֹקֶר / (הָאָבִיב, הַבֹּקֶר — אַיָּם?) / לְרַגְלֵי הַכַּרְמֶל — גַּנֵּנוּ / וּמִנֶּגֶד לוֹ — כֹּחַל הַיָּם // אַתְּ מִתַּחַת לָעֵץ עוֹמֶדֶת / וַאֲנִי עַל בַּד, כְּצִפּוֹר / בְּצַמֶּרֶת זַיִת מַכְסֶפֶת / עֲנָפִים מַשְׁחִירִים נִזְמֹר.

הימים בכנרת היו עבור רחל ימים של אושר עילאי מלווה בסיפוק ההקרבה:

כיצד עובר היום בכנרת? השחר עלה בהחילנו לעבוד. ארבע עשרה היינו. ידיים מיובלות, רגליים יחפות, שזופות, שרוטות, פנים עזות, לבבות לוהטים. האוויר כולו צלל לזמירותינו, שיחנו וצחוקנו. המעדרים הונפו והורדו בלי הרף. לרגע קט תפסיקי, תנגבי את זיעת המצח בכנף הכאפייה, תעיפי מבט אהבה אל הים. מה טוב. תכלת, תכלת, תכלת, ללא אומר, נושאת שלום, מרפא לנפש. אי בזה מרחפת על המים דוגת כנף, עוד מעט וסירת הקיטור הזערורית המעבירה את הנוסעים מצמח לטבריה תאבך את עשנה.
לצהריים היינו שבות אל החווה. שוב הים אתנו. עין התכלת הייתה מציצה אל חלון חדר האוכל. עין התכלת של אדמת המולדת. ככל אשר הארוחה הייתה דלה, כן עלזו קולות העלומים. מפני רווחה יגורנו. נכספנו לקרבן, לעינוי, לכבלי אסיר, בהם נקדש ברמה את שם המולדת (שם, עמ‘ 36).

חוות כנרת, ערש לידתה של הנהגת העלייה השנייה, התייחדה באווירתה החברתית יוצאת הדופן, ובחבורת כנרת הצטיינה רחל באופיה התוסס שנמהלו בו רצינות ועליזות. העידו עליה שהצליחה להתלוצץ אפילו עם ברל כצנלסון, שלא נהג לצחוק לעתים קרובות. בכנרת קשרה רחל קשרי רעות חמים עם אהרן דוד גורדון, על אף הבדלי הגיל ביניהם, ואף הקדישה לו את שירה העברי הראשון שראה אור, ‘הלך נפש‘. שם גם נוצר הקשר — ספק רומנטי ספק אפלטוני — בינה לבין זלמן רובשוב (שזר), שבהמשך הקדישה לו אחדים משיריה. באווירה הרומנטית הטעונה של כנרת היה זה נח נפתולסקי, הנזירי והסגפן, שהתאהב ברחל ושמר לה ולזכרה אמונים במשך עשרות השנים שהוסיף לחיות אחרי מותה. קברו, כאמור, צופה עד היום אל קברה בבית הקברות של כנרת, ורק שביל צר מפריד בין שני הקברים.

תמונה קבוצתית של חבורת חוות העלמות בחצר כנרת ב־1913. שושנה בלובשטיין, אחותה של רחל, עומדת ראשונה משמאל. התמונה צולמה לאחר שרחל נסעה ללימודים בצרפת ולכן היא אינה מופיעה בהבאדיבות נדב מן, ביתמונה

תמונה קבוצתית של חבורת חוות העלמות בחצר כנרת ב־1913. שושנה בלובשטיין, אחותה של רחל, עומדת ראשונה משמאל. התמונה צולמה לאחר שרחל נסעה ללימודים בצרפת ולכן היא אינה מופיעה בה

כחכות רחל

בשל כישרונותיה העיוניים של רחל ובזכות שליטתה בשפה הצרפתית החלה חנה מייזל ללחוץ עליה שתצא ללמוד בבית הספר החקלאי בטולוז. רחל התלבטה מאוד אם אכן ראוי שתעזוב את הארץ, ואפילו לשנים מעטות. היא חששה מהגעגועים לכנרת ולחבורתה, והייתה מודעת גם לביקורת שמתחו אחדים מהחברים על יציאתה מהארץ בסוף 1913. כך למשל השיבה לשמואל דיין, ממייסדי דגניה א‘ ואביו של משה דיין, במכתב מצרפת:

למה זה תספידני ידידי ואני טרם מתי… אכן, הצרתני שמואל בדבריך, באי הבנתך אותי שבדבריך! מה היא מטרת נסיעתי לדעתך? האם לא שכלול העבודה, התקשרות לעבודה על ידי כל נימי הלב והמוח, התעמקות בחקירת מצפונות של חיי הצומח, ברזין דרזין של חיי הבריאה כולה? האם לא להפיח נשמת רוח חיים ברגבי העפר, לשפר ולפאר את פני ארצי, עזוב אעזבנה עכשיו, ושוב אשוב אליה למועד שנתיים? בתור האביב אשוב, תור געגועים ושאיפות אל מעבר מזה… כי כן נשבעתי לים, להרים, לירדן שלי! (שם, עמ‘ 57).

נסיעתה ללימודי חקלאות, שאילצה אותה לעזוב את הארץ ובייחוד את הכנרת האהובה, לוותה בייסורים. רחל בטולוז--

נסיעתה ללימודי חקלאות, שאילצה אותה לעזוב את הארץ ובייחוד את הכנרת האהובה, לוותה בייסורים. רחל בטולוז

הגעגועים אכן הציקו לה בטולוז — שם הייתה הבחורה היחידה בכיתתה עד שהצטרפה אליה רחל ינאית — ובלילות הייתה נרדמת כשעל הקיר למולה תלויה תמונת הכנרת. מטולוז אף שלחה מכתבים לגורדון ובהם ביקשה ממנו סעד רוחני וחיזוק בלבטיה באשר להמשך דרכה. לבסוף סיימה את לימודי החקלאות בהצטיינות ואף הספיקה לבלות חופשת קיץ באיטליה, שם השתתפה בקורס לציור.

בטולוז גם החלה פרשת אהבתה המיוסרת של רחל למיכאל ברנשטיין, סטודנט יהודי להנדסת חשמל מרוסיה שהיה רגיש ובעל אופקים תרבותיים רחבים. הם היו בקשר בצרפת בין השנים 1914־1915, אז נסעה רחל לרוסיה, והמשיכו לשמור על קשרי מכתבים עד 1922. אך על אף העובדה שגם מיכאל הגיע במהלך תקופה זו לרוסיה לא הוסיפו השניים להיפגש. ההיסטוריון אורי מילשטיין, בן אחייניתה של רחל, סיפר שאמו שמעה מרחל כי מיכאל היה אהבתה הגדולה, וכי היא ביקשה להינשא לו אך הדבר לא יצא אל הפועל בשל שיבתו לרוסיה ושיבתה שלה לארץ ישראל. מאוחר יותר שאל מילשטיין את זלמן שזר על אודות אותו מיכאל, אך שזר טען כי מדובר בסיפור שרחל בדתה מלבה כדי להסתיר את אהבתה האמיתית. בכך פתח שזר פתח להשערות בדבר הדמות המרחפת מעל שיריה הרבים של רחל העוסקים באהבה נכזבת.

כעבור זמן התגלה אוסף מכתבים ששלח מיכאל לרחל וסיפור אהבתם התברר כאמיתי. לאורם נקראו מחדש השירים שכתבה רחל ברוסית באותם ימים, והובנו כמכוונים למיכאל. זו הייתה אהבה סוערת ומייסרת שנדמה כי נדונה מראש לכישלון. רחל דרשה ממיכאל הכרעה, ואילו הוא — שאמנם אהב את רחל אהבה עזה — לא היה מסוגל להכריע. ב־1916, כשכבר הייתה ברוסיה, כתבה רחל ברוסית:

קוֹרֵאת אֲנִי אֶת מִכְתָּבֶיךָ וְחוֹזֶרֶת / הֲלֹא כָּל כָּךְ פְּשׁוּטִים הֵם וְצוֹנְנִים / אֵיךְ זֶה תִּרְמֹס כָּךְ, בִּקְשִׁיחוּת עִוֶּרֶת / פִּרְחֵי אַהֲבָתִי הַבַּיְשָׁנִים // אָמַרְתָּ לִי: “אַל לָךְ לִהְיוֹת קוֹדֶרֶת” / עָיַפְנוּ פֹּה מְאֹד בְּדֶרֶךְ הַתְּלָאוֹת / הַכֹּל רוֹפֵף כָּל כָּךְ! לֹא יִפְתְּחוּ כּוֹתֶרֶת / פְּרָחַי שֶׁלִּי, הֵם לֹא יָנֵצּוּ עוֹד! (בנימין כחלילי, ‘לך ועליך… אהבת רחל ומיכאל‘, עמ‘ 73).

לימים התברר כי השיר ‘זמר נוגה‘ נכתב גם הוא בהשפעת געגועיה למיכאל:

אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי / כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרֵדָה / אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי / כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.

והנה, מסתבר כי בגרסה קודמת נחתם השיר במלים “כחכות סולביג לדודה“. סולביג הייתה הדמות האגדית שבשמה נהג מיכאל לכנות את רחל.

שתי רחלות. רחל ינאית, שהצטרפה אל רחל בבית הספר החקלאי בטולוז, הפכה עם השנים סמל ציוני חשוב לא פחות מרחל. תמונה משותפת מתקופת הלימודים--

שתי רחלות. רחל ינאית, שהצטרפה אל רחל בבית הספר החקלאי בטולוז, הפכה עם השנים סמל ציוני חשוב לא פחות מרחל. תמונה משותפת מתקופת הלימודים

גולה בארצה

רחל סיימה את לימודיה במהלך מלחמת העולם הראשונה, וכיוון שהמלחמה מנעה את חזרתה ארצה היא נסעה לרוסיה. היא נדדה בין קרובי משפחה, אך אלה התקשו לסייע לה והיא נאלצה לעבוד לפרנסתה בעבודות שונות. היא תרגמה לרוסית יצירות ספרות עבריות ופרסמה רשימות על ארץ ישראל בשבועון יהודי שיצא לאור ברוסיה. באוקראינה טיפלה בילדי פליטים, וכנראה שמהם נדבקה במחלת השחפת. אך רחל, שגם בנעוריה סבלה ממחלת ריאות והתגברה עליה, סירבה להכיר בכך שמדובר בשחפת והאמינה כי שמש ארץ ישראל וחבריה בגליל יביאו מזור למחלתה. לאחר סיום המלחמה נשאה הרצאות על ארץ ישראל בבתי כנסת וביקשה מהנוכחים תרומות לרכישת כרטיס נסיעה. ב־1919 שבה רחל ארצה באנייה ‘רוסלאן‘, שבה הגיעו לארץ גם ראשוני העולים בעלייה השלישית.

עבודתה עם ילדי הפליטים בזמן מלחמת העולם הביאה עליה כנראה את המחלה שממנה מתה. רחל בבית היתומים באוקראינה, 1917--

עבודתה עם ילדי הפליטים בזמן מלחמת העולם הביאה עליה כנראה את המחלה שממנה מתה. רחל בבית היתומים באוקראינה, 1917

בתמונתה של רחל בתעודת הפליטה שלה נדרשה כדי לשוב ארצה ניכרים בפניה אותותיה הראשונים של המחלה. למרות זאת הצטרפה רחל לקבוצת דגניה ועשתה מאמצים להשתלב בעבודה החקלאית, אך מצבה הגופני הלך והחמיר, ובמכתב לאחותה שושנה מאותם ימים — ששגיאות הכתיב השזורות בו מעידות עד כמה הייתה ההשתלטות על השפה העברית משימה סבוכה — כתבה:

מצב בריאותי הולך ורעה משום מה. הרופה אמר שאם הנני אדם אינטליגנטי כי אז עליי לאכול בכלים לחוד, כי רבה האחריות… אבל הלוא תביני, שושנלה, שזה בלתי אפשרי בקבוצה. מצב הרוח למרות כל בהיר. טוב להשקים קום ולאור הכוכבים לעבור בחצר הרחבה, המלאה תנועה. טוב במשך יום ארוך וחם לזרוע אלפי בצלצלים ולשתול מאות שתילי כרוב, כשירדן מכחיל מבעד לברושים וחרמון מלבין בשלגיו הראשונים (‘רחל — שירים, מכתבים, רשימות, קורות חייה‘, עמ‘ 66).

כשקשתה על רחל העבודה בחקלאות החלה לעבוד עם ילדי דגניה, אך החברים חששו שתדביק את הילדים במחלתה. אחת החברות סיפרה לימים איך דבורה דיין נתקפה בהלה כשראתה את רחל מחבקת ומנשקת את בנה הקטן משה. וכך, בלי שהתקבלה החלטה רשמית ומסודרת בעניין, ניגש אחד החברים אל רחל ואמר לה שדגניה אינה מקום לחולים כמותה. על מה שחשה באותן שעות כתבה אחר כך לחברתה חיותה בוסל:

תודה לך חיותה על מכתבך. מגע יד קטנה — ידה של הדסל‘ה — הרגשתי בו. אך גם מעין נזיפה הרגשתי על לכתי מדגניה בלי ברכת פרדה. למה? האם לא תביני? אחד מדגניים אמר לי בשם כולם: “אנחנו בריאים ואת חולה — אין לך מקום בינינו“. זה היה פשוט מאוד, פשוט עד לזוועה… אבל טבעי ומובן כמו חפירות הגנה ושקים עם חול, ולא על זה כאבתי. כאבתי כי ביום של פרדה … באותו היום העגום, בכל אשר פניתי ראיתי פנים נבוכים ועיניים מושפלות, ושתיקה, שתיקה הקשה מנשוא. כך בשתיקה נפרדנו … יתמותי הפתאומית הממתני יותר מאשר עובדת המחלה כשלעצמה (‘רחל — החיים, השירים‘, עמ‘ 58־59).

חל עובדת בדגניה, 1920--

חל עובדת בדגניה, 1920

ולמרות זאת הוסיפה רחל לשמור על קשר עם אנשי דגניה. לאחר עזיבתה פנתה לקבל טיפול בבית החולים בצפת, ושפרה יורובסקי, חברת דגניה, נשלחה לטפל בה שם. בבית החולים בצפת פגשה רחל את מורה וידידה אהרן דוד גורדון שחלה בסרטן, והשניים נהגו להשוות את מספר המכתבים שקיבלו מדגניה. כשקיבל גורדון מכתב קולקטיבי אחד מהחברים קיבלה רחל שבעה. האם בכך ביקשו חברי דגניה לכפר על האופן שבו שילחו מעליהם את רחל?

נדודים בין בתי החולים. רחל בחברת אחיות וחולות בית החולים בצפת--

נדודים בין בתי החולים. רחל בחברת אחיות וחולות בית החולים בצפת

פרץ שירה

בין 1921־1925 שהתה רחל בירושלים. תחילה הוזמנה על ידי רחל ינאית בן־צבי ללמד בבית הספר החקלאי לנערות שהקימה, אך כעבור זמן אילצה אותה מחלתה לעזוב את העבודה והיא החלה לעבוד כמורה פרטית ולעסוק בתרגום. מדי פעם פרסמה שירים ב‘הדים‘, עיתון ספרותי בעריכתו של אשר ברש ששימש במה לסופרי העלייה השנייה ולצעירים מהעלייה החדשה. על אף שכתיבתה סבלה עדיין משגיאות כתיב ולשון, שירתה התגלתה כשירה אישית וייחודית, נקייה ממליצות, כפי שהעידה בעצמה בשירה ‘ניב‘ משנת תרפ“ו:

יוֹדַעַת אֲנִי אִמְרֵי נוֹי לְמַכְבִּיר / מְלִיצוֹת בְּלִי סוֹף / הַהוֹלְכוֹת הָלוֹךְ וְטָפֹף / מַבָּטָן יָהִיר // אַךְ לִבִּי לַנִּיב הַתָּמִים כְּתִּינוֹק / וְעָנָו כֶּעָפָר / יָדַעְתִּי מִלִּים אֵין מִסְפָּר / עַל כֵּן אֶשְׁתֹּק.

באותם ימים נאלצה רחל להתגלגל בין דירות שכורות. מצבה הכלכלי היה דחוק והיא סבלה חולשה גופנית. אף על פי כן ביקשה רחל להיאחז ברגעי החסד והאושר. בפסח תרפ“ה ערכה טיול בגליל ופגשה את חבריה משכבר הימים. עבור רחל הגאה והעקשנית היה בכך משום ניצחון על המחלה. באותו אביב כתבה את השיר על עץ האגס שנשקף מחלון חדרה בירושלים, עץ שעמד ברחוב הנביאים ומשך אליו מבקרים חובבי שירתה של רחל עד שמת בשלג לפני שנים אחדות:

יַד אָבִיב בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה… אָדָם מֵקִיץ מִשֵּׁנָה / וְרוֹאֶה: מוּל חַלּוֹנוֹ / עֵץ אַגָּס מְלַבְלֵב / וּבִן רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵּב / הִתְפּוֹרֵר וְאֵינוֹ // הֵן תָּבִין: לֹא יוּכַל הָאָדָם בְּאֶבְלוֹ הִתְעַקֵּשׁ / עַל פִּרְחוֹ הָאֶחָד שֶׁכָּמַשׁ / בִּנְשִׁיבַת הַסְּתָו הָאַכְזָר / אִם אָבִיב מְפַיְּסוֹ וּמַגִּישׁ לוֹ, חַיֵּךְ וְהַגֵּשׁ / זֵר פְּרָחִים עֲנָקִי לְמוֹ חַלּוֹנוֹ מַמָּשׁ!

בסוף תקופתה בירושלים הוזמנה רחל להצטרף למערכת עיתון הפועלים ‘דבר‘ ולכתוב בו טור קבוע. שש שנות חייה האחרונות, שבהן התגוררה בתל אביב והתגלגלה בין בתי חולים ובתי החלמה, היו עבורה שנים של פרץ יצירה, ובהן חיברה את רוב שיריה. בשירים אלה נתנה ביטוי לבדידות, לתחושת ההחמצה על החיים הקצרים העומדים לפני סופם, לגעגועיה לאהובים שהלכו ולאהבה שלא מומשה, ולגעגועים העזים לנופי הגליל ובמיוחד לכנרת שלחופיה בקשה להיקבר:

אִם צַו הַגּוֹרָל / לִחְיוֹת רְחוֹקָה מִגְּבוּלַיִךְ / תִּתְּנִינִי, כִּנֶּרֶת / לָנוּחַ בְּבֵית קִבְרוֹתַיִךְ.

מקום רב בשירתה תפסו דמויות תנ“כיות שעמן הזדהתה: רחל העקרה הכמהה לילד משלה, מיכל אשת דוד שכמותה נדונה לבוז לאשר אהבה, הרש שכבשתו היחידה נגזלה ממנו ואחרים:

וְעָלֶיךָ לָמוּת יוֹנָתָן?.. מֶה עָגוּם / נְתִיב אָדָם בָּעוֹלָם הַזּוֹעֵם! / עַל כֻּלָּנוּ בִּמְחִיר הַחַיִּים לְשַׁלֵּם / אֶת מְעַט הַדְּבַשׁ הַטָּעוּם (סוף תרפ“ח).

וגם:

תָּנָ“כִי פָּתוּחַ בְּסֵפֶר אִיּוֹב / אִישׁ מֻפְלָא! לַמְדֵנוּ גַּם אָנוּ / לְקַבֵּל אֶת הָרַע כְּקַבֵּל אֶת הַטּוֹב / בִּבְרָכָה לָאֵ־ל שֶׁהִכָּנוּ (חשון תרצ“א).

רחל עוד הספיקה לראות את שני ספריה הראשונים — ‘ספיח‘ ו‘מנגד‘ — רואים אור, ולשמוע את השיר ‘שי‘, שירה הראשון שהולחן על ידי יהודה שרתוק (שרת) והושמע לה מפי אחותו עדה. אך כוחותיה הלכו וכלו. בכ“ח בניסן תרצ“א (1931) קבע הרופא כי עליה לעבור מבית החולים הפרטי בגדרה שבו שהתה לבית חולים בתל אביב. על אף דרך הייסורים שעברה בעגלה המיטלטלת, כשלצדה רופא ואחות, התעקשה רחל כי יעצרו ברחובות כדי להיפרד מידיד. הרופא היסס ושאל במי מדובר. כשהשיבה שמדובר בנקדימון הורה הרופא לעגלון לפנות במהירות לכיוון רחובות.

“יצאתי אליה“, סיפר נקדימון אלטשולר. “היא שכבה בעגלה. לא צריך היה לומר לי מי הבאה. ראיתי לפניי שלד אדם. שערה הנהדר נהפך לקש יבש, פניה העדינות והעליזות, המחייכות ולועגות תמיד בדו משמעות שגבר לא יבין את סוף פשרה, היו עתה צמוקות ונפולות, קמוטות. עמדתי והתבוננתי בה והתחלתי מתייפח. עיניה הכחולות, שהיו כשמי אביב, התבוננו בי, ודמעה בודדה התגלגלה על לחיה. חשתי: היא אינה מסוגלת לבכות והיא זועקת באלם, כחיה פצועה אשר חושיה מנבאים לה את מותה. היא אמרה, ‘שלום נקדימון‘. השבתי: ‘שלום רחל‘. הרופא נתן אות. העגלון אסף את המושכות. העגלה הזדעזעה והחלה לנוע לאִטה. ראיתי שהיא חשה דקירה בגופה, התעוותה. שמעתי שיעול, כעין חרחור. העגלה התרחקה, הובילה לתל אביב. אני ידעתי שלא נתראה עוד. עמדתי בחצר ביתי ובכיתי” (‘רחל — שירים, מכתבים, רשימות, קורות חייה‘, עמ‘ 26).

למחרת הלכה רחל לעולמה בבית החולים.

מאז חלפו שנים רבות, אך שירתה של רחל לא איבדה מקסמה, ועדיין היא נקראת, מולחנת ומושרת באהבה רבה. רחל כצנלסון־שזר אמרה פעם כי היא אינה חשה צורך לכתוב יומן, שכן שירתה של רחל מביעה באופן המדויק ביותר גם את תחושותיה שלה, ונדמה שמשהו בכתיבתה הישירה, הפשוטה והאישית כל כך של רחל ממשיך לעורר הזדהות בקרב רבים גם היום.

רחל מוכרת עד היום כמעין משוררת לאומית, אך בשונה מביאליק, ‘המשורר הלאומי‘ שהקדיש חלק ניכר משירתו לשירת הרבים ולנושאים לאומיים, כתבה רחל את שירת היחיד, ולא פחות מכך את שירתם של חלוצי העלייה השנייה. אלה שליוותה תחילה בשותפות מלאה, ולבסוף מרחוק, באמצעות עט המשוררים שבידה; אלה שכמותה, ובעצם כמו כל אחד מאתנו, חשים לא פעם את גודל הציפייה ולעומתה את עוצמת ההחמצה, את בשורת החלום ומולה את כאב שברו:

קַשּׁוּב הַלֵּב, הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת / הֲבָא? הֲיָבוֹא? / בְּכָל צִפִּיָּה / יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ // זֶה מוּל זֶה — הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם / שֶׁל נַחַל אֶחָד / צוּר הַגְּזֵרָה / רְחוֹקִים לָעַד // פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד / שָׁמָה — אֵין בָּא / אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ / עַל אֶרֶץ רַבָּה.

רחל בחברת אחייניתה שרה מילשטיין אשר טיפלה בה בשנותיה האחרונות. ב־1929 כתבה רחל בשיר שהוקדש לשרה "תקראי נא בשמי לבתך הקטנה להציב לי יד". שרה אכן קראה לבתה שנולדה ב־1946 רחל. לבנה, שנולד ב־1940, קראה אורי — הוא ההיסטוריון אורי מילשטיין — על פי השורה "אורי אקרא לו, אורי שלי" מהשיר 'עקרה'--

רחל בחברת אחייניתה שרה מילשטיין אשר טיפלה בה בשנותיה האחרונות. ב־1929 כתבה רחל בשיר שהוקדש לשרה “תקראי נא בשמי לבתך הקטנה להציב לי יד”. שרה אכן קראה לבתה שנולדה ב־1946 רחל. לבנה, שנולד ב־1940, קראה אורי — הוא ההיסטוריון אורי מילשטיין — על פי השורה “אורי אקרא לו, אורי שלי” מהשיר ‘עקרה’

לקריאה נוספת:
אורי מילשטיין, ‘רחל — שירים, מכתבים, רשימות, קורות חייה‘, זמורה ביתן 1985; בנימין חכלילי, ‘לך ועליך… אהבת רחל ומיכאל‘, הקיבוץ המאוחד 1987; מוקי צור, ‘רחל — החיים, השירים‘, הקיבוץ המאוחד תשע“א.

העידן המודרני

1890
לספירה

תגים

אהרן דוד גורדון, כנרת, נקדימון אלטשולר, עיתון דבר, רחל, רחל בלובשטיין, רחל המשוררת, רחל ינאית
מאת: ימימה חובב

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך

64 | Nisan 5783 | March 2023

64 | Nisan 5783 | March 2023

גליונות 151 עד 180

גליונות 151 עד 180

אמן הצער העברי

אמן הצער העברי

לעלות בהר

לעלות בהר

מדיניות הפרטיות קראו כאן

Privacy Policy Read here please

‏סגולה - מגזין ישראלי להיסטוריה‏

תגים

איטליה אמנות ארכאולוגיה ארכיאולוגיה ארץ ישראל בריטניה גרמניה הורדוס הר הבית חפירות חשמונאים יוסף בן מתתיהו ירושלים מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה ניו יורק פורים ציונות ציור צרפת רומא רשות העתיקות
Nobel Digital
© Copyright
↑
 
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס