מרצפים את העבר

גיר או שיש?

כיהודי המעיד על מאורעות בני עמו בפני קהל נכרי ניצב יוסף בן מתתיהו מלכתחילה בעמדה רגישה ומורכבת. כבר בפתח ספרו ׳תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים׳ מעיד יוסף:

שמתי את לבי לתרגם יוונית למען יושבי ארצות ממשלת הרומאים את הדברים אשר חיברתי לפני זה בשפת אבותינו, ושלחתי אותם אל הלועזים היושבים בארצות העליונות – אני יוסף בן מתתיהו מכהני ירושלים, אשר נלחמתי לראשונה ברומאים ואחרי כן הייתי עד ראייה למעשים בעל כורחי (׳תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים׳ בתרגומו של יעקב נפתלי שמחוני, ספר ראשון, פתיחה, א׳).

מפגשם של חוקרים בעידן המודרני עם תעודות בנות אלפי שנים הוא מתוח מעצם טבעו. בתעודות נשזרו לעתים קרובות מציאות ודמיון יחדיו ויצרו היסטוריה. כשעוסקים בכתביו של יוסף בן מתתיהו – הוא יוספוס פלביוס – נדמה לעתים כי חצי הביקורת השנונים שנורו כלפי ההיסטוריון היהודי עוד בחייו לא פסקו מעולם ואף הפכו עם השנים מחודדים הרבה יותר.

כשצללתי למעמקי תיאוריו הסוחפים של בן מתתיהו לא יכולתי להתעלם מהקשיים הרבים שעדותו הציבה בפניי כארכאולוג. נדמה כי יותר מכל צרם לי תיאור השימוש בשיש בבנייה ההרודיאנית. שש פעמים הוא מציין מבנים עשויים שיש במפעלי הבנייה של הורדוס: בפניאס, בהרודיון, באנטיוכיה, בחברון ופעמיים בירושלים. אולם הממצא הארכאולוגי באתרים ההרודיאניים בכלל, ובאלה שציין בן מתתיהו בפרט, מעלה כי לא נעשה כל שימוש בשיש כחומר בנייה. המסקנה הבלתי נמנעת שאליה הגעתי היא כי מדובר באבחנה בוסרית ולא מקצועית של בן מתתיהו שזיהה בטעות את אבן הגיר המקומית כשיש. ואכן, בכתביו המאוחרים יותר הוא נמנע מלציין שימוש בשיש, וניכר כי בעת שהותו ברומא כבר ידע להבחין בין סוגי האבן השונים. ובכל זאת תהיתי שמא בן מתתיהו צדק ואכן ייבאו שיש לצורכי בנייה בתקופתו של הורדוס? חקירת הנושא לעומק העלתה מסקנה ברורה: ייבוא שיש לארץ ישראל אמנם החל לראשונה בימיו של הורדוס, אולם הוא היה ממוקד בחלק מוגדר מאוד של המבנים – רצפות יוקרה צבעוניות שנעשו בשיטה מיוחדת המכונה ׳אופוס סקטילה׳ (opus sectile).

בלטינית משמעות המלה אופוס היא עבודה ומשמעות המלה סקטילה היא חָתוּ, מחולק. אופוס סקטילה היא שיטת ריצוף שנעשה בה שימוש בלוחות אבן צבעוניים בעלי צורות גאומטריות משתנות ששולבו ליצירת דגמים. שיטה זו נכנסה לשימוש בעולם היווני כבר במאה הרביעית לפסה״נ, אז נעשו בעיקר דגמים פשוטים. בעולם ההלניסטי החלו הדגמים הגאומטריים להיות מורכבים יותר, ולעתים נוספו אליהם גם תיאורים מעולם החי והצומח. מהתקופה הרומית נחשף שימוש בשיטת אופוס סקטילה בבתי עשירים ובמבני ציבור, ובעיקר במרחצאות. שיטת ריצוף זו נחשבה ללא ספק יוקרתית ביותר ועמדה בראש מדרג הרצפות בעת העתיקה.

הורדוס, שנודע באהדתו הרבה לאדריכלות הרומית, השקיע מאמץ רב ביישום שיטה זו בארץ ישראל. לצורך כך הוא דאג לייבא לוחות אבן מסוגים שונים, כולל שיש, מרחבי האימפריה, ולוחות אלה שולבו בדגמי רצפות נאים בארמונותיו ברחבי הארץ. מרבית הרצפות אמנם נשדדו ולא שרדו, אולם במקרים אחדים ניתן להתרשם מקטעי ריצוף מקוריים או מטביעות טיח המעידות על תצורתם של הדגמים. אתרים הרודיאניים שבהם התגלו עדויות לשימוש בשיטה זו הם הארמון השלישי של הורדוס ביריחו, אולם המרחץ במצדה, הרובע היהודי בירושלים, בית המרחץ בהרודיון, בית המרחץ בקיפרוס, בית המרחץ במכוור שבעבר הירדן, מבנה בבניאס, מבנה ברמת הנדיב וחדר בקליהרי שבעבר הירדן.

צילום: אלי פוזנר, באדיבות מוזאון ישראל, ירושלים

הורדוס העריץ את התרבות הרומית, ובמפעלי הבנייה הרבים שלו השתמש במיטב הטכניקות שייבא מרומא. חדר משוחזר בתערוכה ‘הורדוס – מסעו האחרון של מלך יהודה’, בו הוצגה רצפת אופוס סקטילה לצד אמבט ופסיפסים

אבני צבעונים

לפתע נדמה היה כי פיסות מידע החלו להתחבר לתמונה ברורה הרבה יותר. פרופ׳ בנימין מזר מצא בחפירות העופל שמדרום להר הבית כתובת ביוונית. הכתובת, שתוארכה לשנה העשרים לשלטונו של הורדוס, שנת 17 לפסה״נ, מתייחסת לתרומה של תושב האי רודוס עבור ריצוף. פרופ׳ בנימין איזק שחקר את הכתובת סבור כי היא עוסקת במכלול המבנים שניצבו על הר הבית. הכתובת הגיעה אלינו שבורה, ופרופ׳ איזק תרגם אותה וניסה לשחזר את הקטעים החסרים:

בשנת העשרים [למלכות הורדוס] בזמן הכהן הגדול [פלוני] פאריס בן אקסון [אשר מתגורר/נמצא] ברודוס [תרם] עבור הריצוף [סכום מסוים] של דרכמות (Benjamin Isaac, ״A Donation for Herod׳s Temple in Jerusalem״, IEJ 33, 1983, p. 86).

באדיבות רשות העתיקות

הכתובת היוונית שגילה פרופ’ בנימין מזר בחפירות העופל ואשר מתייחסת לתרומה עבור הריצוף הייחודי של הר הבית

יוסף בן מתתיהו תיאר את רחבת הר הבית וציין את פאר הרצפות שעיטרו את הרחבה הפתוחה:

וכל הכיכר מתחת לרקיע היה רצוף אבני צבעונים, אבנים מאבנים שונות (׳תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים׳, ספר חמישי, ה׳, ב׳).

עדות זו מחזקת את ההנחה כי כתובת ההקדשה שנמצאה בחפירות העופל אכן קשורה לריצוף יוקרתי שהונח במתחם הר הבית. השאלה היא האמנם מדובר בשיטת אופוס סקטילה, או שאולי מדובר בשיטה מסוג שונה, כמו שימוש בלוחות אבן פשוטים לריצוף רחבות פתוחות. כדי להשיב על כך היה צורך לערוך בדיקה מעמיקה יותר של המקורות.

כיוון שיוסף בן מתתיהו כתב את ספרו ביוונית חשוב לדעת באיזו מלה יוונית הוא בחר כדי לתאר את צבעוניותן של אבני הריצוף. בן מתתיהו השתמש במלה ποικίλος, שמשמעותה עבודה עם מגוון צבעים. יעקב נפתלי שמחוני, שתרגומו יצא לאור ב־1923, בחר בתרגום האלגנטי ׳אבני צבעונים׳. באותו מונח יווני השתמש בן מתתיהו גם בתיאור צבעוניותה של רצפת בית המרחץ במצדה:

ותכונת חדריו אשר בקרבו והאולמים והמרחצים הייתה רבה ועשירה, ובכל מקום התנשאו עמודים עשויים אבן אחת (שלמה) והקירות וקרקע הבתים נרצפו אבני צבעונים (שם, ספר שביעי, ח׳, ג׳).

בחפירות הארכאולוגיות שנערכו בראשות יגאל ידין בבית המרחץ במצדה בין השנים 1963־1965 נתגלו לוחות ריצוף צבעוניים כשהם עדיין משולבים ברצפה המקורית של המבנה. ממצא זה אישר באופן מרגש את תיאורו של יוסף בן מתתיהו. השימוש במונח היווני ποικίλος בשני ההקשרים השונים חידד את התובנה כי יוסף תיאר למעשה את השימוש בשיטת אופוס סקטילה שממנה התרשם מאוד.

נראה כי הד לעוצמת הפאר של רחבת הר הבית נשתמר גם במקורות יהודיים מאוחרים יותר. בתלמוד הבבלי מובאת התייחסות ישירה למפעל הבנייה של הורדוס בירושלים, שם מצוין במפורש השימוש בשיש בבניית המקדש:

מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם. מי שלא ראה בית המקדש בבניינו לא ראה בניין מפואר מעולם. מאי היא? אמר אביי, ואיתימא רב חסדא: זה בניין הורדוס. במאי בניה? אמר רבה: באבני שישא ומרמרא. איכא דאמרי: באבני שישא כוחלא ומרמרא. אפיק שפה ועייל שפה, כי היכי דלקבל סידא. סבר למשעיין בדהבא, אמרו ליה רבנן: שבקיה, דהכי שפיר טפי, דמיתחזי כאדוותא דימא [תרגום: מה הוא? אמר אביי, ויש אומרים רב חסדא: זה בניין הורדוס. במה בנאו? אמר רבה: באבני שיש לבן ואפור. ויש אומרים: באבני שיש לבן שחור ואפור. הוציא שורה והכניס שורה כדי שיוכל לקבל סיד. חשב לטייחן בזהב, אמרו לו חכמים: הנח אותו, שכך יפה יותר, שהוא נראה כגלי הים] (סוכה נא:).

ייתכן כי ססגוניותן של אבני הריצוף על פני הרחבה של הר הבית הטביעה חותמה על הזיכרון התודעתי של הדורות שבאו לאחר החורבן. התיאור הבעייתי של מבנה שיש עשוי להיות תוצר של שיבוש מסורות שבעל פה, שהסיטו את תיאור הרחבה של הר הבית לתיאור של מבנה המקדש עצמו.

באדיבות ארכיון פרויקט סינון העפר מהר הבית

מתנדבים וארכאולוגים עובדים בפרויקט סינון העפר בעמק צורים

חצה את גבולות הדמיון

את מסקנותיי בעניין כתבתי בעבודת סמינר בחוג לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים ב־2006. באותם ימים עבדתי בפרויקט סינון העפר מהר הבית שנערך למרגלות האוניברסיטה בגן הלאומי עמק צורים. בפרויקט, המנוהל על ידי ד״ר גבריאל ברקאי וצחי דבירה, מסוננים שפכי עפר שהוצאו משטח הר הבית ב־1999 במהלך חפירה הרסנית רחבת היקף שנעשתה על ידי התנועה האסלאמית. כבר בסקירה הראשונה של ערמות העפר שהובאו לתחום הגן הלאומי עמק צורים נראו שברים רבים של לוחות אבן שחורים שמקורם בסלעי ביטומן העשירים בחומר אורגני. על פי צורתם ואופיים הם נראו ׳מודרניים׳, ותחילה נדמה היה כי מדובר בפסולת בנייה מאוחרת. מציאתם של לוחות אבן שלמים אפשרה את מדידתם, ובדיקה ראשונית העלתה כי חלק מהלוחות מתאימים במידותיהם ללוחות שרוצפו בשיטת אופוס סקטילה אשר נמצאו באתרים הרודיאניים אחרים. סברתי כי ייתכן שמדובר בשרידי ריצוף מרחבת הר הבית כפי שתוארה על ידי יוסף בן מתתיהו ופרסמתי את עמדתי בכנס ׳חידושים בחקר ירושלים׳ שהתקיים באוניברסיטת בר אילן ב־2007.

התגובות לא איחרו לבוא, ולצד המחמאות נשמעה גם ביקורת: שמא הפריז יוסף בן מתתיהו בתיאוריו, ושמא הפרזתי אני במסקנותיי? פרופ׳ אהוד נצר ז״ל טען באוזניי כי לא סביר שנעשה שימוש בשיטת אופוס סקטילה ברחבה פתוחה, ובוודאי שלא ברחבת הר הבית. אולם שימוש בשיטה זו בחצר פתוחה התגלה דווקא באתר שחפר נצר עצמו – בארמון השלישי של הורדוס ביריחו התגלה מתחם שרוצף כולו בשיטת אופוס סקטילה. נצר אמנם הציע לשחזר את המתחם כמבנה עם תקרה גבוהה, אבל המרחק בין העמודים שאמורים להחזיק את התקרה – 13 מטר – גדול מדי, וסביר יותר להניח כי מדובר בחצר פתוחה מוקפת עמודים. כמי שבנה על הר הבית את הטמנוס – הרחבה של המתחם המקודש – הגדול ביותר בעולם הרומי בזמנו, בהחלט אפשר להעריך כי הורדוס חצה את גבול הדמיון גם בריצוף רחבה גדולה זו בשיטת אופוס סקטילה.

שחזור מתוך העפר

מה שנראה היה בשלב הראשון כתאוריה המגובה בממצא דל הפך תוך שנים אחדות לעדות ברורה ומגובשת הרבה יותר. לאורך השנים שבהן מסונן העפר מהר הבית התגלו אלפי שברים של לוחות אבן צבעוניים. ב־2007 הצטרפה לפרויקט הסינון פרנקי שניידר שעלתה מארצות הברית. שניידר הגיעה אמנם ללא רקע ארכאולוגי מקדים אבל התגלתה כחוקרת מן המעלה הראשונה. כמי שעסקה רוב חייה בסטטיסטיקה ובמתמטיקה, שחזור דגמי הריצוף של רחבת הר הבית, הכולל ניתוח מידות וזוויות הנדסיות, היווה עבורה אתגר אישי מעניין. ב־2016 פרסמה שניידר בעקבות המחקר שערכה הצעה לשחזור דגמים אפשריים של ריצוף הר הבית על בסיס צורות הלוחות שנמצאו בסינון והקבלתם לשימוש בדגמים המוכרים בתקופה זו בעולם הרומי. פרסום זה זכה לסיקור תקשורתי נרחב בארץ ובעולם.

צילום: הלל ריצ'מן

פרנקי שניידר מחזיקה שחזור משוער של רצפת הר הבית שיצרה בעזרת ממצאים שהתגלו בפרויקט סינון העפר מהר הבית

חקר הריצוף של הר הבית הוליד מחקרים נוספים הקשורים לשימוש בשיטת אופוס סקטילה באתרים הרודיאניים אחרים, ובהם קיפרוס והרודיון. אירוע השיא מבחינתי היה ב־2012, אז נקראנו שניידר ואני לייעץ לעוסקים בבניית התערוכה ׳הורדוס – מסעו האחרון של מלך יהודה׳ שהוצגה במוזאון ישראל. התבקשנו לסייע לצוות המשמרים בשחזור רצפה הרודיאנית שלמה, והעבודה נעשתה בהתלהבות רבה ומתוך תחושה של השבת המת לחיים. בתערוכה צפו מאות אלפי מבקרים שנהנו ממחזה מרהיב של רצפה צבעונית וססגונית המאדירה את העוצמה ואת הפאר של המבנה שהקים הורדוס מלך יהודה.

יוסף בן מתתיהו השאיר עבורנו עדויות חיות מהמאורעות הדרמטיים שהתרחשו בזמן המרד הגדול של תושבי הארץ היהודים באימפריה הרומית. תיאוריו המפורטים – המשקפים כנראה את המציאות טוב יותר מששיערו חוקרים בעבר – מאפשרים לנו לשחזר חלק נכבד מהנוף האדריכלי בשלהי תקופת הבית השני. שחזורים אלה יישארו לנצח חלק ממורשת התרבות של ישראל ושל האנושות כולה.

צילום: Bukvoed

ריצוף בשיטת אופוס סקטילה ששוחזר באחד המבנים מהתקופה הרומית המאוחרת בקיסריה

באדיבות משלחת החפירות בארמונות יריחו (עיזבון אהוד נצר)

יריחו הייתה עיר מרכזית במערך השלטוני של הורדוס והוא בנה בה שלושה ארמונות. באחד מחדרי הארמון השלישי התגלו סימנים לכך שהוא רוצף בלוחות אבן ושיש בשיטת אופוס סקטילה