בין עולמות
יוסף לישנסקי היה חריג בנוף האנושי של ניל”י, ובמובנים שונים הוא היטלטל בין עולמם של בני המושבות לזה של הפועלים. לישנסקי נולד ב־1890, עלה ארצה עם אביו ב־1896 והתיישב במטולה. בבחרותו ניסה להצטרף לארגון ‘השומר’ ובמשך שנים אחדות עסק בשמירה אך לא התקבל לארגון כחבר מן המניין. דחייתו מהארגון תורצה בהאשמתו — הלא מוצדקת כנראה — בחיסולו של פורע ערבי, אך מאחוריה עמדו גם יריבויות אידאולוגיות בשל העובדה שלישנסקי לא דגל בהשקפה הסוציאליסטית, וכן ביקורת שמתחו מנהיגי ‘השומר’ על אישיותו. ב־1915 הקים לישנסקי ארגון שמירה מתחרה ל’השומר’ — ‘המגן’ — שפעל במושבות הדרום, מעשה שמנקודת מבטם של אנשי ‘השומר’ לא הייתה לו מחילה.
בימי נפילתו של ניל”י לידי התורכים נתפס לישנסקי על ידי חברי ‘השומר’ ולאחר לבטים רבים החליטו אלה להוציאו להורג ולמסור את גופתו לתורכים. הם ירו בו, אך הוא הצליח להימלט ורק לאחר זמן נתפס על ידי ערבים והוסגר לתורכים. יש עדויות סותרות באשר לשאלה האם בחר לנקום באנשי השומר ולהעיד נגדם בפני התורכים, אך אין ספק שסירב להעיד על הברחת הכספים של ניל”י לארץ ובכך הציל מעונש אחדים מבחירי העסקנים הציונים ביישוב, ובהם גם מאיר דיזנגוף. אף על פי כן סירב דיזנגוף — שעשה קודם לכן שימוש רב בכספים שקיבל מניל”י — להעביר כסף לצורך שחרורו של לישנסקי מהכלא ומעמוד התלייה. פרשה עגומה זו נותרה במשך שנים פצע מדמם בסיפור מערכת היחסים בין אנשי ניל”י לאנשי ‘השומר’ בפרט ולהנהגת היישוב בכלל.
-יוסף לישנסקי