מאמר זה נדפס בגיליון 17, תשרי תשע”ב, אוקטובר 2011. הוא מוקדש לזכרו של חיים שטייר, שאסף במשך שנים כרטיסי שנה טובה ונפטר במהלך עבודתנו המשותפת להעברת האוסף לרשות מוזיאון ישראל.
לפני שלושים שנה, כאשר שליחת איגרות ברכה לרגל השנה החדשה הייתה דבר שבשגרה, מי היה חולם לבנות מאיגרות אלה תערוכה אמנותית, ועוד במוזיאון? אבל קשה לעמוד בקצב התקדמותה של ההיסטוריה, ועם המצאת הפקס, הדואר האלקטרוני, המסרון והרשתות החברתיות, ה’שנה טובה’ הפכה להיות מוצר שאבד עליו הכלח מבחינת ייעודו המקורי, אך עלה עד מאוד ערכו ההיסטורי, התרבותי והנוסטלגי.
בכל פרק זמן חולף הופכים שלל חפצים, מכשירים ומסמכים למוצג בתערוכה או לפריט הנמכר לאספנים להוטים במכירות פומביות. טרנספורמציה מעין זו עבר גם כרטיס הברכה לשנה החדשה.
במשך כמאה שנה שימשו השנות טובות אמצעי מלבב ומרגש שהעביר מאיש לרעהו ברכות ואיחולים לשנה החדשה. בסוף המאה ה-19, עם המצאת גלוית הדואר, התפתח מנהג לשלוח כרטיסי ברכה ליום ולנטיין או לרגל השנה האזרחית החדשה. יהודי גרמניה אימצו מנהג זה ו’גיירו’ את כרטיסי הברכה. הם הנהיגו מנהג חדש של שליחת איגרות ברכה לשנה החדשה לקראת ראש השנה העברי, מנהג שפשט בקהילות אירופה ומשם הגיע לריכוזים היהודיים הגדולים שצמחו במאה העשרים בארצות הברית ובארץ ישראל.
1910 – סטנדרטית וחדשנית
אך טבעי הוא שאיגרת הנושאת עמה איחולים לשנה טובה ומוצלחת תעוטר בשלל מוטיבים המסמלים זאת, כמו צפיחית בדבש, קרן שפע, פרחים, ציפורים ומלאכים, לצד דימויים הקשורים בתפילת הימים הנוראים. אלה היו המוטיבים הפופולריים ביותר לעיטור איגרות שנה טובה לאורך כל השנים, כמו זו מגרמניה מהעשור הראשון של המאה העשרים. איגרות ברכה אחרות, מהמחצית הראשונה של המאה העשרים, נושאות עליהן תיעוד מרתק של אורחות חייהן של קהילות אירופה. אמנים מקומיים ציירו או תיעדו בצילום דימויים של חיי יומיום לצד טקסי מחזור החיים היהודי ומועדי השנה העברית. לתיאורי הווי אלה נוספו גם החידושים הטכנולוגים בני התקופה כמו המצאת הטלפון למשל.
שפע ופרחים לצד טקסי החיים היהודיים
חידוש טכנולוגי בא לעולם - הטלפון 1920 – תעמולתית
קצת במפתיע, שנות טובות רבות נושאות עליהן איורים המתארים את האירועים ההיסטוריים שאירעו במאה השנים האחרונות, מהסוערות ומהגורליות שידע העם היהודי. בגלויות רבות המסר האישי שנשלח לקראת השנה החדשה הוא גם מסר לאומי. כל שנותר למוען האיגרת הוא לחתום את שמו מתחת אחת מהסיסמאות המופיעות בגלויות האידאולוגיות הללו ולשלוח אותה לנמען – שלעתים קרובות אף הוא הזדהה עמוקות עם המסר שנשלח אליו לקראת השנה החדשה. וכך, באמצעות האיגרות השונות ניתן לסקור את האירועים המרכזיים בתולדות העם היהודי במאה העשרים.
ההגירה העצומה של יהודי מזרח אירופה אל העולם החדש, לארצות הברית, מופיעה על גבי שנות טובות רבות בעשורים הראשונים של המאה הקודמת. אנייה הנושאת עמה את המהגרים היא מוטיב חוזר הנראה שוב ושוב על גבי האיגרות, המכונות על כן ‘שיפסקארטע’. פעמים רבות מופיע פסל החרות, או דמות נשית כלשהי המקבלת את פניהם של מהגרים בעלי מראה נדכא ועלוב. דמות זו מסמלת את ארצות הברית – המולדת החדשה – כאישה מחויכת המזמינה את העולים להיכנס בשעריה. מסר זה, של קבלת פנים אוהדת למהגרים, היה בעיקר פרי דמיונם של יהודי ארצות הברית. בדרך זו הם ביקשו לעודד את ההגירה מפולין ומרוסיה, שיהודיהן סבלו ממצוקה אישית וכלכלית באותן שנים. בפועל התפתחה באותה תקופה התנגדות של שלטונות ארצות הברית להגירה המונית זו, והחל מסוף שנות העשרים הוטלו שם הגבלות קשות על הגירת יהודים. מעתה רבים מן המהגרים פנו מזרחה – לארץ ישראל.
'החירות' מקבלת את פני היהודים המהגרים לאמריקה
'השנה החדשה' מגיעה כדי לקחת את היהודים לעתיד טוב יותר
1940 – דוגמה אישית
התנועה הציונית השתמשה ב’שנות טובות’ לצרכיה התעמולתיים, ואלה שהופקו מטעמה נושאות סמלים ציוניים שונים. באיגרות ברכה רבות יש מוטיבים תנ”כיים המדגישים – ברוח הרעיון הציוני – את הקשר של העם היהודי לארץ ישראל ואת ערך עבודת האדמה. את מקומה של ‘גברת אמריקה’ תופסת באיגרות אלה דמות נשית אחרת – ‘בת ציון’ – שאף היא נושאת עמה הבטחה לחיים אידאליים במולדת החדשה.
שנת יצירה וכיבוש - חומה, מגדל ומחרשה
בשנות השלושים נהגו תושבי תל אביב לצלם עצמם על רקע נופי העיר המתפתחת ולשלוח את התמונות לקרוביהם שבחו”ל עם איחולים לשנה החדשה. גם צילומים אלה לוו במסר, גלוי או מוסווה, הקורא לעלייה ארצה.
ברכה לבבית עם תמונת פרופיל אישית
מלחמת העולם השנייה והשואה הביאו להפסקת יצירתן והפצתן של שנות טובות מאירופה. זיכרון עצוב מן השנים הללו נותר בשנות טובות שעליהן איורים של שארית הפליטה במחנות העקורים באירופה.
"בת ציון" מחליפה את מיס אמריקה, נושאת ברכות ציוניות מתל אביב
1950 – אידאולוגית
הריכוז היהודי ההולך וגדל בארץ ישראל הפך לקראת אמצע המאה לדומיננטי יותר בהפצת שנות טובות. היהודי המתפלל או העוסק במקצועות המסורתיים של השטעטל ממזרח אירופה פינה את מקומו לטובת ‘היהודי החדש’ – עובד אדמה או צעיר המחולל על רקע נופיה של הארץ. עם הקמתה של מדינת ישראל ופרוץ מלחמת השחרור נוסף דימוי חדש ליהודי הארץ ישראלי – החייל היהודי המגן על ארצו. איגרות הברכה של שנות החמישים נושאות פעמים רבות גם מסרים אידאולוגיים של יישוב הארץ, תקווה לביטחונה ואף להרחבת גבולותיה.
שנה טובה טרייה מהשדה1960 – מיליטנטית ושבורה
בעקבות ניצחון צה”ל במלחמת ששת הימים הפכו מוטיבים צבאיים לגורם מרכזי באיורים המופיעים על איגרות הברכה בשנים שלאחריה. על איגרות אלה מופיעים חיילים, טנקים ומטוסי קרב, לצד גיבורי המלחמה – משה דיין, יצחק רבין ואחרים, וגם אתרים כמו הכותל המערבי, מערת המכפלה וקבר רחל, שהיו מעתה בתוך גבולותיה של המדינה. את כל אלה מכסה פעמים רבות אבקת זהב נוצצת שמוסיפה להם זוהר נוסף.
שנה טובה של מנצחים
אבקת זהב נוצצת על אבני הכותל
המוטיבים הצבאיים נעלמו מיד לאחר השבר הגדול של מלחמת יום הכיפורים. בשנה שלאחר המלחמה הודפסה שנה טובה קטנת ממדים אך מרתקת שבה נראים ראש הממשלה גולדה מאיר והנשיא זלמן שז”ר יושבים בחדר אפל והבעת פניהם הדמומה אינה מביעה כל ברכה לקראת השנה החדשה. הבחירה בדימוי זה כנושא לשנה טובה מפתיעה, לא פחות מהעובדה שמכוח ההרגל גם על איגרת זו פוזרה אבקת הזהב המנצנצת.
אחרי המלחמה - תפילה לשנה טובה יותר1980 – בורגנית וצעירה
שנות השבעים והשמונים נשאו עמן בשורה של פתיחות לתרבות המערב ושל התרחקות מהמסר הלאומי והאידאולוגי אל הפרטי והאישי. על גבי השנות טובות נראות משפחות מאושרות בסלון ביתן הבורגני. גיבורי תרבות כמו הביטלס, אלוויס פרסלי ודומיהם הפכו אף הם למוטיבים נפוצים, לצד זוגות רומנטיים על רקע נופי הארץ.
שנת רוק'נרול לכל המעריצים
שנת אהבה ורומנטיקה ממרומי היאכטה1990 – פוליטית
כריתת הסכמי השלום בין מדינת ישראל לבין מצרים וירדן בעשורים האחרונים של המאה העשרים החזירה לשנות טובות את הדימויים ההיסטוריים, למשל באיגרת שהודפסה לרגל הסכם השלום עם ירדן.
שנת שלום, סלאם, פיס
למגמה זו הצטרף גם רצח רבין ב-1995. מאז ועד היום המעצב אילן מולכו מוציא לאור בכל שנה כרטיס שנה טובה המציין את מניין השנים שחלפו מאז הרצח. בשונה מהשנות טובות שנוצרו במהלך השנים, שפנו אל השנה המצפה בפתח, איגרות הברכה המעוצבות בידיו של מולכו מנציחות את העבר. הייעוד המשני של השנה טובה לאורך השנים – אמצעי להפצת מסר לאומי אידאולוגי – הופך אצלו עיקר, ואילו הייעוד המקורי והראשוני – איגרת ברכה – נעשה מעומעם וייתכן שנעלם לגמרי. בסופו של דבר, בעידן הווירטואלי של ימינו, כנראה שכבר אין בו צורך.
מכרטיס איחול אופטימי לכרטיס הנצחה פסימי
לקריאה נוספת:
רחל ארבל (עורכת), “כחול לבן בצבעים – דימויים חזותיים של הציונות 1897-1947” (קטלוג תערוכה), בית התפוצות, תל אביב 1996
שלום צבר, “מאה שנות כרטיסי ‘שנה טובה’: לתולדותיו של המנהג והתפתחותו האמנותית”, בתוך: ‘בשנה הבאה: שנות טובות מן הקיבוץ’, מוקי צור (עורך), גבעת חביבה 2001
צפו בגלויות נוספות בסרטון שנה טובה שלנו: