איזידור קאופמן – חיים יהודיים בעין טובה

אישה, שבת

שקט. שקט. באה שבת, באה מנוחה.

רבים מהציורים של נשים יהודיות בשבת מתמקדים ברגע הדלקת הנרות. בניגוד למקובל, איזידור קאופמן בחר להתמקד ברגעים שלאחר ההדלקה, בזמן שבו האישה ממתינה לבעלה שישוב מבית הכנסת. מראה זה של הרגעים הראשונים של השבת, שבהם האיש עוד איננו והשולחן ערוך רק בחלקו, מאפשרים לנו לחוש את הציפייה ולשאול את עצמנו מה חסר ומדוע. אווירת ההתבוננות השקטה מועצמת בעזרת המראה התלויה על הקיר מאחור, שבה משתקפים הפמוטים והנרות הדולקים, החלות המכוסות וגביע היין. שבת היא כמובן הרבה יותר מכך, אך הצגת פרטים אלה מדגישה את חשיבותם. בולטת החזרה של צמדים בציור – שני פמוטים וההשתקפות שלהם, שתי מנורות על הקיר – צמדים המבליטים את הבדידות של האישה, שרק כיסא ריק ברקע מרמז על בן זוגה. קאופמן אמנם לא סיים את הציור – שהחל לציירו כשנה לפני שנפטר – אבל הוא הספיק לשוות לו מראה זורח ומאיר ובה בעת מכונס בתוך עצמו. הפרטים הרבים אינם מפריעים להתמקד באישה המתבוננת, השקועה בעולמה הפנימי. החיים עמוסים ומלאי עיסוקים, ובבוא השבת קאופמן מבקש שנעצור לרגע ונאפשר לדממה לעטוף אותנו ולברך אותנו בברכת השלום המיוחדת לשבת.

איזידור קאופמן, ליל שבת. שמן על בד, וינה 1920
המוזאון היהודי, ניו יורק

איזידור קאופמן (1921־1853) נולד באמצע המאה ה־19 בעיר ארד שבהונגריה (כיום ברומניה) ולמד ציור בבודפסט ובווינה. על אף שגדל במשפחה מתבוללת ולא זכה לחינוך יהודי, בשנים הראשונות צייר בעיקר יהודים מתפללים בבית הכנסת – נושא אופייני לציירים יהודים בתקופתו. ב־1895 שינה כיוון והחל לשוטט בקהילות יהודיות בעיירות בהונגריה וברומניה ולצייר סצנות יומיומיות. הוא נכנס לבתים, צייר תלמידי חכמים לומדים גמרא בביתיהם, נשים יהודיות בעבודתן ומשפחות בהווי היומיום. המעבר לנושאים יומיומיים מצא חן בעיניהם של יהודי וינה העשירים והמתבוללים וקאופמן זכה להצלחה מסחרית ולפרסום, במיוחד לאחר שהקיסר פרנץ יוזף רכש את היצירה ‘ביקור הרבנים‘ והעניק אותה למוזאון וינה לאמנות יפה. קאופמן המשיך לחקור את השטעטל החסידי של מזרח אירופה, שאב ממנו השראה וצייר יצירות מופת רבות המתארות חיים יהודיים מסורתיים. יצירתו העלתה על נס את התרבות היהודית שהוא השתדל לחשוף את יופייה ואת אצילותה, כשהוא מדגיש את הצד האנושי של החיים בגטו ובשטעטל. ייתכן כי דווקא הריחוק בין אורח החיים שלו לזה שתיאר בציוריו הוא שאפשר לו להתבונן בתשומת לב כה רבה על העולם היהודי.

איזידור קאופמן, דיוקן עצמי